פורטל:רפואה/הידעת?/79
בשנת 1943 פיקד ירחמיאל (מיליה) פלזנשטיין על מחלקה בצבא האדום, החמושה במקלעים, שהשתתפה בנחיתת סער בחצי האי קרים, שנחשבה לפעולה חסרת סיכוי. הלוחמים שטו בלילה סוער באסדות נגררות, לרוחב מיצר. הכוח הופגז גם על ידי כלי שיט גרמניים וגם מהחוף, וחלקו טבע. פלזנשטיין הסתער עם מחלקתו מהמים הרדודים, כבש כקילומטר מהחוף המבוצר, והחזיק בו במשך שבוע, כנגד 12 מתקפות נגד מאסיביות, ללא תגבורת וללא אספקה. הוא, אישית, הרג אז למעלה מחמישים חיילים נאצים, ונפצע קשות מקליע, שפילח את לסתו ולשונו. הוא נחשב כמת, אך בשל התעקשות של ידידו, הוא פונה לבית חולים צבאי בסוצ'י, שבו שהה ארבעה חודשים. הוא שלח מכתב לאביו, לפיו הוא פצוע. אך במקביל קיבל האב מכתב מהצבא, שלפיו בנו, כביכול, נהרג. זאת משום שהפקיד האחראי האמין, שכל כדור בראש, בהכרח הורג. כשהחלים, פלזנשטיין שב ליחידתו, גילה, שנותרו מהרכבה המקורי רק שני חיילים חיים, ולאחר שהוא נפצע קשה שנית בלוחמה, בשנת 1944, הוא חזר לבית החולים. רשויות ברית המועצות העניקו לפלזנשטיין מדליית זהב של גיבור ברית המועצות ועיטור לנין. אולם הוא נדרש להחזיר את עיטוריו בשנת 1974, כתנאי לאישור עלייה לארץ ישראל.