פיודור וסילייב
 | |
| לידה |
10 בפברואר 1850 (יוליאני) גטצ'ינה, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
24 בספטמבר 1873 (יוליאני) (בגיל 23) יאלטה, האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
Polikur cemetery |
| מקום לימודים |
האקדמיה הקיסרית לאמנויות |
| הושפע על ידי |
איוואן שישקין, איוואן קראמסקוי |
| יצירות ידועות |
Wet Meadow, In the Mountains of the Crimea |
  | |
פיודור וסילייב (ברוסית: Фёдор Васильев; 1850 – 1873) היה צייר נוף רוסי שמייצג את סגנון הנוף הלירי באמנות הרוסית.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיודור וסילייב נולד בגאצ'ינה לפקיד ממשלתי בדרג נמוך, ב 1850. הוריו נישאו ארבע שנים מאוחר יותר, והוא תמיד נחשב לילד לא חוקי. פיודור נאלץ להתפרנס מגיל 12 - הוא עבד כדוור, סופר ועוזר של משחזר תמונות. לאחר מות אביו, הוא הפך למפרנס הבלעדי של המשפחה.
ב-1863 הצליח להיכנס לשיעורי הערב של בית הספר לציור באגודה לקידום אמנים. בזמן הלימודים, וסילייב הכיר ציירים רבים, שטיפלו בו.
בשנת 1866 צייר הנוף המפורסם איוואן שישקין התאהב באחותו של פיודור יבגניה וסילייב. שישקין הכיר את פיודור והחל ללמד אותו ציור נוף. מיולי עד נובמבר 1867 עבדו שישקין עם וסילייב יחד בקרלייה. כמה מקומות בארכיפלג היו נושאים לציורי שני האמנים. מאוחר יותר הכיר שישקין את פיודור לאיוואן קראמסקוי, איליה רפין ואספני האמנות פאבל טרטיאקוב ופאבל סטרוגנוב. מאוחר יותר הפך וסילייב למתחרה מרכזי של איוואן שישקין והאחרון הואשם לעיתים קרובות בשימוש בתככים ובהשפעה פוליטית בניסיון לנצח את וסילייב בתחרויות אמנות שונות.
ביצירותיו המוקדמות של וסילייב, כמו "לאחר סופת רעמים" (1868), אפשר להרגיש את השפעתה של אסכולת ברביזון; האסכולה הצרפתית השפיעה על האמנות שלו אבל מעולם הוא לא חיקה אותם במוטיבים. למרות שבתחילה, וסילייב היה נחות מבחינה טכנית מציירי הברביזון, רוב המבקרים מסכימים שבסופו של דבר הוא מצא את הדרך שלו להתמודד עם הנושאים.
בשנת 1870, וסילייב נסע על הוולגה עם איליה רפין, התמונה "נוף הוולגה. בארגס" (1870) הייתה הצלחה גדולה. בשנת 1870 הפך לחבר בתנועת הנודדים.[2]
בשנת 1871 צייר וסילייב את "הפשרת השלגים" (1871), מה שפרסם אותו מיד. משפחת הצאר (הנסיך אלכסנדר, לעתיד הצאר אלכסנדר השלישי), הזמינה עותק מהציור, והאגודה לקידום אמנים העניקה לציור פרס ראשון. מאוחר יותר העותק של הנסיך אלכסנדר הוצג ביריד העולמי של לונדון 1872 וזכה במדליה. וסילייב התקבל, כמתמחה, לאקדמיה הקיסרית לאמנויות.
הוא אובחן כחולה בשחפת ונאלץ לעזוב את סנט פטרבורג, ועבר לחצי האי קרים. החברה לקידום אמנים מימנה את שהותו שם, אך הוא חויב לשלם בציוריו.
וסילייב לא הצליח להתרגל לנוף החדש. הוא המשיך לצייר את המישורים הרוסיים; יצירותיו, כמו יצירת המופת שלו "אחו רטוב" (1872), נעשו מתוך הזיכרון וסקיצות ישנות. מאוחר יותר החל וסילייב לצייר את הנוף של קרים, בהדרגה התחיל להרגיש את המשיכה לנופי ההרים שם. "הרי קרים" (1873) הייתה יצירה יוצאת דופן והיצירה האחרונה של האמן.
הוא מת ביאלטה ב־1873 בגיל 23. התערוכה לאחר מותו בסנט פטרסבורג זכתה להצלחה רבה, וכל יצירותיו נמכרו לפני התערוכה. לעבודותיו הייתה השפעה חזקה על הדור הבא של ציירי הנוף הרוסים.
היסטוריונים רבים של אמנות מדגישים את השפעתו של פיודור וסילייב על יצחק לויתן, ולנטין סרוב, ויקטור בוריסוב-מוסטוב.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
לאחר הסופה, 1868 -
אחרי הגשם, 1867 -
סירות על הוולגה, 1870 -
ביצות ביער, 1872
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Rodionov, V. (2007). Masterpieces of the State Tretyakov Gallery, Moscow: Red Square Publishers
- ^ http://www.centre.smr.ru/win/artists/vasil/daty_vasil.htm