פורט פולאסקי
 | |
| פורט פולאסקי ממעוף הציפור (מבט ממערב למזרח) | |
| מידע על המבנה | |
|---|---|
| סוג | מבצר |
| על שם |
קסימיר פולסקי  |
| מיקום | האי קוקספור (אנ'), ג'ורג'יה, ארצות הברית |
| תקופת הבנייה | 1829–1847 (כ־18 שנים) |
| בשימוש פעיל | לא |
| מתכנן | Bernard Simon, מחלקת המלחמה של ארצות הברית |
| נשלט על ידי |
צבא ארצות הברית שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית |
| מצב | אתר תיירות |
| בעלות נוכחית | שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית |
| גובה | 10-7 מטר |
| שטח | 400 דונם |
| פתוח לציבור | כן |
| קרבות |
מלחמת האזרחים האמריקנית המצור על פורט פולאסקי (אנ') |
| קואורדינטות | 32°01′38″N 80°53′25″W / 32.027222°N 80.890278°W |
  | |
פורט פולאסקי הוא מבצר ימי, על שם קסימיר פולסקי, שנבנה לחופי האוקיינוס האטלנטי, בשפך נהר סוואנה (אנ') שבמזרח ג'ורג'יה (ארצות הברית), כדי להגן על העיר סוואנה הנמצאת כ-25 ק"מ ממערב למבצר, במעלה הנהר. בניית המבצר הסתיימה ב-1847 וב-1861, עם תחילת מלחמת האזרחים האמריקנית, עבר לידי צבא קונפדרציית המדינות של אמריקה כשבהמשך המלחמה נכבש על ידי צבא האיחוד. בתחילת המאה ה-20 הוכרז כאנדרטה לאומית ובהמשך נרשם במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים של ארצות הברית. משמש כאתר תיירות.
ההיסטוריה של המבצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת המבצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות מלחמת 1812, שהתחוללה בין ארצות הברית לאימפריה הבריטית, הורה נשיא ארצות הברית, ג'יימס מדיסון, על הקמת שורה של מבצרים צבאיים לאורך חופיה המזרחיים והדרומיים של המדינה. לאור הנחיה זו נבנו מאות מבצרים לאורך החופים וב-1829 החלה בניית פורט פולאסקי על האי קוקספור (אנ') שבשפך של נהר סוואנה (אנ') להאוקיינוס האטלנטי. בין קציני צבא שפיקדו על פרויקט הבנייה היה גם לוטננט שני רוברט אדוארד לי שקיבל את המשימה מייד לאחר שסיים את מכללת ווסט-פוינט. בניית המבצר הושלמה ב-1847 ועלתה לאוצר המדינה כמיליון דולר[1]. לאחר סיום הבניה הוצב במבצר כוח צבאי מצומצם לאחזקת המבנים.
ב-1933 ניתן למבצר השם "פורט פולאסקי" על שם קסימיר פולסקי מפולין שהשתתף, לצד ארצות הברית, במלחמת העצמאות של ארצות הברית ונהרג בקרבת העיר סוואנה.
מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרום מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1860 החל תהליך פרישה של מדינות מארצות הברית כשאחת מהן הייתה דרום קרוליינה כשבתהליך פרישתה כבש צבאה את המבצר. בהמשך פרשה גם ג'ורג'יה מארצות הברית ושתי המדינות הצטרפו לקונפדרציית המדינות של אמריקה ובתחילת מלחמת האזרחים האמריקנית הציבו מדינות אלו חיילי קונפדרציה במבצר. בעקבות ההשתלטות זו החלו כוחות של צבא הצפון, בפיקודו של קולונל (לימים גנרל) קווינסי אדמס גילמור (אנ'), לבנות עמדות תותחים באי טייבי (אנ') שמדרום למבצר.
תחת שליטת הקונפדרציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבצר נשאר ברשות הקונפדרציה בשלבי המלחמה הראשונים. באפריל 1862, בתקופה בה קצין הקונפדרציה קולונל צ'ארלס אולמסטד (אנ') פיקד על המבצר, הטילו כוחות האיחוד מצור על המבצר (אנ') ופתחו בירי מ-36 תותחים ארוכי טווח[2] על המבצר ולאחר 30 שעות של ירי הצליחו הפגזים למוטט חלק מחומת המבצר והחלו לכוון את האש למבנים בתוך המבצר. מתוך חשש של פגיעה במחסני התחמושת החליט מפקד המבצר להיכנע[3]. בעקבות הצלחתו הועלה גילמור לדרגת בריגדיר גנרל.
הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הצבאית שנעשה שימוש רחב בתותחים בעלי קדח חרוץ שאיפשרו את הגדלת טווח הירי והגדלת הדיוק.
תחת שליטת האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם ההשתלטות על המבצר שוחררו חיילי האיחוד שהיו כלואים במבצר. במהלך ששת השבועות לאחר הכניעה הצליחו כוחות האיחוד לשקם את הנזקים של המבצר ולהציב במקום 600 חיילים בפיקודו של גנרל דייוויד האנטר (אנ'). כיבוש המבצר איפשר לכוחות האיחוד להטיל מצור על נמל סוואנה שהיה מנמליה העיקריים של הקונפדרציה.
עם התקדמות הלחימה הבינו מפקדי האיחוד שלא נשקפת סכנה מצד הקונפדרציה לכיבוש המבצר ולכן צמצמו את היקף הכוחות במבצר לכ-250 חיילים.
באוקטובר 1864, לקראת סופה של המלחמה, הפך המבצר לבית כלא לשבויי הקונפדרציה (בעיקר קצינים). אסירים אלו הוחזקו בתנאים קשים של לכלוך וחוסר מזון ורבים מהם חלו ו-13 מתוכם נפטרו ונקברו מחוץ לחומות[4].
לאחר מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תום המלחמה המשיך המבצר לשמש ככלא וכן הפך מקום מושבם של בעלי תפקידים במישור הארצי ושל מושלי מדינת ג'ורג'יה. ב-1869 החל תהליך של חיזוק חלק מהמבנים כדי לאפשר להניח בראשם תותחים כבדים יותר.
במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה-20, לאחר שהתדרדר מצבו של המבצר, החליטה מחלקת המלחמה של ארצות הברית שהמבצר יפסיק לשמש כמתקן צבאי וב-1924 הוא הוכרז כאנדרטה לאומית בהכרזה נשיאותית של קלווין קולידג'. ב-1933 הוא הועבר ממחלקת המלחמה לאחריות שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית והחל תהליך של שיקום המבצר בסיוע של חיל השימור האזרחי.
ב-1938, עם תום השיפוץ, נפתח המבצר למבקרים אך בפתיחת מלחמת העולם השנייה הלאים צבא ארצות הברית את האתר והשתמש בו כבסיס לחיל הים האמריקאי.
ב-1945, עם תום המלחמה, הוחזר לידי שירות הפארקים הלאומיים וב-1966 הוכנס למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים של ארצות הברית[5].
ב-1980 נפתח במבצר מוזיאון היסטורי. נכון ל-2022 כ-470,000 תיירים ביקרו באתר[6]
מבנה המבצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבצר נבנה באזור מוצף מים, עונתית, לכן השקיעו בוניו קורות עץ באדמה לעומק של 21 מטר. במהלך הבנייה נעשה שימוש בכ-13 מיליון לבנים[7] שאיפשרו הקמת חומות בגובה שנע בין 7 מטר (פנימי) ל-10 מטר (חיצוני) ובעובי של כ-3.7 מטר שנחשב, בזמן הקמת החומות, כעמידות בפני כל סוגי התותחים שהיו קיימים אז. צורת המבצר כמחומש והוא הוקף בתעלת מים בעומק 2–3 מטר. הבנאים שבנו את המבצר היו עובדים חופשיים ועבדים.
המבצר באומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ב-2009 שימש המבצר לצילומי הסרט "הקונספירטור" (אנ') שביים רוברט רדפורד על מרי סטיוארט (אנ') שהייתה בין הקושרים כנגד אברהם לינקולן.
- ב-2012 שימש המבצר לצילומי סצנה מהסרט "אברהם לינקולן נגד הזומבים" (אנ')
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
נזקים לחומת המבצר שנגרמו מתותחי האיחוד במהלך מלחמת האזרחים -
חומות המבצר הפונות מערבה (לאוקיינוס האטלנטי) -
בסיסי התותחים שהוצבו במבצר. ניתן לראות את המסילה להסטת התותחים -
קברם של 13 קציני הקונפדרציה שמתו בתקופת שביים במבצר בגלל רעב ומחלות -
שער המבצר הכולל גשר מעבר מעל התעלה שהקיפה אותו
.jpg)
.jpg)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Guss, John Walker (2015). Fort Pulaski. Arcadia Publishing SC. p. 89. ISBN 9781467113731.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פורט פולאסקי- Fort Facts, באתר באתר רשות הגנים הלאומיים של ארצות הברית
- קבצים של פורט פולאסקי + קבצים של מרכז המבקרים של פורט פולאסקי, באתר ספריית הקונגרס
- פורט פולאסקי, באתר savannah.com
- פורט פולאסקי, באתר battlefields.org
- פורט פולאסקי, באתר visittybee.com
- פורט פולאסקי, באתר exploregeorgia.org
- פורט פולאסקי, באתר georgiaencyclopedia.org
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כ-27 מיליון דולר בערכים של 2022
- ^ שהיו מחוץ לטווח תותחי הקונפדרציה שהיו במבצר
- ^ Battle for Fort Pulaski, באתר nps.gov
- ^ Prisoner of War Experience, באתר nps.gov
- ^ רישום פורט פולאסקי במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים, באתר npgallery.nps.gov
- ^ Visitation By State and by Park for Calendar Year: 2022, באתר National Park Service Visitor Use Statistics
- ^ Fort Facts, באתר רשות הגנים הלאומיים של ארצות הברית