פאני צ'ריטו
 | |
| לידה |
11 במאי 1817 נאפולי, ממלכת שתי הסיציליות  |
|---|---|
| פטירה |
6 במאי 1909 (בגיל 91) פריז, צרפת |
| מדינה |
ממלכת איטליה |
| מקום קבורה |
בית הקברות של מונמארטר |
| השכלה |
בית הספר לבלט של תיאטרון לה סקאלה |
| בן או בת זוג |
ארתור סן-לאון |
| חתימה |
 |
  | |
פרנצ'סקה פאני צ'ריטו (באיטלקית: Francesca "Fanny" Cerrito; 11 במאי 1817 - 6 במאי 1909) הייתה בלרינה וכוריאוגרפית איטלקייה. כבלרינה נודעה בברק, בעוצמה ובחיוניות של ריקודה, וכן הייתה אחת הנשים המעטות במאה ה-19 שזכתה להכרה בכשרונה ככוריאוגרפית.
חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'ריטו נולדה בנאפולי. היא למדה אצל קארלו בלאזיס ואצל הכוריאוגרפים הצרפתים ז'יל פרו וארתור סן-לאון, שגם היה בעלה בשנים 1845–1851. היא קיבלה את הכשרתה בבית הספר לבלט של בית האופרה סן קרלו, ובהמשך השתלמה אצל סלבטורה טליוני. הופעתה הראשונה על במה הייתה בשנת 1832, וזיכתה אותה בהכרה מיידית כמעט.
בשנים 1936–1937 החלה להתפרסם אף מעבר לגבולות איטליה והיא הופיעה בוווינה, להציג כמה מן הכוריאוגרפיות שלה עצמה. מ-1838 עד 1840 המשיכה לרקוד עם בלט לה סקאלה במילאנו, שם זכתה להכרה רבה עוד יותר. ב-1843 רקדו צ'ריטו ומארי טליוני באותה תוכנית במילאנו; אירוע זה חולל התרגשות כה גדולה, שהעיר נחלקה ביריבות שבין שתי הבלרינות הגדולות. בתקופת שהותה במילאנו, החלה פאני לעבוד יחד עם ז'יל פרו, ויחד יצרו את "אונדין" Ondine, ou La naïade (1843), את "אלמה" (1842) ואת "Lalla Rookh" (1846).
ב-1845 זכתה להכרה בכשרונה ככוריאוגרפית לאחר שהציגה בלט משלה, "רוזידה". במשך תשע עונות, מ-1840 עד 1848, נהנתה צ'ריטו מהוקרה רבה כרקדנית בתיאטרון הוד מלכותה בלונדון, שם יצר השף המהולל אלקסיס סויר קינוח מעוצב לכבודה, שבראשו דמות מיניאטורית של הרקדנית עצמה, בשיווי משקל אוורירי על ספירלת זיג-זג של חוטי סוכר.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פאני צ'ריטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פאני צ'ריטו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)