פונס הזכרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פונס הזכרןספרדית: Funes el memorioso) הוא סיפור קצר מאת חורחה לואיס בורחס, המספר על אירנאו פונס, צעיר הזוכר כל פרט ממה שחווה בחייו. הסיפור פורסם לראשונה ביוני 1942 בעיתון "La Nación", וב-1944 נכלל בקובץ סיפורים קצרים של בורחס, Ficciones ("בדיונות").

תמצית העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המספר פגש לראשונה את הנער אירנאו פונס בעת ששהה בחופשת קיץ בפראי בנטוס שבאורוגוואי בשנת 1884. דודנו של המספר שאל את פונס מה השעה, וזה ענה את השעה המדויקת ללא שבדק בשעון. בשנת 1887 חזר המספר לביקור בפראי בנטוס, ונודע לו שפונס הפך למשותק לאחר שהושלך מסוסו. לפי בקשתו של פונס המספר השאיל לו ספרי לטינית אחדים. לאחר ימים אחדים המספר סר לביקור אצל פונס, ושמע אותו מדקלם בלטינית פרק מספרו של פליניוס הזקן, "תולדות הטבע". פונס מונה באוזניו אנשים בעלי זיכרון מופלא, המוזכרים בספר זה. הוא מגלה למספר שמאז תאונת הרכיבה הוא הפך לבעל זיכרון מושלם, והוא זוכר כל פרט מחייו, למשל צורת העננים בכל רגע נתון.

פונס מבלה במיטתו במשימות כגון שחזור כל המאורעות ביום מסוים בחייו, משימה שדרשה ממנו יום שלם. הוא המציא שיטת ספירה שבה נתן שם לכל אחד מהמספרים הטבעיים – במקום שבעת אלפים וארבע עשרה, למשל, אמר "הרכבת". המספר מציין: "תוך ימים אחדים עבר את העשרים וארבעה אלף. הוא לא רשם אותה, מכיוון שכל דבר שחשבו פעם אחת שוב לא היה מסוגל למחותו."[1] המספר מעיר על כך: "ניסיתי להסביר לו שאותה רפסודיה של תיבות נטולות הקשר היא בדיוק ההפך משיטת מיספור. אמרתי לו שלומר 365 משמע לומר שלוש מאות, שש עשרות, חמש יחידות; ניתוח שאינו אפשרי ב'מיספרים' דוגמת 'הכושי טימוטאו' או 'שמיכת בשר' פונס לא הבין אותי, או לא רצה להבין."[1]

המספר מציין כי פונס "ללא מאמץ למד אנגלית, צרפתית, פורטוגלית, לטינית. ועם זאת חוששני שלא היה מוכשר ביותר לחשיבה. לחשוב משמע לשכוח הבדלים, להכליל, להפשיט. בעולמו הגדוש מדי של פונס לא היו אלא פרטים, מיידיים כמעט."[1]

אירנאו פונס מת בגיל 21, מגודש בריאות.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורחס ציין שהסיפור "פונס הזכרן" הוא "מטפורה ארוכה לנדודי שינה".[2]

תיאורו של פונס אופייני לתסמונת סוואנט נרכשת – מצב רפואי נדיר, שבו בעקבות פגיעה במוח אדם מבטא יכולות מנטליות יוצאות מגדר הרגיל בקרב בני אנוש.[3] יכולת הזיכרון של פונס מכונה היפרתימזיה – תופעה נדירה הגורמת לאנשים הלוקים בה לזכור לפרטי פרטים, לטווח הקרוב והרחוק, אירועים שחוו בחיי היומיום.

סולומון שרשבסקי (1886–1958) היה עיתונאי רוסי שערך מופעי ראווה של זיכרונו המופלא. יכולת זו שלו נחקרה ותוארה בספר על ידי הנוירופסיכולוג אלכסנדר לוריא. יש המשערים שספר זה היווה השראה לסיפורו של בורחס.[4] הנוירולוג אוליבר סאקס ציין את ספרו של לוריא כהשראה לספרו "יקיצות", המוקדש ללוריא. סאקס הזכיר את סיפורו של בורחס באחדים מפרקי ספרו "האיש שחשב שאשתו היא כובע". היבטים של מדעי המוח בסיפור "פונס הזכרן" מנותחים בהרחבה בספרו של רודריגו קוויאן קירוגה " Borges and Memory: Encounters with the Human Brain".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 חורחה לואיס בורחס, בדיונות, מספרדית יורם ברונובסקי, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1998, הסיפור "פונס הזכרן",עמ' 95–102
  2. ^ חורחה לואיס בורחס, בדיונות, מספרדית יורם ברונובסקי, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1998, עמ' 93
  3. ^ ד"ר עידן גורן‏, נפלאות הגוף: האנשים שחטפו מכה בראש והפכו גאונים, באתר וואלה‏, 17 בינואר 2016
  4. ^ T. Verberne, "Borges, Luria and hypermnesia--a note", The Australian and New Zealand Journal of Psychiatry, September 1976;
    Luis Fornazzari et al., "Hyper memory, synaesthesia, savants Luria and Borges revisited, Dement Neuropsycholgia, Apr-June 2018 ;
    José María Gil, 24881505 BORGES AND THE BRAIN: VISIBLE CONNECTIONS WITH NEUROCOGNITIVE LINGUISTICS, Variaciones Borges, 36, 2013, pp. 167-184, in JSTOR