פאל ויידה
 | |
| לידה |
10 בדצמבר 1907 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
8 ביוני 1982 (בגיל 74) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
  | |
ד"ר פאל ויידה (במקור וייס, בהונגרית: Vajda Pál Rezső; בודפשט, 10 בדצמבר 1907 – בודפשט, 8 ביוני 1982)[1] היה סופר מומחה להיסטוריה טכנית יהודי-הונגרי, עורך, סופר, היסטוריון מדע ותרבות, ביבליוגרף.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאל ויידה נולד במשפחה יהודית כבנם של לאסלו ויידה (וייס) (1867–1949) מהנדס במספנות גנץ ושל אנה וייסקופף (1877–1949).[2] הוא השלים את לימודיו בבית הספר התיכון בגימנסיית ארפאד באובודה, ולאחר מכן למד ארבעה סמסטרים ב-Technische Hochschule בברלין. ב-1934 קיבל דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת סורבון בפריז. בעת שהתגורר בפריז, פתח משרד עיתונות (Service International de Presse), שסיפק לא רק לעיתונות הצרפתית טקסטים ותמונות, אלא גם לכמה עיתונים מחוץ לצרפת.
במהלך שהותו בחו"ל, התעניינותו הופנתה יותר ויותר להיסטוריה של הטכנולוגיה. באותה תקופה, ביקר לעיתים קרובות בקונסרבטואר הלאומי לאומנויות ולמקצועות, אחד מהמוזיאונים התעשייתיים המובילים בעולם, וגם עבד בספרייתו פעמים רבות. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, חזר לבודפשט והחל לעבוד ב"מועצה הלאומית לחינוך ציבורי" ובמקביל הפך לכותב מאמרים ולאחר מכן לסגן עורך השבועון המדעי "ספר יום ראשון" (Vasárnapi Könyv) עד 1944. לאחר מכן פוטר בשל יהדותו והסתתר. הוא השתתף בעריכת "הידיעון טכני מדעי" (ידיעון עיתונות) (Technikai és Tudományos Tudóssító) ועבד כחבר צוות של "לקסיקון מאזיני הרדיו".
מ-1932 עד 1952, היה חבר במועצת הנשיאות של אגודת יאנוש ויידה. בשנים 1937–1938 היה העורך האחראי של "סקירת ספרות העולם" (Világirodalmi Szemle), שהוצאתה נאסרה על ידי המשטרה ב-1938 והוא היה הכתב בבודפשט של לשכת העיתונות International Press Correspondentije באמסטרדם ושל ה-Schweizerische Korrespondenzbüro השווייצרי.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא היה עובד בסיקרה - השבועון של תנועת הנוער של העובדים והחניכים המקצועיים - וכתב מאמרים בכתבי עת שונים אחרים. בין 1952 לבין 1957, היה העורך המשותף של מדור "קוראים כותבים" של כתב העת "חיים ומדע" (Élet és Tudomány) ולאחר מכן עד 1958 היה ראש המדור הטכני של Hungarian Foreign Trade ועמית של לשכת המסחר ושל משרד ההמצאות הלאומי. משנת 1963 עבד כעובד חיצוני בקבוצת רישום ואיסוף אנדרטאות טכניות ובמוזיאון הטכני הלאומי, שהוקם ממנה ב-1973. הוא היה חבר בוועדת המערכת של ה"סקירת ההיסטוריה של הטכנולוגיה" (Technikatörténeti Szemle) שיצא לאור משנת 1963, ולאחר מכן היה עורכו מ-1973 ועד מותו.
מאמצע שנות ה-30 ועד מותו, רבים ממחקריו ומאמריו פורסמו בכתבי עת מקצועיים. בנוסף למחקריו ולספריו, חיבר מספר ביבליוגרפיות על תולדות המדע והטכנולוגיה. בשנותיו המוקדמות כתב גם סיפורים ורומנים קצרים.
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רעייתו הייתה מגדולנה, בתם של בודוג אייזלר ושל יוליאנה פייכטמן, לה נישא ב-16 ביולי 1935 בבודפשט.[3] בשנת 1941, לפי השמועה המירו את יהדותם לדת האוונגליסטית (אין על כך כל תיעוד). הם התגרשו ב-1948. אשתו השנייה הייתה אירן צ'יזמאריק. היה לו בן מנישואיו הראשונים: טמאש לאסלו ויידה (1934–)
חבריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האקדמיה ההונגרית למדעים ועדת תולדות הטכנולוגיה
- הוועדה להיסטוריה של כורי יציקת מתכות
- ועדת המוזיאון וההיסטוריה הטכנית של MTESZ
- מועדון ארגון הסופרים הבין-לאומי ההונגרי
- האגודה הלאומית של עיתונאים הונגרים
- המחלקה הטכנית המרכזית של חברת המידע המדעי
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרמקול מספר (בודפשט, 1939)
- בואו נזכור את הישנים (בודפשט, 1942)
- גשר השלשלאות בן המאה (בודפשט, 1942)
- ממציאים הונגרים. 46 טכנאים של ארבע מאות שנים (בודפשט, 1943)
- אלה שנתנו פרנסה למאות אלפים (בודפשט, 1943)
- המוות נופל מהשמיים. ההיסטוריה של ההפצצות האוויריות (בודפשט, 1944)
- סיפורו של גשר השלשלאות (בודפשט, 1948)
- השליח האחרון (רומן, בודפשט, 1948)
- רוסים על מלחמת העצמאות ההונגרית. תוספות למלחמת העצמאות בשפה הרוסית (בודפשט, 1949)
- הסיוע הכלכלי של ברית המועצות והצבא הסובייטי להונגריה, 1945 (בודפשט, 1950)
- ממציאים הונגרים גדולים (בודפשט, 1952, 1958)
- מדענים הונגרים, המצאות הונגריות (בודפשט, 1955)
- מחנכים הונגרים גדולים (בודפשט, 1957)
- ממציאים הונגרים גדולים (בודפשט, 1958)
- תולדות הפיזיקה בביוגרפיות (בודפשט, 1960)
- השנאי בן שבעים וחמש (בודפשט, 1961)
- תעשיית החשמל ההונגרית (ביבליוגרפיה) (בודפשט, 1963)
- תעשיית האלומיניום ההונגרית (ביבליוגרפיה) (בודפשט, 1963)
- בניית הגשרים הונגרית (ביבליוגרפיה) (בודפשט, 1964)
- גשרים הונגריים - בוני גשרים הונגריים. החלוצים ההונגרים של בניית הגשרים (בודפשט, 1964)
- ההמצאות ההונגריות של ימינו (1945–1965) (בודפשט, 1965)
- הונגרים יצירתיים (בודפשט, 1975)
- אוסקר אשבוט (עורך, ספר מיני בודפשט, 1978)
- דונאט באנקי-יאנוש צ'ונקה ומנוע הבנזין (מיני-בוק, בודפשט, 1979)
- מיקשה דרי-אוטו בלאטי-קארוי ציפרנובסקי והשנאי (מיני-בוק, בודפשט, 1981)
- מטוטלת פיתול אטווש (בודפשט, 1983)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי . עורכת ראשית. אגנש קניירש. בודפשט, הוצאה לאור אקדמית, 1994
- דיולה בטארי: פאל ויידה (6 בינואר 1983 ) חיים טכניים, כרך 38, גיליון 1
- אנציקלופדית המלומדים ההונגרית. עורך ראשי. פרנץ נאגי. בודפשט, Better–MTESZ–OMIKK, 1997
- חלוצים הונגרים של תעשיית הדפוס. ד"ר פאל ויידה. חלק 1 (1983) גרפיקה הונגרית, כרך 27, גיליון 5
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Gyászjelentése (1982)". נבדק ב-2020-09-13.
- ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári házassági akv. 553/1897. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-09-13.
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest II. kerületi polgári házassági akv. 301/1935. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-09-13.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "פאל ויידה".