פיודור מרקוב

פיודור מרקוב
לידה	24 בדצמבר 1913; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית
פטירה	27 בינואר 1958 (בגיל 44); מלדזייצ'נה, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית
מדינה	ברית המועצות
השכלה	מוסד (1948); בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
תפקיד	member of the Supreme Soviet of the Byelorussian SSR of the 1st convocation; list of members of the Supreme Soviet of the Byelorussian SSR (1951–1954); list of members of the Supreme Soviet of the Byelorussian SSR (1955–1959); list of members of the Supreme Soviet of the Byelorussian SSR (1947–1950) ;
מפלגה	Communist Party of West Belarus
פרסים והוקרה	עיטור לנין; גיבור ברית המועצות; עיטור הדגל האדום של העמל ;

פיודור גריגורייביץ' מרקוב (בבלרוסית: Фёдар Рыгоравіч Ма́ркаў , ברוסית Фёдор Григорьевич Марков בדצמבר 1913, קוצ'נישקי,^[1] מחוז שווייצ'אני - 27 בינואר 1958,מלדזייצ'נה) - קומוניסט בלארוסי, אסיר פוליטי בכלא ברזה קרטוסקה, מפקד חטיבת הפרטיזנים על שם וורושילוב. גיבור ברית המועצות ואביר מסדר לנין, 1944.^[2]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד בסמינר למורים בשווינציאן, ובשנת 1934 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של מערב בלארוס. בשל פעילותו הקומוניסטית נעצר ב-1936 ונכלא בכלא ברזה קרטוסקה, לאחר מכן הועבר לכלא בלוקישקי בווילנה, משם שוחרר על ידי הצבא האדום לאחר הפלישה הסובייטית לפולין בספטמבר 1939. מונה על ידי השלטונות הסובייטיים ליושב ראש מועצת העיר בשווינציאן. בשנת 1940 הפך לסגן במועצה העליונה בלארוס הקומוניסטית וסגן יו"ר הוועד הפועל המחוזי בווילייקה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התקפת גרמניה על ברית המועצות, היה פוליטרוק בפלוגה של הצבא האדום. באוקטובר 1941 סיים את לימודיו בבית הספר לחבלה של הנ.ק.ו.ד. בכפר ביאליה וודי (Bielyje Vody) ליד בריאנסק ונשלח למחוז פסטאווי לארגן פעילויות חבלה ולפתח תנועת פרטיזנים כמפקד "קבוצה מיוחדת B-170".

במאי 1942 מונה למפקד מחלקת הפרטיזנים על שם סובורוב. בנובמבר 1942 הקים את חטיבת הפרטיזנים. וורושילוב, שפעלה באזור מחוז וילנה ומחוז שווינציאן. במקביל, מאפריל 1943 היה ראש המחלקה הצבאית והמבצעית של הוועדה האזורית המחתרתית של המפלגה הקומוניסטית של בלארוס. ב-20 במאי 1942, יחד עם קבוצת פרטיזנים, ירה לעבר מכוניתו של הקומיסר הגרמני של מחוז ויליקה, שנסע עם מפקד הז'נדרמריה בווילייקה וחיילים. לאחר שהרגו את הגרמנים הפשיטו אותם מבגדיהם וחפצי ערך.

ב-26 באוגוסט 1943 הוביל את פירוק הנשק של יחידת הפרטיזנים של ארמייה קריובה בראשות אנטוני בורז'ינסקי "קמיצ'יץ'" באגם נרץ'. לאחר מכן רצחו הסובייטים 50 חיילי ארמייה קריובה, לימים עוד 30, ואת השאר שילבו בכוח בשורות הבריגדה. כך ביצע מרקוב את הנחייתו של המזכיר הראשון של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של פולין פנטלימון פונומרנקו (Pantielejmon Ponomarienko) מ-22 ביוני 1943, והורה להילחם "בכל האמצעים" בקבוצות לאומניות. ב-1 בינואר 1944 הוענק לו התואר גיבור ברית המועצות.

ב-1944 הועבר למילואים.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימים היה סגן יושב ראש הוועדים המבצעים האזוריים בווילייקה ולאחר מכן במולודצ'נו (Mołodeczno). בשנת 1948 סיים את לימודיו בבית הספר של המפלגה הגבוה בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. הוא היה סגן במועצה העליונה של הרפובליקה הביילורוסית הסובייטית פעמים רבות.