פיטר בלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיטר בלום
הסלע,1944-48
הסלע,1944-48
לידה 27 באוקטובר 1906
סמרגון, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בנובמבר 1992 (בגיל 86)
New Milford, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים (1932, 1936)
פרס רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פיטר בלום, באנגלית: Peter Blume (27 באוקטובר 190630 בנובמבר 1992) היה צייר ופסל יהודי - אמריקאי. עבודתו הכילה אלמנטים של אמנות עממית, דיוקנות, פוריזם פריזאי, קוביזם וסוריאליזם.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטר בלום, 1942

בלום, יליד סמארהון, האימפריה הרוסית למשפחה יהודית,[2] היגר עם משפחתו לעיר ניו יורק ב-1912; המשפחה התיישבה בברוקלין. הוא למד אמנות ב-Educational Alliance, במוסד לאמנות יפות, ובליגת הסטדנטים של ניו יורק, והקים סטודיו משלו ב־1926.[3] הוא התאמן אצל רפאל סויר ואייזק סויר, הציג עם צ'ארלס דניאל, ווקיבל חסות ממשפחת רוקפלר.[4] בלום נישא לגרייס דאגלס ב-1931; לא היו להם ילדים.[1] ב-1948 נבחר בלום לאקדמיה הלאומית לעיצוב כחבר שותף, והפך לחבר מלא ב-1956.

יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטר בלום, ארוחת ירקות, 1927

כמעריץ של טכניקת הרנסאנס, בלום עבד על ציור ויצירת קריקטורות לפני שהעלה את עבודתו על קנבס. הוא קיבל את מלגת גוגנהיים ב-1932 ושהה שנה באיטליה. ההכרה הגדולה הראשונה שלו הגיעה ב-1934 עם פרס ראשון בתערוכה בינלאומית של מכון קרנגי. הציור נוצר בהשראת טיול ברחבי פנסילבניה במכונית ישנה שדרשה תיקון תכוף[1] הציור "עיר הנצח" (1934–1937) היה טעון פוליטית, כשהוא מציג את בניטו מוסוליני כ"ג'ק בקופסה" שיוצא מהקולוסיאום; כתערוכת יחיד וציור אחד, הוא עורר תשומת לב רבה מצד מבקרים וקהלים.[5] ציור זה נוצר בהשראת מסעו של בלום לאיטליה ב-1932.[6] לאחר הנסיעה לרומא, לקח לבלום 5 שנים ליצור את היצירה הזו. בשנת 1943 כאשר מוסוליני הודח מהשלטון, המוזיאון לאמנות מודרנית רכש את יצירות האמנות עבור האוסף הקבוע שלו באותו שבוע.[7]

בלום עבד עבור המדור לציור ופיסול של משרד האוצר האמריקני, וצייר לפחות שני ציורי קיר בסניפי דואר, בז'נבה, ניו יורק, וקונסבורג, פנסילבניה.[8]

יצירותיה של בלום תיארו לעיתים קרובות הרס ושיקום בו זמנית.[1] אבנים וקורות הופיעו תכופות; הרוק (1944–1948), באוסף המכון לאמנות בשיקגו, התפרש על ידי צופיו כמסמל התחדשות בעקבות מלחמת העולם השנייה. זיכרון המבול (1969) תיאר את קורבנות המבול של נהר הארנו ב-1966 בפירנצה יחד עם משחזרים בעבודה. המטמורפוזות (1979) התבסס על אגדה יוונית על אכלוסו מחדש את כדור הארץ לאחר מבול.[9]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Smith, Roberta (1992-12-01). "Peter Blume, 86, Painter of Dreamlike Narratives". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-03-24.
  2. ^ Matthew Baigell, Jewish Art in America: An Introduction, Rowman & Littlefield, 2007, ISBN 978-0-7425-4641-7. (באנגלית)
  3. ^ "Peter Blume. (American, 1906-1992)"
  4. ^ Oral history interview with Peter Blume, 1983 August 16-1984 May 23 | Archives of American Art, Smithsonian Institution, www.aaa.si.edu (באנגלית)
  5. ^ ART: Image of Italy - TIME, web.archive.org, ‏2012-10-26
  6. ^ "ARTICLE FROM THE FORTHCOMING MUSEUM BULLETIN, MARCH 1943"
  7. ^ Johnson, Ken (2015-01-15). "Vivid Visions, Unsettling Still". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-03-24.
  8. ^ Park, Marlene and Gerald E. Markowitz, Democratic Vistas: Post Offices and Public Art in the New Deal, Temple University Press, Philadelphia, 1984 p. 84
  9. ^ Trapp, F. (1987). Peter Blume. New York: Rizzoli.