פח'ר א-דין השני

פח'ר א-דין השני
فخر الدين المعني الثاني
לידה	6 באוגוסט 976; בעקלין, לבנון
פטירה	13 באפריל 1635 (בגיל 658); ג'זין, לבנון
מדינה	האימפריה העות'מאנית

ארמון פח'ר א-דין בדיר אל-קמר מדרום לעיר ביירות

פח'ר א-דין אל-מעני השני (ערבית فخر الدين المعني الثاني 1572–1635), היה אציל דרוזי ששלט במחצית הדרומית של לבנון ובצפונה של ארץ ישראל בסוף המאה ה-16 וברבע הראשון של המאה ה-17.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פח'ר א-דין היה בנו של פח'ר א-דין הראשון, אמיר ממשפחת בית מען הנכבדת ושליט הרי השוף במרכז לבנון של ימינו. בסוף המאה ה-16 היה פח'ר א-דין למושל הרי השוף וזכה לתמיכה מקומית של דרוזים ושל מרונים ולאישורה של הממשלה העות'מאנית. הוא הרחיב את שטח שליטתו והשתלט על הרי הלבנון והגליל העליון. בתחילת המאה ה-17 קשר קשרים עם תושביו הדרוזים של הר הדרוזים וב-1610 השתלט על הגליל התחתון. לאחר מכן המשיך וכבש גם את עמק יזרעאל וצבאו הגיע עד בית שאן וג'נין בדרום. צעדיו אלה גרמו לו להסתכסך עם שליטיהם המקומיים של השומרון והשרון, והשער הנשגב באיסטנבול צידד באחרונים בשל חששו מכוחו המתגבר של פח'ר א-דין.

ב-1613 נאלץ פח'ר א-דין להימלט מפני הסולטאן העות'מאני, והוא עזב את ארץ ישראל והפליג אל בני מדיצ'י שליטי פירנצה שהיו בעלי בריתו ושם התקבל בכבוד על ידי קוזימו השני, הדוכס הגדול של טוסקנה. פח'ר א-דין ניסה לגייס לצידו שליטים איטלקים תוך שהוא מבטיח להם אחיזה בחופים המזרחיים של הים התיכון, וביקר בין היתר בנאפולי, במסינה ובפלרמו, כמו גם במלטה. מאמציו לא נשאו פרי והוא שב ללבנון ב-1618. עם זאת, תוך שנים ספורות השתלט מחדש על כל השטחים שהיו ברשותו ב-1613, והסולטאן נאלץ להכיר בשלטונו מחלב בצפון ועד גבול מצרים בדרום. בפועל, הייתה לפח'ר א-דין אחיזה של ממש רק בשטח שבין קו ביירות-ענג'ר בצפון וקו חיפה-בית שאן בדרום. בשנים אלה ביצר פח'ר א-דין את ביירות, צידון, עכו ואת צפת, וכן את דיר אל-קמר מדרום לבירות, בה קבע את בירתו כבר ב-1590. לבסוף באה סבלנותו של מורט הרביעי לסופה, ופח'ר א-דין הובס בשנת 1633 בקרב ליד חאצביא ושלטונו בא לסופו. הוא התחבא מפני הצבא העותמאני, במערה בג'זין, ולאחר שהם לא הצליחו לחדור פנימה, הם מילאו אותה עשן והוא נאלץ לצאת ולהיכנע. כמה חודשים לאחר מכן, הוא הוצא להורג יחד עם בני משפחתו באיסטנבול ב-13 באפריל 1635.^[1]

פח'ר א-דין העניק את פסגת התבור והשטח שסביב מערת הבשורה בנצרת לפרנציסקנים לאות הערכה לבית מדיצ'י שאירח אותו בגלותו בפירנצה, בבוא העת הקימו הפרנציסקנים שם את כנסיית ההשתנות וכנסיית הבשורה. מבצר בני מען בהר ארבל נבנה גם כן, ככל הנראה, על ידו. מצודת פח'ר א-דין שמעל העיר תדמור גם כן מיוחסת לו.