פיטיגרילי
 | |
| לידה |
9 במאי 1893 טורינו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
8 במאי 1975 (בגיל 81) טורינו, איטליה |
| שם לידה | Dino Segre |
| מדינה |
איטליה, ממלכת איטליה |
| שם עט |
Pitigrilli |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת טורינו |
| שפות היצירה |
איטלקית |
| בן או בת זוג |
אמליה גוליילמטי |
  | |
פיטיגרילי (באיטלקית: Pitigrilli, הוא שם העט שבו נודע דינו סגרה; Dino Segre; 9 במאי 1893 – 8 במאי 1975) היה סופר, עיתונאי ותסריטאי יהודי-איטלקי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דינו סגרה נולד בשנת 1893 בטורינו שבאיטליה, בן לאב יהודי, דוד, ואם קתולית, לוצ'יה אלנה. הוא חונך כקתולי, ובגיל שבע הוטבל. בשנת 1916 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת טורינו. תקופה מסוימת קיים קשר רומנטי עם המשוררת עמליה גוליילמינטי. באותה תקופה החל לפעול כסופר וכעיתונאי. בשנת 1920 יצא לאור הרומן הראשון שלו, Mammiferi di lusso ("יונקים דה לוקס"). בשנת 1924 יסד את כתב העת הספרותי Grandi Firme, שזכה לקהל קוראים ניכר. כתב העת פעל עד שנת 1938, שבה הוחרם על ידי ממשלת איטליה הפשיסטית בהתאם לחוקי הגזע.
בשנת 1930 החל לסייר באירופה. הוא שהה בעיקר בפריז, עם גיחות לאיטליה. לפי מסמכים ועדויות של חברי המחתרת Giustizia e Liberta ("צדק וחירות"), פיטיגרילי שימש מודיע של המשטרה החשאית הפאשיסטית, OVRA, החל מיולי 1930. כיוון שבאיטליה שררו חוקי גזע אנטישמיים, פיטיגרילי זכה לאמונם של מתנגדי הפאשיזם, בזכות מוצאו היהודי.
בשנת 1940 חזר לטורינו, חרף הסכנה שיועבר למחנה ריכוז, עקב מוצאו היהודי. ב-10 ביוני 1940 אכן הוצא נגדו צו גירוש לעיר ל'אקווילה שבמרכז איטליה, אך זה הומר, בהשתדלות ידידיו, להגליה לכפר אושו (Uscio) שבצפון איטליה, לא הרחק מטורינו. כעבור שלושה חודשים נענתה בקשתו להשתחרר, והוא חזר לטורינו, בסוף 1940 עבר לרומא, ועסק בכתיבת תסריטים. ב-13 בספטמבר 1943 נמלט לשווייץ, שם התגורר עד 1947. בשנת 1948 היגר לארגנטינה, והתגורר בה עשר שנים. לאחר מכן חזר לפריז, תוך שהוא מבקר לעיתים בביתו שבטורינו. בשנת 1949 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי, Pitigrilli parla di ("פיטיגרילי מדבר").
פיטיגרילי נודע באמרות כנף שיצר, ובהן: "דקדוק: מבנה מורכב שמלמד שפה אך מעכב דיבור" וכן "אין להתבייש אם משנים דעה בכל יום; אולם כדי לשנות דעה, צריך שיהיו דעות להחלפה".
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1931 נישא לדבורה סינגליה. בשנת 1940 נישא לעורכת הדין לינה פורלן, בעודו נשוי לאשתו הראשונה, ממנה התגרש פורמלית רק ב-1973.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיטיגרילי כתב 47 ספרים. מרביתם יצאו לאור בהוצאת Sonzogno במילאנו. ספריו זכו לפופולריות רבה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, ותורגמו לשפות רבות. עקב תוכנם הארוטי אסר הוותיקן על קריאתם.[1] גם בגרמניה המערבית נאסרו פרסום מודעות לספריו והצגתם בחלונות הראווה.[2]
אחדים מספריו תורגמו לעברית:
- La cintura di castità, מילאנו, 1921. עברית: "חגורת הצניעות", תרגם א' רבותא, 1938
- Cocaina, מילאנו, 1921. עברית: "קוקאין", תרגם א' רבותא, הוצאת שביט, 1947; "קוקאין", תרגם אליעזר כרמי, הוצאת תמוז, 1986.
- La Vergine a 18 carati, מילאנו, 1924. עברית: "18 קאראט בתולים", תרגם עזריאל מכיר, הוצאה עממית.
- L'esperimento di Pott, מילאנו, 1929. עברית: "הניסוי של השופט פוט", תרגם ארנו בר, הוצאת שוקן, 2003.[3]
- "האדם המבקש את האהבה", תרגמה אביגיל ויטורינו, הוצאת פלס, תש"ט.
- "עלבון המוסריות (וסיפורים אחרים)", תרגם א’ מאריו, הוצאת כרמי את נאור, 1954.
- "הנרקומנית", 1963
- "להט האהבה", תרגם א’ מאריו, הוצאת מסדה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניצה פרילוק, אין להתבייש אם משנים דעה בכל יום, באתר הארץ, 8 ביוני 2012
- רשימת הפרסומים של פיטיגרילי, בקטלוג הספרייה הלאומית
פיטיגרילי (1893-1975), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אל. זבורבסקי, מכאן ומכאן, דבר, 10 ביוני 1949
- ^ פיטיגרילי מוחרם במערב גרמניה, דבר, 24 ביולי 1956
- ^ עופר דרורי, משפט בלא נחת: על אהבה, שיפוט ושדים אחרים ב"הניסוי של השופט פוט" מאת פיטיגרילי, בתוך: ארנה בן-נפתלי וחנה נוה (עורכות), משפטים על אהבה, הוצאת הפקולטה למשפטים על שם בוכמן, אוניברסיטת תל אביב, 2005