פיודור מלניק
 | |
| לידה |
1900  |
|---|---|
| פטירה |
1945 (בגיל 45 בערך) |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (16 בנובמבר 2004) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | פיודור מלניק |
  | |
פיודור מלניק (באוקראינית: Мельник Федор; 1 בינואר 1900 – 1 בינואר 1945) חסיד אומות העולם אוקראיני, שהציל יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה.[1]
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיודור מלניק, יליד 1900, התגורר עם אשתו היהודייה, בתיה, ובתם, לודמילה, בעיירה באר שבמחוז ויניצה. עם פרוץ המלחמה הגרמנית-סובייטית גויס פיודור לצבא האדום ונפל בשבי. בדצמבר 1941 הצליח להימלט ולאחר כמעט חודש של נדודים עשה את דרכו חזרה לבאר, שם גילה שמשפחתו ברחה מזרחה לפני הכיבוש. פיודור החל לעבוד בקואופרטיב שזה עתה הוקם לאיסוף צמחי מרפא. במרוצת הזמן הוא החל לקחת חלק בפעילות האנטי-פשיסטית. רבים ממכריו היהודים של פיודור, ביניהם בוריס קרמן, נכלאו בשני הגטאות שהוקמו בבר בדצמבר 1941. ב-19 באוגוסט 1942, במהלך מבצע הרג רחב היקף בגטאות לפיודור נודע שבוריס, אשתו רוזה וילדו הצעיר, מישה, כולם נרצחו; רק בתו בת ה-13, ספה, שרדה. באמצעות אנשי הקשר שלו בגטו שלח פיודור הודעה לילדה והציע את עזרתו. יום אחד, באוקטובר 1942, דפקה ספה על דלת משרדו של פיודור. הוא החביא את הילדה בעליית הגג במשך מספר ימים, דאג לצרכיה, עד שמצא מישהו שיעביר אותה למקום מסתור בטוח יותר. ספה נפרדה מהמציל שלה ולאחר מסע מסוכן שנמשך מספר ימים, הגיעה לעיירה שרהורוד, שם היו לה קרובי משפחה, ונשארה אצלם עד השחרור במרץ 1944. פיודור נשאר בבאר כחבר פעיל במחתרת הסובייטית והמשיך לעזור ליהודים, ביניהם סייע למשפחת קרסניאנסקי.[1]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחרור העיירה באר במרץ 1944, חזר פיודור לשורות הצבא האדום ונהרג בקרבות ליד ברלין בימיה האחרונים של המלחמה.[1]
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שנים רבות החליטה לודמילה מלניק, בתו של פיודור לפנות ליד ושם, ולספר את סיפורו של אביה . ב-16 בנובמבר 2004 הכיר יד ושם בפיודור מלניק כחסיד אומות העולם. שמו נחקק בקיר הכבוד ביד ושם בירושלים.[1][2]
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "פיודור מלניק".