פזית ים סוף
 פזית ים סוף
| |
|---|---|
 | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | מקריני סנפיר |
| מחלקה: | מקריני סנפיר |
| סדרה: | דקראים |
| תת־סדרה: | דמויי-דקר |
| משפחה: | דקריים |
| תת־משפחה: | פזיתיים |
| סוג: | פזית |
| מין: | פזית ים סוף |
| שם מדעי | |
 Pseudanthias squamipinnisפטרס, 1885 | |
| |
פַּזִּית יַם-סוּפִית או פזית ים סוף (שם מדעי: Pseudanthias squamipinnis) היא דג ים ממשפחת הדקריים.
תחום תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפזיות מצויות במערב האוקיינוס ההודי, לרבות הים האדום (ים סוף, על שמו הן נקראות בעברית), ובאוקיינוס השקט עד למזרח יפן ודרום-מזרח אוסטרליה.[2]
סביבת חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פזיות ים סוף חיות בסביבת אלמוגים בלגונות צלולות, בשוניות קטנות ובמדרונים תלולים בעומק של כ-35 מטרים. על כן צוללנים באוקיינוס ההודי נתקלים בהן פעמים רבות. לרוב הן מצויות בלהקות דגים גדולות מעל השונית.[2]
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם הבדלים ניכרים בין מיני פזית ים סוף (דו-צורתיות זוויגית):[3]
- אורך הנקבה עד 7 סנטימטרים, צבעה כתום-זהוב, ומתחת לעינה יש פס סגול.
- אורך הזכר עד 15 סנטימטרים, צבעו סגול פוקסיה, עם סנפיר גבי מוארך, כתם אדום על סנפיר החזה ושולי זנבו מוארכים.
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פזית ים הסוף ניזונה בעיקר מפלנקטון.[3]
טורפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדקרן האדום (Cephalopholis miniatus) הוא אחד מטורפיה של פזית ים סוף.
התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו דגים רבים בתת-משפחת הפזיתיים, פזית ים סוף מתאפיינת בדיכוגמיה, כלומר שינוי מין במהלך חיי הפרט. חוקרים ישראלים, ביניהם דן פופר, נורית פופר ולב פישלזון, חקרו את תהליך שינוי המין של פזית ים סוף במפרץ אילת.[4] לזכותו של פישלזון נזקף הגילוי שבלהקה של דגי פזית ים סוף לנקבה יש יכולת לשנות את מינה לזכר כאשר הלהקה נותרת ללא זכרים. הזכר מוביל קבוצה של 5 עד 10 נקבות, אך כאשר הזכר מת אחת הנקבות בקבוצה תעבור שינוי מין, ותתפוס את תפקיד הזכר. לאחר מכן התגלתה תכונה זו בדגים נוספים. כל הפרטים נולדים כנקבות.[דרוש מקור]
הרבייה מתקיימת בשעת השקיעה, בחודשי דצמבר עד פברואר (בים סוף).[5]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דן פופר, אקולוגיה והתנהגות של פזות ים-סוף... בשוניות האלמוגים באילת, עבודת גמר מ.א., אוניברסיטת תל אביב, 1972.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פזית ים סוף, באתר ITIS (באנגלית)
- פזית ים סוף, באתר NCBI (באנגלית)
- פזית ים סוף, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- פזית ים סוף, באתר FishBase (באנגלית)
- פזית ים סוף, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פזית ים סוף באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 Lieske, E. and Myers, R.F. (2004) Coral reef guide; Red Sea London, HarperCollins ISBN 0-00-715986-2
- ^ 1 2 פזית ים סוף, באתר FishBase
- ^ סטיבן ג'יי גולד, חיוך הפלמינגו. מאנגלית: נעמי כרמל, דביר, 2005. עמ' 53. הערת המתרגמת.
- ^ Siliotti, A. (2002). Fishes of the Red Sea. Verona, Geodia ISBN 88-87177-42-2