פורטל:ביולוגיה/ביולוג חשוב/גלריה
1
פרדריק סנגר הוא ביוכימאי אנגלי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1958 ופרס נובל לכימיה לשנת 1980.
בשנת 1955 קבע סנגר את הרצף המלא של חומצות האמינו בחלבון האינסולין, וזאת על ידי חשיפת האינסולין לאנזים טריפסין שחתך את האינסולין למקטעים. בעזרת שיטות שונות של כרומטוגרפיה הוא הפריד את המקטעים על פי מסיסותם ומטענם החשמלי. מקטעי האינסולין נעו לכיוונים שונים על פי תכונותיהם כאשר הופעל עליהם שדה חשמלי. הפרדה זאת יצרה דפוס קבוע וייחודי לאותו חלבון, אותו הוא כינה "טביעות האצבע" של החלבון, כיוון שבדומה לטביעות אצבע של בני אדם, כל חלבון מניב בשיטה זו דפוס ייחודי. על ידי קביעת רצף המקטעים קבע סנגר שלחלבון רצף קבוע ומדויק של חומצות אמינו, כלומר הוא הוכיח כי לחלבונים יש מבנה מוגדר, תגלית שזיכתה אותו בפרס נובל הראשון שלו לכימיה בשנת 1958.
בשנת 1975 פיתח סנגר שיטה לריצוף DNA וכעבור שנתיים השתמש בה כדי לקבוע את רצף בסיסֶי הגנום של נגיף הבקטריופאג'. זאת הייתה הפעם הראשונה שגנום שלם מופה בהצלחה, וזו הייתה אבן דרך חשובה בהתקדמות של המדע לעבר מיפוי הגנום האנושי.
תרומתו לקביעת רצפי הבסיסים בחומצות גרעין זיכתה אותו ואת וולטר גילברט בפרס נובל השני שלו לכימיה בשנת 1980.
בשנת 1982 סנגר פרש מן המחקר, אך עד מותו ב-2013 עזר לחוקרים בעזרת הידע הנרחב שלו בנושא הגנום שבמחקריהם.
2
צ'ארלס רוברט דרווין (12 בפברואר 1809 – 19 באפריל 1882) היה חוקר טבע אנגלי, הוגה תאוריית האבולוציה שהציעה שכל המינים החיים התפתחו במשך הזמן מגורם יחיד, בתהליך לו קרא הברירה הטבעית. דרווין סיפק ראיות מדעיות לכך. תאוריית הברירה הטבעית הפכה במהלך שנות ה-30 להסבר המקובל לאבולוציה וכיום יוצרת את הבסיס לסינתזה האבולוציונית המודרנית. בצורות שונות, גילויו המדעי של דרווין נשאר בסיסה של הביולוגיה, מאחר שהיא מספקת הסבר לוגי אחיד למגוון הביולוגי.
דרווין גילה את התעניינותו בטבע כאשר למד לתואר ברפואה מאוניברסיטת אדינבורו בשנת 1825. אביו של דרווין לא אהב את החלטת בנו ורשם אותו ללימודי כמורה באוניברסיטת קיימברידג'. דרווין למד שם את ידיעת הטבע (ביולוגיה), ולאחר סיום לימודיו נותר בקיימברידג' ועסק בגאולוגיה.
בשנת 1831, דרווין יצא למסע מחקר של 5 שנים לדרום אמריקה על סיפון הספינה "אה"מ ביגל". במסע זה חקר דרווין את הגאולוגיה של המקומות בהם עברה הספינה וכן אסף בשיטתיות דוגמאות אורגניזמים ומאובנים. אוסף גדול ומיוחד זה שלח דרווין למוזיאון הבריטי. דרווין התרשם ממה שראה במסעו, במיוחד ממגוון המינים בגלאפגוס וקווי דמיון ושוני בין מינים שונים של פרושים. בשובו ב-2 באוקטובר 1836 החליט לשנות את תוכניותיו ולהקדיש את עצמו להבנה של המנגנון שמאחורי הטבע.
במשך 22 שנים לאחר שחזר ממסעו הוא חקר 10,000 מינים של בע"ח ומאובנים, כדי לבדוק ולבחון את תורתו מכל צד וצד. מכיוון שהרעיון שהגה היה כה מהפכני, דרווין פחד לפרסמו. המהפכנות של דרווין לא הייתה ברעיון האבולוציה עצמו, שכן זה הוצע לפניו, אלא בכך שהציע מנגנון נטורליסטי לחלוטין, בו אין כל גורם רצוני, המנווט את תהליך האבולוציה. רק בעקבות אלפרד ראסל וואלאס, שניסח אותו עקרון באופן בלתי תלוי לדרווין וכתב לו על כך, פרסם דרווין את ספרו המפורסם "מוצא המינים". פרסום הספר ב-24 בנובמבר 1859 עורר סערה גדולה וכל המהדורה הראשונה של הספר נמכרה ביום אחד. צ'ארלס דרווין נפטר ב-19 באפריל 1882, בהיותו בן 73, ונקבר בכנסיית וסטמינסטר ליד ניוטון.
3
גרגור יוהאן מנדל (22 ביולי 1822 – 6 בינואר 1884) היה נזיר אוסטרי (יליד אזור הנמצא כיום בצ'כיה) המכונה לעיתים קרובות "אבי הגנטיקה", בשל מחקריו על מנגנון התורשה של תכונה בצמחי אפונת הגינה. הוריו היו עניים ולכן נאלץ לגדול במנזר על מנת לקבל חינוך מדעי. באוניברסיטת וינה למד הוראת הביולוגיה והמתמטיקה, אך נכשל לפחות פעמיים במבחני ההסמכה להוראה. ידע שצבר בלימודי הסטטיסטיקה הוכיח עצמו כיקר ערך למחקריו. מנדל הראה באמצעות תצפיותיו כי ישנה חוקיות ברורה בדרך בה תכונה מסוימת המבוטאת בפרט מתקבלת בירושה מהוריו, אותה קבע בחוקי התורשה הנקראים על שמו. מחקרויו של מנדל לא הובנו בעת פרסומם ב-1866, והקהילה המדעית לא הכירה בחשיבות מחקרו עד ראשית המאה ה-20, אז זכה לתואר מייסד הגנטיקה. אף שלא ידע דבר על מבנה ותפקוד יחידות התורשה באורגניזם – גנים ב-DNA ובכרומוזומים, ניסויו היוו את הבסיס לגילוייָם. כיום ידוע, שלכל תכונה מוקצה מקום מסוים בגנום הנקרא לוקוס, בו יושב גן. גן אחד מקודד לתכונה אחת, אולם בווריאציות שונות, כגון צבע הפרח בצמח. התכונות השונות שלהן מקודד אותו גן מכונות אללים.
4
אנטוני ואן לֵוֶונהוּק (24 באוקטובר 1632 – 26 באוגוסט 1723) היה סוחר ומדען הולנדי, נחשב ל"אבי המיקרוביולוגיה" ולמיקרוביולוג הראשון. לוונהוק נולד לקולע סלים. בגיל 16 התחיל את תקופת חניכותו כשולייה בשוק הבגדים באמסטרדם.
לוונהוק שכלל את מיקרוסקופ האור ובעזרתו היה מהראשונים שהבחינו בתאים, צד בצד עם רוברט הוק באנגליה. לוונהוק פרסם תגלית זו ואת המיקרואורגניזם שראה כינה בשם אנימלקולס animalcules. המיקרוסקופ שלו היה מורכב מעדשות המגדילות עצמים פי 200 (שאותן ליטש בעצמו) המשובצות בגלילי מתכת שהכין. לוונהוק גילה עולם של יצורים זעירים. הוא תיאר בין היתר את תאי הדם האדומים ונימי הדם, חיידקים, ותאי זרע. חקר את מחזור החיים של חרקים והראה כי הם נוצרים מביצים ולא מרבייה ספונטנית.5
אהרן צ'חנובר (נולד ב-1 באוקטובר 1947), ביוכימאי ישראלי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004 ביחד עם אברהם הרשקו ואירווין רוז, "על גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים". חתן פרס ישראל בחקר הביולוגיה לשנת תשס"ג (2003). צ'חנובר חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2004.
עם סיום לימודיו התיכוניים הצטרף לעתודה האקדמית, ולמד רפואה באוניברסיטה העברית. בשנת 1971 קיבל תואר מוסמך למדעי הטבע, ובשנת 1973 קיבל תואר דוקטור לרפואה. החל משנת 1973 ועד לשנת 1976 שירת כרופא בצה"ל, תחילה בשייטת ספינות הטילים, ואחר כך ביחידת המחקר והפיתוח של חיל הרפואה. עם סיום שירותו הצבאי הצטרף למחלקה לביוכימיה של הפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, כתלמיד לתואר שלישי, ובשנת 1982 קיבל תואר דוקטור למדעים בהנחייתו של פרופ' אברהם הרשקו. מחקר זה, שלו היה שותף גם אירווין רוז מהמכון לחקר הסרטן בפילדלפיה, הוא שזיכה את השלושה בפרס נובל לכימיה, כעבור יותר מעשרים שנה. במחקר זה גילו ותיארו את מערכת האוביקוויטין, האחראית לפירוק חלבונים בתוך התא, והביא לפריצת דרך בחקר הסרטן, מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות.
בשנת 1984, מונה לתפקיד מרצה בכיר בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, ובשנת 1987 מונה לפרופסור חבר, ובשנת 1992 עלה לדרגת פרופסור מן המניין. בשנים 1994 עד 2000 היה מנהל מכון רפפורט למחקר במדעי הרפואה. בשנת 2002 התמנה לפרופסור מחקר. עיקר מחקרו עוסק במנגנוני פירוק החלבונים בתא ובמעורבות של הליך זה בגרימת מחלות.
6
לואי פסטר (27 בדצמבר 1822 – 28 בספטמבר 1895) היה כימאי צרפתי שנחשב לאבי המיקרוביולוגיה. במהלך מחקרו הופנתה התעניינותו של פסטר למדע הגבישים, קריסטלוגרפיה. ב-1848 גילה תגלית בעלת ערך רב בתחום זה, גילוי הבדלים במבנה גבישי בין שני האננטיומרים של חומצה טרטרית. תגלית זו הביאה להתפתחות הסטריאוכימיה ולהבנת תכונת הכיראליות של מולקולות מסוימות. על תגלית זו קיבל את אות "לגיון הכבוד" הצרפתי.
בשנת 1849, בהיותו רק בן 27, מונה פסטר לפרופסור לכימיה באוניברסיטת שטרסבורג. שם החל בחקירותיו בשטח התסיסות. בזמן זה גם נשא לאישה את מריה לורנט שהייתה במשך כל חייהם המשותפים לעוזרתו התומכת. בשנת 1854 מונה לפרופסור ומנהל אוניברסיטת ליל, בזמן זה כבר היה ידוע כאבי תורת החיידקים. מדע הבקטריולוגיה היה עדיין בחיתוליו, שעה שפסטר החל במחקרו על תסיסה. הוא יישב את בעיית הופעת החיידקים ורעיון זה הניח את הדרך לקראת תהליך הפסטור (שנקרא על שמו), להפחתה משמעותית של מספר החיידקים בחלב, יין, בירה, מיצי פירות ודבש. ב-1856 זכה במדליית רמפורד היוקרתית.
פסטר הראה באמצעות ניסוי שצמיחתם של מיקרואורגניזמים על מצע מזין אינה נובעת מבריאה ספונטנית. כמו כן, הוא עזר לפתח חיסון לכלבת בעזרת ניסויים רבים; הניסוי המוצלח הראשון בוצע בילד חולה ב-6 ביולי 1885.
7
אפרים קציר (קצ'לסקי) (16 במאי 1916 – 30 במאי 2009), נשיאה הרביעי של מדינת ישראל, וביופיזיקאי; חבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, זוכה פרס ישראל ופרס ויצמן. הוא נולד ב-16 במאי 1916 בעיר קייב שבאוקראינה. בשנת 1922 היגרה משפחתו לפולין ובשנת 1925 עלתה ארצה. בשנת 1933 סיים את הגימנסיה העברית בשכונת רחביה שבירושלים. למד ביוכימיה באוניברסיטה העברית ובשנת 1941 קיבל תואר דוקטור בהדרכת מכס פרנקל. ב-1939 סיים את קורס הקצינים הראשון של "ההגנה", היה אחראי על הצד המדעי במחלקת המחקר של הארגון. במאי 1948 מונה למפקד חיל המדע (חמ"ד) של צה"ל. בשנת 1949 הצטרף למכון ויצמן למדע שם הקים את המחלקה לביופיזיקה ועמד בראשה עד לבחירתו לנשיא ב-1973. הוא התגורר ופעל במכון ויצמן עד יום מותו.
בשנים 1966–1969 כיהן קציר כמדען הראשי במשרד הביטחון. באפריל 1973 נבחר על ידי הכנסת לתפקיד נשיא המדינה, והחל לכהן בתפקיד ב-24 במאי באותה שנה.
עבודתו המדעית זכתה להערכה רבה. בשנת 1950 זכה בפרס ויצמן למדע של עיריית ת"א. בשנת 1959 קיבל במשותף עם תלמידו מיכאל סלע את פרס ישראל למדעי החיים. נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנת 1960. ב-1961 הוענק לו פרס רוטשילד, ובשנת 1966 היה הישראלי הראשון שנבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. כן קיבל תוארי כבוד מאגודות מדעיות ומאוניברסיטאות שונות בעולם. ב-1977 נבחר לחבר חוץ בחברה המלכותית הבריטית. משנת 1991 הוא חבר כבוד באקדמיה הרומנית על תרומתו בפיתוח של אנזימים מקובעים זכה קציר ב-1985 בפרס יפן.
8
מישל רבל (נולד ב-20 באוגוסט 1938) הוא ביוכימאי ישראלי המשמש כפרופסור וכחוקר במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע. רבל הוא חתן פרס ישראל לרפואה לשנת תשנ"ט.
מישל רבל נודע במחקר האינטרפרון שהוביל לפיתוח תרופה לטיפול במחלת הטרשת הנפוצה, וכן הוא עוסק באתיקה ומוסר במדע. הוא משמש כיושב ראש המועצה הלאומית לביואתיקה בישראל, והוא חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ובוועדה הבינלאומית לביו-אתיקה של אונסק"ו. כמו כן, הוא כיהן שלוש שנים כיו"ר הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה, בה הוא חבר. רבל חבר בוועדות משרד הבריאות: ועדת הלסינקי (הוועדה לאישור ניסויים בבני אדם) והוועדה למעמד העובר. נוסף לזכייתו בפרס ישראל זכה רבל בפרס א.מ.ת לשנת 2004 בתחום מדעי החיים (ביוטכנולוגיה וחקר המוח) ובפרס מיכאל לנדאו לביוטכנולוגיה.
פרופסור רבל פרסם למעלה מ-200 עבודות שונות בתחומי המחקר שבהם הוא עוסק. הוא נוהג להרצות בפני קהלים שונים בתחומי התמחותו. שם הוא נוהג להציג שאלות אתיות הנוגעות לשיבוט ולשימוש בתאי גזע עובריים.
9
ג'יימס דיואי ווטסון (נולד ב-6 באפריל 1928) הינו גנטיקאי אמריקאי לו מיוחס גילוי מבנה מולקולת ה-DNA במעבדת קוונדיש יחד עם פרנסיס קריק, על בסיס עבודתה של רוזלינד פרנקלין. בשל הישג זה זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1962 יחד עם קריק ומוריס וילקינס, פרט שעורר ביקורת בדיעבד לאור הקטנת תרומתה של פרנקלין לגילוי.
ווטסון החל את לימודיו באוניברסיטת שיקגו בגיל 15 (שם למד זואולוגיה), והגיע לקיימברידג' לעשות את הפוסט־דוקטורט שלו כשהיה בן 23 בלבד.
לאחר שהתפרסם (בעקבות גילוי מבנה הסליל הכפול של ה-DNA), חזר לארצות הברית כדי לשמש פרופסור באוניברסיטת הרווארד. בהמשך אף התמנה לנשיא מעבדות Cold Spring Harbor וסייע להפוך את המוסד לאחד המובילים בחקר הגנום. נוסף לאמור, דחף את פרויקט הגנום האנושי של ארצות הברית (שמימן בכספי ממשלת ארצות הברית את ריצוף הגנום האנושי), ואף עמד בראש הפרויקט בראשית דרכו.
10
אלכסנדר פלמינג (6 באוגוסט 1881 – 11 במרץ 1955), רופא ומדען סקוטי, מגלה הפניצילין, האנטיביוטיקה הראשונה המשמשת למלחמה במחלות, אשר הצילה רבים ברחבי העולם ממוות. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1945.11
סוונטה פבו (נולד ב-20 באפריל 1955) הוא גנטיקאי אבולוציוני שוודי, מן האבות המייסדים של תחום הפלאוגנטיקה, העוסק במיצוי דנ"א מתאים מתים בפוחלצים, במומיות ואפילו במאובנים של אורגניזמים שכבר נכחדו.
כילד התעניין פבו במומיות מתקופת הפרעונים, וכשבגר אף נרשם ללימודי אגיפטולוגיה באוניברסיטה, אך עבר ללמוד ביולוגיה מולקולרית. למרות זאת התעניינותו במומיות לא פסקה, ובשנת 1984 הוא היה הראשון שהצליח למצות דנ"א ממומיה של ילד מצרי שמת לפני 2,400 שנה. באותן שנים האמינו מרבית המומחים שהדנ"א מתפרק זמן קצר לאחר המוות, אך פבו וביולוגים נוספים שבאו בעקבותיו הוכיחו שבתנאים מסוימים ניתן להפיק את הדנ"א אפילו לאחר עשרות אלפי שנים.
פבו הצליח למצות ואף לפענח את הרצף של דנ"א משרידים של ממותות, זאבים טסמנים, עוף המואה, וכן מן המומיה המפורסמת של אצי איש הקרח. אך ההשג החשוב ביותר שלו הוא מיצוי הדנ"א של האדם הניאנדרטלי. כיום עומד פבו בראש הפרויקט הבינלאומי למיפוי הגנום הניאנדרטלי. ממצאי הפרויקט הוכיחו שבני-אדם בני-זמננו הם במידה מסוימת צאצאי הניאנדרטלים. בנוסף הוליך הפרויקט לגילוי הגנום של אוכלוסיית אדם קדמון חדשה למדע – האדם הדניסובי.