פורטל:דת/מאמר נבחר/אוסף ערכים נבחרים
יציאה בשאלה היא תהליך העובר על אדם יהודי דתי, המשנה את אמונותיו ואת אורחות חייו והופך להיות חילוני.
בתהליך היציאה בשאלה, עומד היוצא בשאלה באתגרים שונים, בגלל השינוי הדרסטי אותו הוא חווה. הקשר עם המשפחה הדתית או החרדית כבר אינו מובן מאליו, ולעיתים אף ניתק. פעמים רבות, היוצא בשאלה חי חיים כפולים, או מסתיר מהחברה ממנה יצא וממשפחתו את דעותיו והתנהגותו החדשה. השינוי בהרגלי החיים יכול להביא עמו תחושה של חירות ויציאה משעבוד, אך גם עלול ליצור בדידות, ריק נפשי, יסורי מצפון, חיבוטי נפש ועימות פנימי בין המעשים והרצון לבין השקפת העולם.
עבודה זרה, עבודת אלילים, עבודת גילולים או עבודת כוכבים ומזלות (ובראשי תיבות עכו"ם או עכומ"ז), הם מונחים המתארים את יחסה של היהדות כלפי הפגניות, שהיא פולחן דתי המופנה לישויות חומריות.
לאורך הדורות, היהדות, הנצרות והאסלאם, שהן דתות מונותאיסטיות אבסטרקטיות, התחרו לא רק בינן לבין עצמן, אלא גם בדתות פוליתאיסטיות שהיו נפוצות בין עמי האזור. מבחינת היהדות, עיקר המאבק בפגניות התרחש בתקופת המקרא, בעת צמיחתה של היהדות בארץ כנען, כאשר כבר הייתה בה תרבות פגנית כנענית נפוצה. מתוך האזכורים של עבודת אלילים במקרא ניתן ללמוד רבות על מאבק זה, ועל התגבשות האמונה היהודית בקרב בני ישראל. מתוך מקורות מאוחרים יותר, כמו התלמוד, ניתן ללמוד על תוצאות המאבק.
מר סבא הוא שמו של מנזר יווני-ארתודוכסי הבנוי על צוק בדופן נחל קדרון שבצפון מדבר יהודה. המנזר נקרא על שם מייסדו, הנזיר סבאס, ופעיל כמעט ברציפות זה כ-1,500 שנים. סבאס, שפעל במשך כ-50 שנה להקמת מיסיונים ומנזרים בארץ ישראל, היה אחת הדמויות החשובות בתנועת הנזירות, שבמדבר יהודה בתקופה הביזנטית והיה גם בעל השפעה רבה על הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון.
מנזר מר סבא ידוע בטיפיקון שלו, סידור הנחיות בדבר התפילות והטקסים של הכנסייה האורתודוקסית, שהוכר כטיפיקון הסטנדרטי הראשון. טיפיקון זה ריכז את אורחות החיים, התפילה והמנהגים של הנזירים המוקדמים בארץ ישראל, במצרים ובאסיה הקטנה, והורחב ועודכן במאה ה-7 ובמאה ה-8. בשל קרבתו של המנזר לירושלים, לעיתים כונה טיפיקון המנזר בשם "טיפיקון ירושלים". טיפיקון המנזר הגיע לקונסטנטינופול ושימש כבסיס לגלגוליו הרבים של הטיפיקון האורתודוקסי עד ימינו.
4
כַלאם הוא תחום מחשבה תאולוגי באסלאם אשר מבקש, בעזרת דרכים פילוסופיות-שכליות, להצדיק את אמונת הדת ומצוות האסלאם ולשלול דעות מנוגדות לה. בבסיס העיון קיימת הנחה מקדמית כי האמונה הדתית כהתגלות אלוהית היא-היא האמיתית.
משמעותה של המילה "כלאם" בערבית כיום היא "דיבור", "שיחה", "מחלוקת". מינוח זה מתייחס הן לתוכנו של מדע הכלאם כעוסק ב"דבר האל" והן בשיטתו על ידי המחקר השכלי. הסוגיות המרכזיות בהן דן הכלאם עוסקות בדמותו של אלוהים (מופשטת ולא ניתנת להבנה – או אנושית יותר), אחריות האדם על מעשיו, תכונותיו של האל ולגיטימיות שלטונם של מנהיגים חוטאים.
אלו העוסקים במדע הכלאם נקראים "מֻתַכַּלִמוּן" (מילולית: המדברים).
סייד עלי מוחמד שיראזי, הבאב (ערבית: سيد علي محمد) (20 באוקטובר 1819 – 9 ביולי 1850) היה סוחר משיראז, פרס, שבגיל 25 הכריז על עצמו כהתגלמותו החדשה והעצמאית של האל, והמהדי המובטח. לאחר הכרזתו, הוא לקח לעצמו את התואר בַּאבּ (ערבית: باب), שפירושו "שער". שש שנים לאחר מכן, הוא נורה למוות על ידי כיתת יורים בתִבריז.
בין כינוייו: "הנקודה הראשונה", ו"נקודת הביאן".
הבהאים מאמינים כי הבאב היה מבשרה של הדת הבהאית. בהאא אללה, הנביא-המייסד של הדת הבהאית, היה מחסידיו של ה"באב", ולטענתו התגשמות נבואותיו של ה"באב".
במיתולוגיה הנורדית, לוֹקי הוא הישות הממלאת את תפקיד התכסיסן הערמומי, העובר על חוקי הטבע ועל כללי ההתנהגות המקובלים. את חייו מבלה לוקי עם האלים ותעלוליו מסבכים אותם פעמים רבות. עם זאת, הוא מצליח להטות את הכף ולהביא תועלת לאלים, וגם לבני האדם. מעשיו של לוקי מספקים לאלים את מיטב ציודם ונשקם, אך לבסוף מתייצב לוקי נגדם בראגנארוק, קרב אחרית הימים במיתולוגיה הנורדית, שם הוא נלחם לצד הענקים ומת בקרב מול האל היימדייל.
עד היום דמותו המורכבת והאמביוולנטית של לוקי אינה ברורה די הצורך, ודיונים עליה נפוצים במחקר.
"סטטוס קוו" הוא הכינוי המקובל להסדרי החזקה והשימוש במקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל, אשר נקבעו ב"הצהרת הסטטוס קוו" בשנים 1852 ו-1856, תוך אימוץ המצב שהתקיים בשטח מאז שנת 1757. ההסדר הוא תולדה של תהליכים ותהפוכות היסטוריים, והוא קשור במידה רבה לעושרן ולכוחן של העדות הנוצריות בארץ, כמו גם להיקף נוכחותן בה מבחינה מספר מאמיניהן. מקור שמו של ההסדר במונח הלטיני "סטטוס קוו" (Status quo), שמשמעותו "המצב הקיים".
הסדר הסטטוס קוו קובע בפירוט רב את הבעלות והחזקה של העדות הנוצריות השונות באתרים בהם הוא חל, מפרט את זכויות הפולחן והתפילה של כל אחת מהן, וכן את הזכויות העומדות למי מהן לנקותם ולתחזקם. עוד קובע ההסדר את זכויותיהם של העדות הנוצריות השונות באתרים הנמצאים בחזקת עדה אחרת, את הדין החל באזורים הנתונים לחזקה משותפת, וכללים רבים נוספים הנוגעים לאתרים הקדושים ולניהולם היום-יומי.
הסדר הסטטוס קוו מתייחס כיום לכנסיית הקבר, כולל דיר אל סולטאן, לקבר מרים ולכנסיית העלייה, שלושתם בירושלים, וכן לכנסיית המולד בבית לחם. במקור התייחס ההסדר גם לכותל המערבי ולקבר רחל, אך בתהליך שהחל בשנת 1967 שוב אינו חל בהם.