פייר אלכסנדר מונסיני

**פייר אלכסנדר מונסיני**
**Pierre-Alexandre Monsigny**
לידה	17 באוקטובר 1729; Fauquembergues, צרפת
פטירה	14 בינואר 1817 (בגיל 87); פריז, צרפת
מוקד פעילות	צרפת
סוגה	אופרה קומית, אופרה, מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	צרפתית
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד
	פרופיל ב-IMDb

פייר-אלכסנדר מונסיני (צרפתית: Pierre-Alexandre Monsigny ‏17 באוקטובר 1729 14 בינואר 1817) היה מלחין צרפתי וחבר האקדמיה לאמנויות היפות בצרפת.

הוא נחשב לצד אנדרה מודסט גרטרי ופרנסואה אנדרה פילידור למייסד של ז'אנר מוזיקלי חדש, אופרה קומית, שפתחה דרך למלחינים צרפתים אחרים כמו פרנסואה-אדריאן בואלדייה, דניאל אובר, שארל גונו, ז'ורז' ביזה וז'יל מאסנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייר-אלכסנדר מונסיני נולד בפאוקמברז, ליד סן-אומר, במחוז ארטואה לשעבר בצרפת (כיום פה-דה-קאלה), ארבעה חודשים לפני נישואי הוריו, מארי-אנטואנט דופרסן וניקולא מונסיני.

הוא התחנך בקולג' הוולוני דה ג'סויט בסן-אומר, בו הוא גילה לראשונה את כישרונו למוזיקה.

כילד הבכור, בשנת 1749, חודשים ספורים לאחר מות אביו, הוא יצא לפריז כשבכיסו מטבעות בודדים, כינור ומכתב המלצה, בניסיון לקדם את הקריירה המוזיקלית שלו ולפרנס את אחיו. הוא נכנס לשירותו של אנין האמנות והתיאטרון, לואי גיום ביילט דה סן-ז'וליאן. בשנת 1752, לאחר שצפה בהופעה של "המשרתת הגבירה" מאת ג'ובאני בטיסטה פרגולזי באופרה הלאומית של פריז, הוא החליט על ייעודו האמיתי. לאחר מכן הפך לתלמידו של פייטרו ג'יאנוטי, ולקונטרה-בסיסט באופרה של פריז.

בסתר, עם טקסט מאת לה ריברדייר, הוא כתב את האופרה "Les aveux indiscrets", האופרה הקומית הראשונה שלו, שהוצגה בבכורה בתיאטרון ה-Foire St Germain בפברואר 1759. יצירה זו התקבלה היטב, מה שעודד אותו לחבר אופרה שנייה, בשתי מערכות, על לברית מאת פייר-רנה למונייה. אופרת נוספת שיצר שנה מאוחר יותר, "Le maître en droit",זכתה אף היא לתגובה ציבורית חיובית. מישל-ז'אן סדיין, הציע למונסיני שיתוף פעולה. שיתוף הפעולה שלהם היה מצוין והוליד עוד אופרות: On ne s'avise" "jamais de tout", "Le roi et le fermier ו"Rose et Colas". ב-15 באפריל 1766, באקדמיה רויאל דה מוזיק, הבלט האפי שלו בשלוש מערכות לא הצליח כמצופה. המבקרים היו חריפים יותר שנתיים לאחר מכן, עם "L'île sonnante".

בתחילת 1784 נשא לאישה את אמלי דה וילמיין, איתה חי עד 1789. המהפכה הצרפתית והטרור שללו מהם את כל קיומם החומרי. המוזיקאי ומשפחתו שקעו באומללות ובשכחה עמוקים במשך כמה שנים. כששמעו על מצב העוני של המלחין, חברי אופרה-קומיק העניקו לו פנסיה של 2400 לירות, על מנת להוכיח את הכרת התודה לאחד ממייסדי התיאטרון שלהם.

שנות המצוקה הגיעו לסיומן ומונסיני חזר שוב להצליח. הוא הפך למפקח ההוראה בקונסרבטואר של פריז. בשנת 1804, הוא קיבל את התואר לגיון הכבוד. בשנת 1813, הוא ירש את מקומו של אנדרה מודסט גרטרי בניהול הקונסרבטואר. הוא היה עיוור לחלוטין בשנותיו האחרונות. מונסיני נפטר בפריז.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוס אלן בראון: גלוק והתיאטרון הצרפתי בווינה (אוקספורד, 1991)
אנדרה מודסט גרטרי : Mémoires, ou Essais sur la musique (פריז, 1789, 2/1797)
דניאל הרץ: "ההתחלה של רומנטיקה אופרית: רוסו, סדיין ומונסיני", מחקרי המאה ה-18, xv (1981–2), 149–78
Raphaëlle Legrand: "L'opéra comique de Sedaine et Monsigny", מישל סדיין (1719–1797): תיאטרון, אופרה ואמנות, עורך. ד. צ'רלטון ומ. לדבורי (אלדרשוט, בקרוב)
PJB Nougaret : De l'art du théâtre (פריז, 1769)
קארין פנדל: "L'opéra-comique à Paris de 1762 à 1789", L'opéra-comique en France au XVIIIe siècle, ed. P. Vendrix (Liège,1992), 79–178
ארתור פוגין: Monsigny et son temps (פריז, 1908). העתק בארכיון האינטרנט. העתק ב-Google Books.