פורטל:המורשת העולמית/נושא נבחר/14
הרס ואימה - זיכרון ותקווה
כמה מאתרי המורשת העולמית הם אתרים הקשורים לפרקים החשוכים של ההיסטוריה האנושית. באתרים אלו נשמרות העדויות להרס רב ולמעשי זוועה ודיכוי. הפיכתם למוזיאונים ואנדרטאות ושימורם, נועדה מחד להזכיר לאנושות פרקים אפלים אלו בתולדותיה, ומאידך לטפח תקווה ושאיפה לעתיד יפה יותר.
מחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין, הוא אחד המקומות הנוראים ביותר שיצר האדם אי פעם. אושוויץ היה המחנה הגדול ביותר במערכת מחנות ההשמדה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, והמחנה בו הושמדו בגז המספר הגדול ביותר של יהודים בשואה. התמונה המפורסמת של שער הכניסה למחנה הריכוז אושוויץ I ועליו הכתובת "Arbeit mach frei" (העבודה משחררת), ותמונת הכניסה למחנה ההשמדה אושוויץ II, בירקנאו, הן מן התמונות המוכרות ביותר של השואה, והשם אושוויץ עצמו הפך לשם נרדף לה. באושוויץ הייתה מערכת ענקית של שלושה מחנות עיקריים ושלושים ותשעה מחנות משנה. במקום זה, נרצחו באופן שיטתי כמיליון וחצי יהודים ורבבות בני אדם נוספים. במחנה נמצאות עדויות רבות למכונת ההשמדה הנאצית הממחישות במקצת את גודל הזוועה שהתחוללה בו. ב-1979 הכריז אונסק"ו על המחנה כאתר מורשת עולמית.
אנדרטת השלום בהירושימה היא אתר נוסף שהוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-1996, והמדגים את עצמתו ההרסנית של הנשק הגרעיני. המקום המכונה לרוב בכינוי "הכיפה האטומית" או "כיפת הפצצה", הוקם בראשית המאה ה-20 ושימש כמרכז תערוכות וכנסים עירוני. ב-6 באוגוסט 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, הטילה ארצות הברית פצצה אטומית על הירושימה שהתפוצצה במרחק 160 מטרים בלבד מהבניין. בניין זה היה למבנה הקרוב ביותר למוקד הפיצוץ ששרד לפחות בחלקו, וזאת בשל העובדה שהדף הפיצוץ הגיע מכיוון כמעט אנכי. ממשלת יפן החליטה לא לשפץ הבניין אלא להפוך אותו לאנדרטה להפצצה האטומית בלב "גן השלום", המשמשת כסמל של תקווה לשלום העולם ולהתפרקות מנשק גרעיני.
רובן איילנד הוא אי קטן וצחיח באוקיינוס האטלנטי, מול חופי קייפטאון שבדרום אפריקה. ב-1959 הוקם באי מתקן כליאה ברמת רגישות גבוהה לאסירים רגילים ולאסירים פוליטיים שנשפטו על ידי משטר האפרטהייד. האסיר הידוע ביותר שהוחזק באי הוא ללא ספק נלסון מנדלה. מנדלה, מנהיג הקונגרס הלאומי האפריקני ולימים נשיא דרום אפריקה, היה אסור באי במשך 18 שנים עד מרץ 1982. לאחר ביטול משטר האפרטהייד, עזבו אחרוני האסירים את האי בשנת 1991 וב-1996 נסגר מתקן הכליאה באופן סופי והיה ל"מוזיאון רובן איילנד", שמטרתו לשמר את מורשת המקום במישור הלאומי והבינלאומי. המוזיאון בחר לעצמו לוגו בו נראים ארבעה קווים אנכיים המתפתחים מסורגים לדמות אנושית שזרועותיה מושטות כלפי מעלה מימין, וזאת כסמל לחירות.
הגשר הישן במוסטאר הוא גשר אבן קשתי בעיר מוסטאר בבוסניה והרצגובינה. בנייתו נסתיימה בתקופה העות'מאנית ב-1556 או ב-1557, והוא היה לסמלה של העיר מוסטר. במלחמת בוסניה, הן הסרבים והן הקרואטים ראו בגשר וברחובות העיר העתיקה שסביבו סמל בוסני-מוסלמי, ויירטו אותו באופן תדיר. בשנת 1992 נפגע הגשר מהפגזות של כוחות סרביים, וביום 9 בנובמבר 1993 בשעה 10:15 הרסו כוחות מועצת ההגנה הקרואטית את הגשר והפילוהו לנהר. הגשר שוקם ונבנה שוב בניצוחו של ארגון אונסק"ו ובמימון בינלאומי. 1,088 האבנים ששימשו לבנייה המחודשת, עוצבו בהתאם לטכניקה המקורית, ועלות ההקמה עמדה על 12 מיליון אירו. הגשר נפתח מחדש ב-23 ביולי 2004, ובשנת 2005 הוא הוכלל, יחד עם הרחובות הסמוכים לו ומספר מבני ציבור עתיקים נוספים, ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. הגשר שב להיות סמלה של העיר והכללתו ברשימת אתרי המורשת העולמית העניקה עידוד של ממש לענף התיירות בעיר.
אטול ביקיני הוא אחד מ-29 אטולים וחמישה איים המרכיבים את איי מרשל במיקרונזיה שבאוקיינוס השקט. האטול אינו מיושב מאז 1946 לאחר שתושביו התפנו ממנו, והוא הפך לאתר ניסויים בנשק גרעיני בין השנים 1946-1958. במהלך תקופה זו בוצעו באטול ארבע סדרות שכללו 23 פיצוצים גרעיניים בסך הכל, ובהם פיצוץ "קאסל בראבו" ב-1954 שהיה פיצוץ פצצת המימן הראשונה אשר הוטלה מן האוויר. עוצמת הפיצוץ הגיעה ל-15 מגהטון, פי אלף מהפצצה אשר הוטלה על הירושימה, וחרגה מהצפי לעוצמה של 3 מגהטון בלבד. האיים בוקונאיג'ין, נאם ואירוקוג'לול בצפון-מערבו של האטול התאדו ונעלמו, ובמקום הפגיעה נוצר מכתש בקוטר של כ-2.25 ק"מ. בעת פינוי האטול בשנת 1946 התגוררו בו 167 תושבים מתוך 196 ביקינים בסך הכל. המפונים וצאצאיהם מונים כיום כ-4,285 איש, והם מתגוררים ברחבי איי מרשל, בעיקר בבירה מג'ורו (כ-1,750 איש) ובאיים קילי (כ-1,200 איש) ואג'יט (כ-275 איש). כ-700 נפש מתגוררים בארצות הברית ובמדינות אחרות מחוץ לאיי מרשל.