פולקסווגן שווימווגן

פולקסווגן שווימווגן
Volkswagen Schwimmwagen / VW Schwimmwagen
	Volkswagen Schwimmwagen
מאפיינים כלליים
יצרן	פולקסווגן
שנות ייצור	1942–1944
יחידות שיוצרו	14,265
הרכבה	גרמניה הנאצית
סיווג	כלי רכב אמפיבי
אורך	3,825 מ"מ
רוחב	1,480 מ"מ
גובה	1,615 מ"מ
משקל	910–927 ק"ג (ריק), 1,345–1,362 ק"ג (נהג + 3 נוסעים כולל כושר העמסה מקסימלי)
בסיס גלגלים	2,000 מ"מ
מפרט טכני
מנוע	4 צילינדרים, 1,131 סמ"ק המפיק 24.5 כ"ס ב-3,000 סל"ד
הילוכים	תמסורת ידנית – 4 מהירויות, מארז העברה 2 מהירויות, 4x4 רק בהילוך הראשון / לאחור
מהירות מרבית	80 קמ"ש (ביבשה); 10 קמ"ש (במים);

פולקסווגן שווימווגן (בגרמנית: Volkswagen Schwimmwagen) הוא כלי רכב אמפיבי בעל הנעה כפולה 4x4, מתוצרת יצרנית הרכב פולקסווגן, שיוצר בין השנים 1942–1944 ושימש את כוחות ההוורמאכט בגרמניה הנאצית^[2]^[3].

סה"כ יוצרו 14,265 יחידות, המכונית האמפיבית המיוצרת ביותר בהיסטוריה^[4].

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנוע השווימווגן היה מנוע בוקסר, מנוע בנזין 4 צילינדרים, ארבע פעימות, מקורר אוויר. המנוע שימש גם את הפולקסווגן קובלווגן סוג 82, ובפולקסווגן קומנדורסווגן סוג 87 והתבסס על חיפושית פולקסווגן האזרחית. ארווין קומנדה, מתכנן השילדה, נאלץ לפתח מרכב ייחודי לרכב מכיוון שהמבנה השטוח של רכבי פולקסווגן הקיימים לא התאים לתנועה חלקה במים.

אב הטיפוס הראשון (Type 128) התבסס על שלדת הקובלווגן עם בסיס גלגלים של 2.40 מטרים. חלקי השילדה שרותכו בדגמים הראשונים התגלו כלא מתאימים לנסיעה ארוכה בשטח, דבר שגרם להתפרקות המרכב. בדגמי הייצור הסדרתי (Type 166) קוצר בסיס הגלגלים ל-2.0 מטרים על מנת לחזק את המבנה ולהקנות לו עמידות.

הרכבים יוצרו במפעלי פולקסווגן בוולפסבורג ובמפעלי פורשה בשטוטגרט. חלקים מגוף הרכב יוצרו בברלין. במהלך השנים יוצרו סך של 15,584 יחידות: 14,276 יחידות יוצרו בוולפסבורג והשאר במפעל פורשה. השווימווגן הוא הרכב האמפיבי שיוצר בכמות הגדולה ביותר בהיסטוריה^[5]. בשנת 2009 היו רשומים 190 כלי רכב שעדיין קיימים. רק 13 מהם היו מקוריים, ללא שבוצעו בהם עבודות שחזור נרחבות^[6].

התנעה / נסיעה ביבשה / נסיעה במים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להתנעה בתנאי חורף היו משתמשים בדלק התחלתי נדיף במיוחד. זה כלול במכל דלק עזר קטן בנפח של כ-1 ליטר, המחובר באמצעות צינור גומי סינתטי למשאבת הדלק. מיכל עזר זה מוקם בתא המנוע שנמצא בחלק האחורי של הרכב. המהירות המרבית הגיעה ל-80 קמ"ש ביבשה ו-10 קמ"ש במים. לצורך נסיעה לאחור במים הייתה הבחירה להשתמש במנחת הציוד הסטנדרטי או להפעיל את הכונן היבשתי לאחור, מה שאפשר לסיבוב הגלגל להחזיר את הרכב באיטיות.

בעת חציית גוף מים ניתן היה להוריד מדחף בורג מים מהסיפון האחורי / מכסה המנוע. כאשר יחידת המדחף התלת-להבית אינה בשימוש, היא מתקפלת על גב הרכב. יחידה זו מסופקת עם כונן שרשרת אל גלגל שיניים, אשר צירו מסופק עם שיניים אשר מתקשרות עם אלה על קצה גל הארכובה. במים, כמו ביבשה, ההיגוי מתבצע על ידי ההגה הקונבנציונלי, השולט על הגלגלים הקדמיים של הרכב. כאשר המכונית נוסעת במים, ההילוכים נייטרליים והמאיץ מווסת את המהירות.