ביתה של סילביה ניצב בלב תל אביב, באחד הרחובות הצדדיים החוצים את השדרה. כרגיל הייתה מגיעה אל הצחים ב“שירות”, אך הפעם, הורה לה חוּש־הסגנון שלה, שברגע הרה־אסון וחגיגי זה – יש לקחת “ספֶשל”. בהיותה במונית נזכרה במכתב לבתה, המונח בארנקה זה יומַיִים, וביקשה לעצור ליד תיבת־דואר. בהתכנסה שוּב במכונית, נוספה תחוּשת הסיפוק שבמילוּי החובה לבתה, על התרוממוּת הרוּח הכללית שלה
....
בצהרי יומה הרביעי בבית־החולים מסרה גניה לפאולי את מפתח תיבת־הדואר וביקשה שיעבור ליד ביתה לראות אם נתקבלו מכתבים. ואמנם, בערבו של אותו יום, בהגיעו לתורנות־לילה, הביא לה שתי גלוּיות מגרישא. פותחות ב“גניה יקרה” ומסיימות ב“שלך באהבה”.
