פולמוס הנישואים האזרחיים בהנוגריה

פולמוס הנישואין האזרחיים בהונגריה היה פולמוס הלכתי שהתרחש בהונגריה בעקבות האמנציפציה וחוק נישואים אזרחיים (בלשון ספרי הפוסקים "ציווילעהע", מגרמנית: Zivilehe), שהביאו להכרה ביהודים כשווים לכל שאר אזרחי המדינה, ובדת היהודית כשווה לשאר הדתות, והביאו לאפשרות של נישואי תערובת בין יהודים לגויים. המציאות החדשה עוררה שאלות הלכתיות חדשות וקשות, שנדונו על ידי רבנים בקרב יהדות הונגריה ומחוצה לה.

רקע

עוד טרם שהדת היהודית הייתה מוכרת כדת שווה לדתות האחרות, הסמכות הבלעדית לערוך נישואין בקהילה היהודית הייתה מופקדת אצל רבני הקהילות היהודיות בלבד. שכן בעיני השלטונות עריכת נישואין הייתה מן הדברים השייכים לדת בלבד. כל בני זוג שהיו מעוניינים לקבל הכרה בנישואיהם מצד מוסדות השלטון והחוק, לא היו זכאים לכך אלמלא צירפו תעודה חתומה בידי רב הקהילה המעידה שהם נישאו כדת משה וישראל. במציאות כזו לא היה ניתן ליהודים להינשא לגויים, או להינשא בינם לבין עצמם שלא על ידי רב הקהילה כדת משה וישראל.

בשנת 1893 (תרנ"ד) עלה להצעה על ידי השלטונות ההונגרים חוק הנישואין האזרחיים. לפי חוק זה כל האזרחים החפצים להינשא מחויבים להירשם בנישואין אזרחיים אצל שלטונות המדינה, גם אלו היהודים שנישאים כדת משה וישראל. הפקעת רשות אישור הנישואין מידי הרבנים ומסירתו לידי שופטי המדינה, הביאה לאפשרות שיהודים יוכלו להינשא לאינם יהודים, וכן להינשא בינם לבין עצמם שלא כדת משה וישראל. בעיה נוספת היא בגירושין, במצב בו זוג התחתן כדת משה וישראל מעתה האישה הייתה יכולה להינשא לאדם אחר מבלי להזדקק לגט מבעלה הראשון, וכך ילדיה שיוולדו לה מנישואיה השניים יהיו ממזרים.

על אף שלא היה מכוון לרעה כנגד הקהילה היהודית, רבני הונגריה האורתודוקסים ראו בו סכנה לקהילה היהודית ופתח להתבוללות ולממזרות. ולכן עם הצעת החוק פעלו רבני הונגריה על מנת למנוע שיתקבל חוק כזה העלול להביא לפרצות בדת ישראל.

בשנת 1893 (תרנ"ד) התקיימה אספה של רבני הונגריה, בהם הרב יעקב קופל רייך הרב שלום קוטנא (אב"ד אייזנשטאט) והרב אריה לייב ליפשיץ, שתפקידה היה לנסח כתב עמדה של היהדות האורתודכסית למען השלטונות, ולהציג בפניהם את הבעיות שעלולות להגרם מהצעת החוק הנוכחי. בנוסף הציעה האספה לתקן את הצעת החוק, שתכלול סעיף האומר כי כל אזרח יהודי המעוניין להינשא פעם שנייה אצל פקידי השלטון, חייב להוכיח כי הוא התגרש בגט על פי ההלכה היהודית.

בניגוד לעמדת הרבנים האורתודכסים, הזרם הנאולוגי ראה בחוק ברכה ואף פעל לקידום החוק ולקבלתו על ידי הפרלמנט ההונגרי. ביחס לחוק עצמו טענו הנאולוגים כי אינו עומד בניגוד להלכה היהודית, מאחר שהוא עדיין מאפשר קיום של נישואין על פי ההלכה בנוסף לרישום אצל הממשלה. ולגבי הצעת הרבנים האורתדכסים לחייב גט גם בנישואין שניים אצל הממשלה, טענו כי אין זה נצרך שכן החוק מאפשר ליהודים שלא להינשא על פי ההלכה, ולכן אלו שירצו להתגרש ללא גט מלכתחילה לא יינשאו על פי ההלכה. היו גם שטענו שעצם הצורך בגט הוא הסדר דתי מיושן שראוי להפטר ממנו.

בתום דיונים בפרלמנט ההונגרי ההצעה של הרבנים האורתודכסים לא התקבלה, והחוק התקבל במלואו בשנת 1897 (תרנ"ז).

הדיון ההלכתי

עיקר הדיון ההלכתי תפס מקום בביטאון התורני תל תלפיות, ובעוד מספר חוברות שחלקן התפרסמו קודם לכן בתל תלפיות, ולאחר מכן יצאו לאור בתור חוברות נפרדות. הדיון ההלכתי ביחס לחוק עצמו ולהשלכותיו החל במאמרו של הרב אברהם קארפלס (מחבר ספר "אהל אברהם"), שפרסם דעתו בתל תלפיות בשנת 1894 (תרנ"ד) עת החוק עוד לא התקבל והיה בשלבי הצעה. במאמרו הוא התריע כנגד הסכנות הצפויות, וכתב את דעותיו ההלכתיות ביחס לכמה מן השאלות שהתעוררו. הדברים החלו לעורר הדים בעולם הרבני, ובעקבותיו פורסמו על גבי הביטאון דבריו של הרב מרדכי יהודה ליב וינקל (מחבר ספר "לבושי מרדכי"), שמתלפמס עם הרב קארפלס ודן במסקנותיו ההלכתיות. גם הרב קארפלס הגיב בחזרה לדברי הרב וינקלר על גבי הביטאון. הדיון על גבי הביטאון ממשיך גם לשנת 1895 (תרנ"ה) בה התקבל כבר החוק, ונוספו מאמרים נוספים בהם של עורך הביטאון הרב ישעיהו זילברשטיין (אב"ד ווייטצען (ואץ)).

החוברת הראשונה המוקדשת כולה לבירורים הלכתיים ולבעיות חוק הנישואין האזרחיים, הייתה של הרב שלום קוטנא (אב"ד אייזנשטאדט) שיצאה לאור בשנת 1897 (עת התקבל החוק) תחת השם "וכתורה יעשה". את החוברת שלח לרבים מרבני הונגריה ומחוצה לה, על מנת לעוררם לחוות דעתם בסוגיה. בעקבות החוברת של הרב קוטנא, פרסם הרב מרדכי ליב ווינקלר חוברת הנקראת "ישב המצרף", שיצאה תחת ההוצאה של הביטאון התורני תל תלפיות, תחילה כחלק מן העיתון ולאחר זמן גם כחוברת נפרדת. בחוברת זו כתב לחלוק על כמה מן היסודות שנכתבו בקונטרס "וכתורה יעשה". בעקבות החוברת של הרב ווינקלר, פרסם הרב זילברשטיין אף הוא חוברת נפרדת חתת השם "וכתורה הזאת", שם מצדד ברוב דעותיו של הרב ווינקלר. חוברת נוספת שפורסמה לאחר מכן ועוררה הדים אף היא, של הרב משה שמואל גלזנר (אב"ד קלויזנבורג (קלוז'), בעל ספר "דור רביעי"), שם השמיע דעות מקוריות ביחס לנישואין וליחס לנישאים בנישואי תערובת ולגיורם. בתגובה לחוברת זו פרסם הרב זילברשטיין חוברת בשם "משיב דבר" להשיג על דעותיו של הרב גלזנר. וגם על זו הגיב הרב גלזנר בחוברת נוספת הנקראת "מקים דבר".

למעשה חוברות אלו מהוות את עיקר התוכן ההלכתי ביחס לסוגיית הנישואין האזרחיים ולכל השאלות ההלכתיות התלויות בו.

השאלות ההלכתיות

השאלות ההלכתיות שהתעוררו בעקבות קבלת החוק היו:

1. האם נישואין אזרחיים נחשבים גם כנישואין על פי ההלכה היהודית, ולכן עליהם גם להתגרש בגט על פי ההלכה?
2. האם מותר למול בן של יהודיה שנישאה לאינו יהודי בנישואין אזרחיים?
3. האם מותר למול בן מנישואי תערובת גם בשבת?
4. האם ניתן לגייר את בן הזוג שאינו יהודי?

על אף שרק סוגיית תוקף הנישואין היא השאלה הנוגעת לעצם החוק על משמעותו ההלכתית, בעוד ששאלות הגיור והמילה הן דיונים צדדיים הנובעים מהשפעת החוק, כל השאלות הללו נדונו במקביל וזכו להתייחסות רחבה ומקיפה, במשך אותו פרק זמן על גבי אותם קונטרסים. כולן תחת הנושא של השאלות ההלכתיות הנגזרות מחוק הנישואין האזרחיים.

תוקפם ההלכתי של נישואין אזרחיים

עוד טרם התעוררה השאלה ביחס לנישואין אזרחיים בהונגריה, דנו בספרות ההלכתית ביחס לנישואין שאינם כדת משה וישראל, האם לחשוש בהם גם לקידושין כהלכה. צדדי הספק הם שגם במקרה בו האיש אינו עושה שום מעשה בעל משמעות הלכתית של קידושין, ישנה חזקה ש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", דהיינו שכל אימת שאדם מקיים יחסי אישות הוא בהכרח מתכוון בהם לשם קידושי ביאה, משום שכל שיש אפשרות לאדם לעשות מעשה מותר, חזקה שאינו יעשה איסור. בדרך זו גם כאשר אדם מקיים יחסי אישות אם אישה שאינה נשואה לו על פי ההלכה, מעשה הביאה מקבל משמעות הלכתית של קידושין. אך הריב"ש כתב כי נישואין על פי נימוסי הגויים אינם חלים גם על פי ההלכה, משום שמעשה זה מהווה הוכחה ברורה לכך שאין בכוונתו של האדם לקדש את האישה כדת משה וישראל. מה גם שאדם שנושא אישה אצל הגויים לא שייך לגביו החשש שאין עושה בעילתו בעילת זנות, משום שהוא מוחזק לעבור עבירות.

הראשון שדן בשאלה זו ביחס לנישואין האזרחיים בהונגריה היה הרב אברהם קארפלס, שפרסם דעתו על גבי הביטאון התורני "תל תלפיות". היה זה עוד טרם החוק התקבל והיה בשלבי הצעה. הוא נטה לחשוש בנישואין אלו לקידושין התקפים על פי ההלכה כך שבמקרה של גירושין הזוג יצטרכו גט. הנימוק לכך היה שעל אף שהריב"ש קבע כי נישואין אצל הגויים אינם נחשבים כקידושין על פי ההלכה, מכל מקום לפי החוק המוצע שכל יהודי יהיה מחויב להינשא אצל השלטונות, אין במעשה זה הוכחה ברורה לכך שאינו מתכוון גם לקדש האישה כדת משה וישראל. זאת בניגוד למקרה עליו דיבר הריב"ש, שם האדם בוחר מעצמו להתחתן שלא כדת משה וישראל, ולכן יש במעשה זה הוכחה ברורה לכך שאין לו שום כוונה לקדש האישה. עוד יש לחשוש שגם אם באמת מלכתחילה לא הייתה לאדם כוונה לקדש האישה כדת משה וישראל, עדיין ייתכן ויחזור בתשובה ואז יהיה חשש כי חיי האישות שלו יחשבו לקידושי ביאה (מחמת חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות). גם הרב מרדכי ליב וינקלר צידד בדברי הרב קארפלס לחשוש לקידושין ופרסם דעתו על גבי תל תלפיות. אם כי דחה מקצת טענותיו הסכים כי המקרה הנדון אינו דומה לדברי הריב"ש כפי שטען הרב קארפלס.

אמנם הרב אליעזר חיים דייטש (אב"ד בונהאד) טען כי אין בנישואין אלו חשש של קידושין על פי ההלכה, שכן גם כאן כאשר הזוג מסרב להינשא כדת משה וישראל לאחר שנישאו בנישואין אזרחיים, מוכח שאין הם חוששים לעבור עבירות וממילא אין בהם שום כוונה להתקדש כדת משה וישראל, ועל זה לא נאמר חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.

מילת בן מנישואי תערובת

הדיון לגבי מילת בן מנישואי תערובת, ובכלל לגבי היחס ליהודים שנישאו בנישואי תערובת, החל כבר בשנת 1874 (תרל"ה) 20 שנה טרם התקבל החוק בהונגריה. את הדיון עורר הרב שלמה צבי שיק (הרשב"ן שיק), רבה של קהילה קרצג בהונגריה, בעקבות מקרה שקרה באוסטריה, שם החוק כבר התקבל שנים קודם לכן, של אישה אלמנה יהודיה שנישאה על פי חוקי המדינה לגוי, ובאה להתגורר בקהילה היהודית בקרצג. הרשב"ן שיק שאל לרבו הרב חיים צבי מנהיימר כיצד להתייחס אל אישה זו שמצד אחד מתנהגת על פי כללי ההלכה, אוכל, בשר כשר ומגיעה לבית כנסת, בעודה נשואה לגוי.

בשאלתו הרשב"ן שיק מעלה את האפשרות של להחרים את האישה מן הקהילה, ולמנוע ממנה לבוא לבית הכנסת ולקנות בשר כשר, ואף אם יוולדו לה בנים מנישואי התערובת, שלא ימולו אותם (או לכל הפחות לא ימולו אותם בשבת). מאידך הרב מאנהיימר אינו ראה לנכון להטיל עונשים מעין אלו. ביחס לבן האישה כתב כי יש למולו, שהרי חובת המילה חלה על הבן בלבד ולא על אמו או על אביו שאינו יהודי, ואין סיבה למנוע מן הילד לקיים המצווה ולגרום לו לעבירה בהיותו ערל. ואפילו בשבת אין שום איסור למולו. וכן ביחס לאישה אין נכון למנוע ממנה לקנות בשר כשר, שהרי אסור לתת ליהודי אוכל לא כשר.

כדעת הרשב"ן שיק אחז גם הרב ישעיה זילברשטיין במאמר שפרסם בביטאון תל תלפיות, שם כתב כי אין חיוב מצד ההלכה למול בן מנישואי תערובת, ומן הראוי שלא למולו כלל כדי לגדור הפרצה להתבוללות.

גיור בני זוג מנישואי תערובת

הדעה המחמירה ביחס לגיור בני זוג מנישואי תעורבת היא של הרב עמרם בלום (מחבר "שו"ת בית שערים"), שנשאל על אישה שאינה יהודייה שנישאה ליהודי בנישואין אזרחיים ובאה להתגייר. הגם שהיא מתנהגת על פי ההלכה היהודית סירב הרב בלום לגיירה שלא לפתוח פתח לנישואי תערובת. דעה מקילה ביחס לגיור בני זוג שאינם יהודים היא של הרב משה שמואל גלזנר, שדן בשאלת הנישואין האזרחיים בקונטרס "חקור דבר". הוא סבר כי ניתן לגייר בני זוג מנישואי תערובת ואין בכך בעיה של גיור לשם אישות שנאסר על פי ההלכה. משום שמאחר ובני הזוג כבר חיים יחד כנשואים, הגיור לא נעשה לשם האפשרות להינשא אלא רק לשם עשיית רצון בן הזוג החפץ בגיור. ולכן אין זה נקרא גיור לשם אישות. הרב גלזנר ראה להקל בפרט במקום בו כבר נולדו להם ילדים כדי לפתוח פתח לקרבם ולמנוע מהם להתבולל. על דברים אלו הגיב הרב ישעיה זילברשטיין בקונטרס "משיב דבר", שם האריך לחלוק על הרב גלזנר וצידד בדעתו של הרב בלום.

לקריאה נוספת

• שו"ת לבושי מרדכי מהדורה חדשה חלק חושן משפט אבן העזר, מבוא לקונטרס ישב מצרף מאת הרב יחיאל גולדהבר.
• חכמי הונגריה והספרות התורנית בה, יצחק יוסף כהן.
• זכור ימות עולם, כרך ב', יעקובוביץ' בן ציון.

קישורים חיצוניים

• וינקלר, מרדכי ליב, 1844-1932, ישב מצרף, ‏ווייטצען תרס, באתר היברובוקס
• קוטנא, שלום בן אהרן, וכתורה יעשה, ‏פאקש תרנז, באתר היברובוקס
• גלזנר, משה שמואל, 1856-1924, חקור דבר, ‏מונקאטש תרסא, באתר היברובוקס