עמוס אטינגר

עמוס אטינגר
	עמוס אטינגר, 2006
לידה	15 בספטמבר 1937; י' בתשרי ה'תרצ"ח; תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	6 בדצמבר 2023 (בגיל 86); כ"ג בכסלו ה'תשפ"ד; תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1955–2023 (כ־68 שנים)
מעסיק	קול ישראל, רשות השידור
בן או בת זוג	תמר אבידר
צאצאים	אבי אטינגר
פרסים והוקרה	פרס אקו"ם

עמוס אֵטִינְגֶר (15 בספטמבר 1937 – 6 בדצמבר 2023) היה משורר, פזמונאי, תסריטאי, מראיין ומגיש רדיו וטלוויזיה ישראלי. הוא נודע בזכות תוכנית הטלוויזיה "חיים שכאלה" ובעבודתו כפזמונאי. זוכה פרס אקו"ם על מפעל חיים (2009).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתל אביב וגדל ברמת גן, בנם של יוסף ורבקה אטינגר. אביו נמנה עם מקימי תחנת הכוח של חברת החשמל בנהריים. בנעוריו היה חניך בקן השומר הצעיר ברמת גן. למד בתיכון קלעי בגבעתיים והיה שחיין בנעוריו^[1].

בצבא שירת בלהקת פיקוד המרכז לצד אילי גורליצקי, שייקה לוי, עודד קוטלר ועודד תאומי.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959 התקבל בעזרתה של רבקה מיכאלי לעבודה בקול ישראל.

בטלוויזיה- מגיש התוכנית "אלה הם חייך"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 החל להגיש את התוכנית "אלה הם חייך" על פי מודל בריטי. בהמשך עברה התוכנית לטלוויזיה הישראלית בשם "חיים שכאלה". בתוכנית זו אירח עשרות אישים ביניהם: עזר ויצמן, גולדה מאיר, יעקב חודורוב ועוד, וכן את הדודאים ותזמורת צה"ל. המשפט בתוכנית שהפך למטבע לשון היה: "מה אומר לך הקול הבא?", שאלה שהיה נשאל אורח התוכנית, והיה עליו לזהות לפי הקול את מי יזמין אטינגר לשולחן התוכנית. במשך 30 שנה שודרו בטלוויזיה 80 תוכניות של "חיים שכאלה". בשנת 2000 שודרה התוכנית האחרונה בה התארח העיתונאי שייקה בן פורת.

בשנת 2002 פרש לגמלאות מרשות השידור.

פזמונאי ומשורר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטינגר כתב שירים רבים בזמר העברי. בין המוכרים: "טיול לילי" (הדודאים), "כבר אחרי חצות" (אילן ואילנית), "נערה ושמה כנרת" (גאולה גיל), "יש מקום" (יהורם גאון) ו"יפו" למחזמר "קזבלן", שלושתם ללחן של דובי זלצר, המנון חטיבת גולני "גולני שלי" ו"המנון גבעתי" (אפי נצר), "ברח המלך" ללחן של יוסף הדר, הפזמון "המורה לזמרה" (מאיר הרניק) שבו כיכבה יונה עטרי, "אם רק תבואי בחמש" (יוחנן זראי), "אמא אמא" (משה וילנסקי) ו"כשאור דולק בחלונך" (סשה ארגוב).

בין ספריו, ספרי השירה "רבע לפני חצות", "רבע אחרי המלחמה", "רבע לפנות בוקר" ו"רבע לפני הגיוס".

בנוסף כתב מותחן ופרסומות, כמו הפרסומת עם יורם ארבל לנקה 7, ופרסומת לעלית^[1].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1983 זכה בפרס זיו לעיתונות טלוויזיה מטעם צדק-מדות-מוסר.^[2]^[3]
2009 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום הזמר העברי למחבר.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטינגר היה נשוי במשך 30 שנה לעיתונאית תמר אבידר, שהייתה מבוגרת ממנו ב-7 שנים. בנו מנישואים אלה הוא הקומיקאי אבי אטינגר.

לאחר גירושיו מאבידר נישא בשנית לשריל, אמריקאית הצעירה ממנו ב-15 שנים, והתגרש ממנה לאחר כ-4 שנים.

בשנת 2004 נישא בשלישית לזמרת אוקראינית בשם לנה (ילנה), הצעירה ממנו ב-45 שנים. השניים נפגשו במסעדה בעיירת הנופש ירמצ'ה שבקרפטים, שם ראה אותה שרה בעברית את אחד משיריו.^[4] לנה הייתה במקהלת הנוער של קייב.

אטינגר נפטר ב-6 בדצמבר 2023, בגיל 86.^[5]