פורשיה זוואווהרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורשיה זוואווהרה
Portia Zvavahera
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 28 במרץ 1985 (בת 39)
הארארה, זימבבואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Harare Polytechnic עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פורשיה זוואווהרהאנגלית: Portia Zvavahera; נולדה ב-28 במרץ 1985) היא ציירת ואמנית מזימבבואה. ייצגה את ארצה בביאנלה לציור בוונציה ה-55 בשנת 2013, ויצירותיה הופיעו גם בביאנלה ה-59 בשנת 2022. ציוריה משלבים אלמנטים מודפסים באמצעות דיו על בסיס שמן. ציוריה מאופיינים בעיסוק עמוק בצבע, לעיתים קרובות משלבים דפוסים דמויי טקסטיל מפורטים עדינים וסימני מחוות אקספרסיביים. היא עובדת עם דיו על בסיס שמן כדי ליצור משטחים סוחפים עשירים החוקרים נושאים פסיכולוגיים, רוחניים ורגשיים מורכבים. סדרת העבודות, "אני יכולה לחוש זאת בעיני" מ-2015 תיארה את הממדים האקסטטיים והאופוריים של האהבה, והצגת היחיד שלה מ-2016, "מה אני רואה מאחורי הרגשות" מתמקדת בעולם החלומות וביכולתם להתפרק, ולתקשר היבטים נסתרים של הנפש.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוואווהרה נולדה ב-1985 בג'ורו, זימבבואה. היא למדה ב-BAT Visual Arts Studio בחסות הגלריה הלאומית של זימבבואה בין השנים 2003–2005, ולאחר מכן השיגה תעודה באמנות חזותית מהרארה פוליטכניק ב-2006, שם למדה אצל אמן הדפוס צ'יקו צ'זונגוזה.[2]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009, זוואווהרה התגוררה ויצרה באולפני גרייטמור בקייפטאון, דרום אפריקה.

בשנת 2010 הציגה תערוכת יחיד בגלריה הלאומית של זימבבואה, הנמצאת בהרארה.

בנוסף הייתה אמנית במספר גלריות בגלריה No.1 Shanti Road Studio, בנגלור (2018); גזוורקס, לונדון (2017); המרכז לאמנות עכשווית, לאגוס (2012).

בשנים 2014 - 2020 היא הציגה שש תערוכות יחיד בגלריית סטיבנסון בקייפטאון וביוהנסבורג ושתיים בגלריית דייוויד זווירנר, בלונדון ובניו יורק.

בשנת 2020 המכון לאמנות עכשווית באוקיינוס ההודי במאוריציוס הציג תערוכה קטנה שלה, "מסע החיים".

בשנת 2019 הוצגה תערוכה הנקראת: מופע של שני אנשים, דיאלוג בין פורשיה זוואווהרה וגוסטב קלימט בגלריית De 11 Lijnen בבלגיה.

היא ייצגה את זימבבואה בביאנלה ה-55 של ונציה ב-2013 במסגרת התערוכה "דודזירו: חקירת חזון האמונות הדתיות" בביתן זימבבואה.

ב-2023 יצירותיה הופיעו בתערוכה המרכזית של הביאנלה ה-59 של ונציה, "חלב החלומות".

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2021- כוח הידיים שלי, מוזיאון לאמנות מודרנית, פריז, צרפת

2020- ברית עם כוח: אמנות תפוצות אפריקאית מאוסף חורחה פרז, מוזיאון פרז לאמנות, מיאמי, ארצות הברית

2020- עד: אפרו פרספקטיבות מאוסף חורחה פרז- מוזיאון החלל מיאמי

2020- פצעים נפשיים: על אמנות וטראומה, המחסן, דאלאס, ארצות הברית

2019- יחסים עתידיים: סיפורים מקו המשווה, הביאנלה ה-6 של לובומבשי, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

2018- הבד של פליסיטי - ואחאקה, מקסיקו

2018- המוזיאון לאמנות עכשווית, מוסקבה, רוסיה

2018- ציור בסוף עידן, Zeitz MOCAA, קייפטאון, דרום אפריקה

2018- אנחנו לא צריכות עוד גיבור, הביאנלה העשירית בברלין, גרמניה

2017- הגוף המתמודד, מכון מיניאפוליס לאמנות, ארצות הברית

2016- מטען גוף, פסטיבל סתיו סאטירי, גראץ, אוסטריה

2016 - אני אוהבת אותך קנה סוכר, המכון לאמנות עכשווית האוקיינוס ההודי, מאוריציוס

2015 - אודיסאות אפריקאיות, מרכז התרבות לה פליז, בלגיה

2015- נושאים משוחררים: זמן הווה, אודנבורג, בלגיה

2014 -אפריקה המשתנה - מה שהעתיד צופן, גישור הביאנלה, קונסטהאל פאוסט, הנובר.[3]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא זכתה בפרס טולמן העשירי לאמנות חזותית בשנת 2013 בדרום אפריקה.[4]

בשנת 2014 זכתה בפרס מטעם הבנק הלאומי של דרום אפריקה (FNB) ביריד האמנות של יוהנסבורג.[5]

זכתה במלגת שהייה של המכון לאמנות עכשווית האוקיינוס ההודי (ICAIO).[6]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לצייר גדעון גומו ואם לשני ילדים, גרה ועובדת בהרארה, זימבבואה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]