פאל פהר

**פאל פהר**
**Fehér Pál**
	אין תמונה חופשית
לידה	4 באוגוסט 1900; בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	7 בפברואר 1959 (בגיל 58); בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
שם לידה	Weisz Pál
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
מוקד פעילות	הונגריה
מקום לימודים	האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט
סוג קול	טנור
צאצאים	אנדראש פהר
פרסים והוקרה	אמן מצטיין של הונגריה (1958)
	פרופיל ב-IMDb

פאל פהר (במקור עד 1914 וייס, בהונגרית: Fehér Pál;‏ בודפשט, 4 באוגוסט 1900 – בודפשט, 7 בפברואר 1959) היה זמר אופרה (טנור) בעל קול מיוחד, זוכה פרס האמן המצטיין. הוא אביו של הבמאי והמלחין אנדראש פהר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאל וייס הצטרף בגיל עשר למקהלת הילדים של בית האופרה של בודפשט, שם היה חבר במשך ארבע שנים, עד להתחלפות הקול שלו. בתקופה ששר קיבל לעיתים קרובות משימות סולו.

הוא לחם במלחמת העולם הראשונה וארגן גם להקת שירה מחבריו החיילים. לאחר המלחמה עבד בבנק, ובמקביל בין השנים 1923–1926 למד באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט.

בסיום לימודיו היה זמר אופרה ב"חוג התיאטרון בודה" (תיאטרון שפעל ברובע 1 של בודפשט) ולאחר מכן ב"תיאטרון העירוני" (כיום תיאטרון ארקל).

כך כתב כתב העת "חיי התיאטרון" (Színházi Élet) על הופעת הבכורה שלו בלה טרוויאטה:

"כל המבקרים הידועים ואנשי המוזיקה המוכרים הופיעו הערב, כי נפוצה הידיעה שכישרון גדול חדש יופיע שוב על במת התיאטרון".

ב-1927 הוא שר במילאנו, לשם הגיע להשתלם אצל ג'וזפה דה לוקה. הקריירה הבינלאומית שלו התחילה כשהצליח לארגן אודישן אצל ברונו וולטר שביקר בבודפשט. וולטר המליץ עליו בפני הקרולאופר בברלין, אז בניהולו של אוטו קלמפרר, שהתנסה בחידושים רבים. ב-1928 חתם על חוזה בבירת גרמניה. כרזות הקיר הכריזו עליו כך:

"Der bermeite ungarische Tenor", כלומר "הטנור ההונגרי המפורסם"

ב-1933 איבד את עבודתו באופרה עקב עליית הנאצים לשלטון וחקיקת חוקים אנטי יהודיים בגרמניה. מאז הופיע בחסות האגודה היהודית לתרבות (Kulturbund Deutscher Juden), שנוסדה כדי להעסיק אמנים יהודים מובטלים (Kulturbund-Oper).

בעונת 1936–1937 היה פהר חבר בתיאטרון העירוני בציריך, הוא היה גם חלק מבכורה חשובה: ב-2 ביוני 1937 שר את תפקידי "הצייר" ו"הכושי" באופרה לולו של אלבן ברג. (בשנת 1929 החל ברג לעבוד על האופרה לולו, המבוססת על שני מחזות מאת פרנק ודקינד. הוא עבד על כתיבת האופרה עד 1935, כאשר מותה של מאנון גרופיוס, בתם של ולטר גרופיוס ואלמה מאהלר גרם לו להפסיק את כתיבתו ולפנות לקונצ'רטו לכינור. כיוון שכך, נותרה האופרה בלתי-גמורה, וברג לא הספיק להשלים את המערכה השלישית).

פהר חזר לבודפשט ב-1938. הוא הפך שוב חבר בתיאטרון ארקל (תיאטרון שתיפקד ומתפקד עד היום, בין היתר, גם כבית האופרה השני בבודפשט). בשנה שלאחר מכן הוא שוב הפך למובטל: הפעם בגלל חקיקת החוקים ה (אנטי) יהודים משנת 1938 על ידי ממשלת הונגריה הפרו גרמנית וימנית קיצונית במיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי. בין השנים 1939 לבין 1944, הוא הורשה להופיע רק במקבילה ההונגרית של "האגודה היהודית לתרבות" בברלין, בתיאטרון גולדמארק במסגרת אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך ורק בפני קהל יהודי. הוא היה הזמר העסוק ביותר בהופעות אופרה במסגרת אומיקה.

הוא שר ושיחק כמעט בכל אופרה מרכזית שהוצגה: פידליו, סיפורי הופמן, החטיפה מן ההרמון, ריגולטו, העטלף, לה בוהם, לה טרוויאטה וכן הלאה. אבל הוא שר ב-1940, גם בבית הכנסת הגדול ברחוב דוהאן, בתפקיד יהושע (אנ') באורטוריה של גאורג פרידריך הנדל. שנה לאחר מכן, בהופעת הבכורה של האורטוריה האחרת של הנדל, יהודה המכבי, הוא שר את תפקיד יהודה המכבי - כפי שדיווח "עיתון היהודים ההונגרים" (A Magyar Zsidók Lapja) :

"הטנור בעל הקול החלק להפליא, הצליל הצלול של יהודה המכבי"

ביוני 1943 ערך גם רסיטל סולו בתיאטרון גולדמרק.

בתום מלחמת העולם השנייה, לאחר השחרור, היו לו הופעות מדי פעם. בשנת 1946, קיבל חוזה בבית האופרה הממלכתית של הונגריה ושר שם עד מותו המוקדם.

התפקידים הליריים איטלקיים וצרפתיים וספינטו-טנור (Spinto - מאיטלקית, "דחף" - הוא מונח ווקאלי המשמש לאפיון קול סופרן או טנור בעל משקל בין לירי לבין דרמטי) היו הכי קרובים לקולו. כל הקריירה שלו לוותה בתפקידו המרהיב ביותר: הופמן בסיפורי הופמן של ז'אק אופנבך.