פה בארץ חמדת אבות

פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת
	פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת; תִּתְגַּשֵּׁמְנָה כָּל הַתִּקְווֹת,; פֹּה נִחְיֶה וּפֹה נִצֹּר,; חַיֵּי זֹהַר חַיֵּי דְּרוֹר,; פֹּה תְּהֵא הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה,; פֹּה תִּפְרַח גַּם שְׂפַת הַתּוֹרָה.; ; נִירוּ נִיר, נִיר, נִיר,; שִׁירוּ שִׁיר, שִׁיר, שִׁיר,; גִּילוּ גִּיל, גִּיל, גִּיל,; כְּבָר הֵנֵצּוּ נִצָּנִים.; ; נִירוּ נִיר, נִיר, נִיר,; שִׁירוּ שִׁיר, שִׁיר, שִׁיר,; גִּילוּ גִּיל, גִּיל, גִּיל,; עוֹד יָבוֹאוּ זֵרְעוֹנִים.

פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת הוא שיר מאת ישראל דושמן. על פי החוקר אליהו הכהן הולחן השיר במנגינת הרמן צבי ארליך של השיר היידי "גלות מאַרש" (גּוֹלוּס מַרְשׁ) מאת מוריס רוזנפלד שנכתב בעקבות הציור "גלות" של שמואל הירשנברג.^[1]^[2] את הלחן עיבד חנינא קרצ'בסקי.

מילות השיר מבטאות את הרעיון הציוני, ובכלל זה את שאיפות היישוב היהודי והעולים לארץ ישראל. השיר מתאר שאיפות היהודים באשר לארץ ישראל, ובהן חיי יצרנות ועשייה ותחיית השפה העברית. יש הטוענים כי מילות השיר נכתבו כאנטיתזה למילותיו היידיות המקוריות, המתייחסות אל קושי ומרירות הגלות.

יצירת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר נוצר בעקבות פנייתו של חיים בוגרשוב כאשר היה מנהל הגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. הוא פנה אל דושמן וקרצ'בסקי בבקשה שייצרו שיר לכת עברי שאותו ישירו התלמידים בעת טיוליהם בארץ ישראל. השניים נענו לבקשתו וכתבו את מילות השיר.

השיר נעשה אהוד מאוד ביישוב העברי בארץ ישראל. יוסף קלוזנר תיאר את הצלחת השיר: "זו השירה, שנתפשטה עתה בארץ ישראל יותר משירת 'התקווה', מפני שלמרות קלישותה הפיוטית מתאים תכנה להרוח המתהלכת עתה בארץ."^[3] במהלך השנים חלו שינויים קלים במילות השיר.^[4] בהמשך נודע גם בארצות הגולה, שם הוחלפה המילה "פה" למילה "שם" (כך לדוגמה שונה המשפט הראשון בשיר מ-"פה בארץ חמדת אבות" ל-"שם בארץ חמדת אבות").^[4]^[5]

השיר הוקלט לראשונה בשנת 1922 מפי הזמר יוסף בורנשטיין, בסדרת התקליטים 'שירי ארץ ישראל' בעריכת אברהם צבי אידלסון, שהופקה בגרמניה על ידי חברת פולידור.^[4]

ברבות הזמן הפך השיר לסמל ציוני מובהק והוא מושר בכינוסים ציוניים שונים, ובכללם מדי שנה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל בערב יום העצמאות.

השיר הופיע מספר פעמים במערכון הנודע של תוכנית הטלוויזיה לול - העלייה לארץ.