פולחן האישיות של ניקולאה צ'אושסקו
פולחן האישיות של ניקולאה צ'אושסקו (ברומנית: Cultul personalității lui Nicolae Ceaușescu) היה בתקופת המלחמה הקרה פולחן האישיות המובהק ביותר בגוש המזרחי.
בעקבות ביקור של ניקולאה צ'אושסקו בארצות הקומוניסטיות במזרח הרחוק, שם התרשם צ'אושסקו עמוקות מהמשטרים הסיני והקוריאני ולאחר חזרתו לרומניה פרסם את התזות של יולי. התזות הכילו 17 הצעות ובהן הגדלה מתמדת של תפקיד ההנהגה של המפלגה הקומוניסטית, שיפור החינוך באמצעות המפלגה, השתתפות הצעירים בפרויקטי הבנייה הגדולים כחלק מהעבודה הפטריוטית, העצמת החינוך הפוליטי-אידאולוגי בבתי ספר ובאוניברסיטאות, אך גם בארגוני סטודנטים, תלמידים ואף ילדים, הרחבה של התעמולה הפוליטית תוך שימוש ברדיו, בטלוויזיה, בהוצאות לאור, הקולנוע, האופרה, הבלט, איגודי האמנים ועוד.
התזות האלה ייסדו שינוי משטרי לכיוון נוקשה יותר, התרחקות מהפתיחות, שאפיינה את תחילת שלטונו של צ'אושסקו. מניחים שראשית פולחן האישיות של צ'אושסקו גלומה בהתלהבות בה התקבל הנאום שלו, שבו גינה את פלישת כוחות ברית ורשה לצ'כוסלובקיה, פלישה שנועדה לדכא את האביב של פרג. הנאום יצר לו, לצ'אושסקו, פופולריות רבה בין בני עמו ומשך את תשומת ליבן של מעצמות המערב. בתחילה הפולחן היה מרוכז בו, אך בהמשך הוא כלל גם את רעייתו, אלנה צ'אושסקו ואת הבן ניקו צ'אושסקו, שהוכן לרשת את אביו בשלטון.
פולחן האישיות הופעל באמצעות כל כלי התקשורת ברומניה, ההוצאות לאור של ספרים, סרטים והצגות, טקסים באירועים ממלכתיים, חנוכת מפעלים ועוד ועוד. חרף אינטנסיביות התעמולה, חודש ימים בלבד לאחר שנבחר מחדש, פה אחד, להיות מנהיג המפלגה הקומוניסטית הרומנית, נשפטו בני הזוג צ'אושסקו, הורשעו והוצאו להורג בהליך מזורז. לאחר מותם חוקק חוק האוסר את פולחן האישיות של צ'אושסקו[1].
תרומת המערב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת המלחמה הקרה נקט צ'אושסקו בקו מתבדל משותפיו בגוש הקומוניסטי בקשרי החוץ של רומניה, אחרי מלחמת ששת הימים, שלא כמו יתר המדינות הקומוניסטיות, הוא לא ניתק את קשריו עם ישראל וגינה את הפלישה לצ'כוסלוסקיה. המערב ניסה לעודד את התרחקות רומניה מיתר המדינות הקומוניסטיות ושה זאת על ידי חימום היחסים עם רומניה, מתן מעמד מועדף, ביקורים הדדיים וחלוקת מחמאות לצ'אושסקו.
נשיאי ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון וג'רלד פורד ונשיא צרפת, שארל דה גול ביקרו ברומניה. צ'אושסקו ביקר בארצות הברית ובצרפת והתקבל בחמימות על ידי ג'ימי קרטר וג'ורג' פומפידו.
ריכוז הכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1973 נבחרה רעייתו של ניקולאה צ'אושסקו, אלנה צ'אושסקו, להיות חברה בוועד הפועל העליון של המפלגה הקומוניסטית הרומנית ולמעשה הפכה להיות מספר שתיים בהיררכיה הרומנית, אחרי בעלה. אלנה יצרה חיץ בין בעלה ובין יתר הנהגת רומניה, שהזדקקו לה כדי להגיע אליו. בצעדים קטנים, אך מתמידים, ניקולאה צ'אושסקו ריכז יותר ויותר כוח בידיו ובהמשך גם בידי בני משפחתו ובעיקר בידי רעייתו. ב-1974 נבחר לתפקיד נשיא רומניה, בנוסף ליתר תפקידיו ככמזכיר כללי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית, כנשיא מועצת המדינה (מקביל לראשות ממשלה) ונשיא מועצת ההגנה הלאומית[2].
השרביט[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
לשם מינויו של צ'אושסקו לנשיא נדרש שינוי בחוקת רומניה והוא בוצע. צ'אושסקו התאווה לגינונים מלכותיים. בטקס בו התמנה לנשיא רומניה, קיבל לידיו שרביט מוזהב. הטקס פורסם בעולם והצייר סלבדור דאלי הגיב במברק בו בירך את צ'אושסקו על ייסוד השרביט הנשיאותי (להבדיל משרביט מלכותי). המחווה היה אירוני, אך צ'אושסקו ומקורביו לא הבינו זאת, לכן המברק פורסם בהרחבה במדיה הרומנית[3].
הכינויים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיפוח פולחן האישיות כלל גם כינויים, שבאו לספר בשבחו ולאדיר את דמותו. לדוגמה, בסיכום הכינוס ה-14 של המפלגה הקומוניסטית הרומנית מכונה צ'אושסקו: Tovarăşul Nicolae Ceauşescu, cel mai iubit şi stimat fiu al naţiunii noastre, ctitorul de geniu al României socialiste moderne, strălucit conducător de partid şi de ţară, personalitate de înalt prestigiu a vieţii politice contemporane, ce s-a impus în conştiinţa întregii omeniri ca mare Erou al păcii, al înţelegerii şi colaborării între toate naţiunile lumii (ניקולאה צ'אושסקו, הבן האהוב והמכובד ביותר של האומה שלנו, המייסד הגאון של רומניה הסוציאליסטית המודרנית, מנהיג מפלגה ומדינה מבריק, אישיות רבת כבוד של חיי הפוליטיקה המודרנית, שהתבלטה במודעות של האנושות כגיבור גדול של השלום, ההבנה, ושיתוף הפעולה בין הארצות.)[4]
לעומת כינויים אלה, היו כינויים עממיים, ביטאו את רחשי ליבם של האזרחים הרומנים. כינוי שנגע ישירות לטיפוח פולחן האישיות היה Mao-Cescu (מאו-צ'סקו), שדימה את צ'אושסקו למנהיג הסיני הידוע בפולחן האישיות שלו, מאו טסה טונג[5].
המרוויחים מהפולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפולחן השתלם מאוד להרבה סופרים ומלחינים, מפיקי טלוויזיה וציירים, משוררים ועיתונאים, כל אלה כתבו, יצרו, הלחינו והפיקו את מופע פולחן האישיות וזכו לתמורה נאותה. מי שצייר את צ'אושסקו או כתב עליו סיפור או הפיק תוכנית טלוויזיה עליו קיבל תמורה לעבודתו, תמורה משתלמת מאוד. יום הולדתו של צ'אושסקו היה לחג לאומי והמתנות זרמו אליו, כמובן, במימון המדינה. ציורים רבים נוצרו על פי תצלומים של צ'אושסקו וכל ציור כזה הכניס לצייר בין 40,000 ל-60,000 לאי, כשמחירה של מכונית דאצ'יה היה 70,000 לאי. חסידי צ'אושסקו היו נלהבים יותר ממנו, בכינוס ה-11 של המפלגה הקומוניסטית הרומנית אחד הצירים הציע לבחור את צ'אושסקו כמנהיג לכל ימי חייו, אך צ'אושסקו סירב לכך[6].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ LEGE nr. 217 din 23 iulie 2015 (ברומנית)
- ^ Cultul personalităţii (ברומנית)
- ^ 5 minute de istorie: Sceptrul lui Ceauşescu şi scrisoarea lui Salvador Dali (ברומנית)
- ^ Nicolae Ceauşescu באנציקלופדיה של רומניה (ברומנית)
- ^ Porecla lui Ceauşescu în 1986? Un american a stat cu el la masă şi a aflat-o (ברומנית)
- ^ Cine a profitat de cultul lui Ceauşescu? (ברומנית)