עינן כהן
 | |
| עינן כהן, ציור בטבע. 1980 | |
| לידה |
29 ביוני 1933 זאגרב, ממלכת יוגוסלביה  |
|---|---|
| פטירה |
5 בינואר 2014 (בגיל 80) תל אביב-יפו, ישראל |
| שם לידה |
Leo Kohn |
| תחום יצירה |
ציור, פיסול |
|
www | |
  | |
עינן כהן (29 ביוני 1933 - 5 בינואר 2014) היה צייר, פסל ואמן אנימציה ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עינן כהן נולד בזאגרב, בשם לאו כהן (Leo Kohn), לאם חד-הורית ולאב שזהותו לא נודעה לו מעולם.[1] בהיותו בן שמונה, נתפסה אימו שהייתה יהודייה-קומוניסטית ונורתה בידי האוסטאשה, הארגון הלאומני הקרואטי ביוגוסלביה, ששיתף פעולה עם הנאצים. בעקבות רצח האם עבר כהן להתגורר עם דודותיו שהיו נשואות לנוצרים. ואולם, הן חששו לחייו ולחייהן, משום שהאוסטאשה המשיך לרדוף אחריו. הוא הועבר לבית יתומים שממנו נמלט ושב אל דודותיו. לאחר זמן מה ובעצת מכר של המשפחה נשלח בזהות בדויה כמוסלמי למחנה הנוער של האוסטאשה, שם שהה שלוש שנים.
בשנת 1948 עלה לארץ במסגרת עליית הנוער והגיע לקיבוץ שער העמקים. עם עלייתו ארצה בחר לעצמו את השם התנ"כי עינן.
עינן החל לצייר בעקבות ידידותו עם אלכס לוי, חבר קיבוץ בן גילו, אף הוא יוצא יוגוסלביה, צייר מחונן ששמו הלך לפניו. במהלך שנותיו בקיבוץ הרחיב עינן את השכלתו האמנותית ואף הוקצו לו "ימי ציור" כמקובל אז בקיבוצים. באותה תקופה גם למד ציור בסמינר הקיבוצים באורנים (1954).[2]
את שירותו הצבאי עשה תחילה כגשש ולאחר מכן, במסגרת הנח"ל, שבו שימש אחראי תרבות במועדוני הנח"ל. הוא התקבל ללהקת הנח"ל כמעצב תפאורות בתקופתם של דני קרוון וחיים טופול.
לאחר שחרורו מהצבא עזב את הקיבוץ ועבר לחיפה שם עבד במפעל כצייר על כלי קרמיקה. באותה שנה פגש עינן את מי שהייתה לרעייתו הראשונה ואם שני ילדיו, אוריאלה לבית בריליאנט, ממייסדי קיבוץ שפיים. הם נישאו בשנת 1957, עינן עבר עימה לשפיים ושם נולד בנו הבכור דגן. בשפיים קיבל עינן סטודיו ועסק בעבודות קרמיקה, ציור ועיצוב תכשיטים. בעודו בשפיים למד שנה אצל הצייר מירון סימה. בין השנים 1957–1959 יצא ללימודי אמנות במכון אבני בתל אביב אצל נפתלי בזם, יחזקאל שטרייכמן, ואביגדור סטימצקי. ב-1963 עבר עם משפחתו לנתיב הל"ה שם נולדה בתו נועה.
בשנת 1958 התקיימה תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה כץ בתל אביב. באותה עת נמנה עם קבוצת אמנים צעירים שאימצו את סגנון הריאליזם הסוציאליסטי והציג עם חברי הקבוצה בתערוכות קבוצתיות.
בשנת 1964, בעקבות מלגה שקיבל מוועדת התרבות של הקיבוץ המאוחד בראשותם של משה קופפרמן ויחיאל שמי, יצא לאירופה. באירופה חי בפריז, ציריך ובריסל. בפריז התרועע עם אמנים ישראלים וביניהם אלימה, שאיתה גם למד באבני, ולבסוף השתקע באמסטרדם שבה חי במשך שני עשורים (1984-1964). בעת שהותו בעיר נמנה עם האמנים שנתמכו בידי הארגון הממשלתי BKR. באותה עת נהג הארגון לתמוך באמנים באמצעות רכישת עבודותיהם תמורת תשלום והצגתן על קירות משרדי הממשלה.
עינן השתלב היטב בחיי התרבות באמסטרדם. בשנת 1968 היה מעורב בהקמת מועדון "פרדיסו", מראשוני המועדונים של תרבות הפופ, שבעבורו ביצע כמה מיצבים. הוא התנסה בעבודה עם חומרים פלסטיים רכים ויצר עבודת תלת מימד לצד אובייקטים אלקטרו-סטטיים שהשתנו במגע יד. בחיפוש מתמיד אחר אמצעי ביטוי חדשים התחיל להתעניין בסרטי אנימציה (1972).[3] את רזי המקצוע למד בפראג ובזאגרב שבה היו אולפני אנימציה מן הידועים בעולם. במסגרת זו ביים סרטי אנימציה שייצגו את הולנד בפסטיבלים לסרטי אנימציה במדינות רבות בעולם.
באותה עת, אצר עינן, יחד עם צוות אוצרים במוזיאון סטדליק, תערוכת עבודות של במאי אנימציה הולנדים שכללה גם מעבודותיו שלו. הוא שימש גם יועץ אמנותי לסרט שהוקרן בטלוויזיה ההולנדית בשם A to Z. בשנת 1969 שיתף אותו הבמאי הצרפתי ז'אק טאטי בעשיית הסרט Traffic שהוסרט בהולנד.
בשנת 1982 בהשפעת הציור והפילוסופיה הסיניים, שבהם מצא עניין רב, הוסיף עינן לעבודתו ממד חדש. אצל הצייר הסיני הגולה M.F. Lay למד את רזי הרישום בשחור לבן ורישום נוף וטבע דומם במכחול סיני.[2] לימודים אלה החזירו אותו לצייר מהטבע שהיה בעבורו מעיין בלתי נדלה של צורות, קווים, קומפוזיציות וצבעים. לימים לימד ציור במכחול סיני באקדמיה המלכותית של אמסטרדם ובבית הספר הבינלאומי לאמנות באמסטרדם. וזאת לאחר שבשנות השבעים שימש מרצה אורח באקדמיה ריטפלד (Rietveld), ולימד עיצוב בחומרי פלסטיק חדשים שצבר ניסיון רב בשימוש בהם.[4] גם בארץ לימד רישום במכחול סיני בבתי הספר לאמנות מימד, קלישר, מכון אבני ושנקר.
ב-1979 הסתיימו נישואיו בגירושין ושנה לאחר מכן פגש בניו יורק את שושנה ארנפלד,[2] אוצרת אמנות במקצועה, והשניים נישאו ב-1984. שושנה הצטרפה אליו באמסטרדם ובשובם ארצה לצמיתות ב-1986 רכשו דירה ביפו ששימשה לו גם סטודיו. ב-1988 נולדה בתם היחידה אביה.
בין השנים 1989–1991 צייר עינן בעיקר את יפו וסביבתה בשאיפה להתחבר לנוף המקומי. בשנת 1989 אף יצר את "ידיים בים", במחאה על זיהום האוויר וקו החוף הצפוף ביפו. יצירה זו הייתה מורכבת מזרועות וכפות ידיים שצפו מעל פני הים, בגובה של ארבעה מטרים מעל המים, וייצגו דמות טובעת הזועקת לעזרה. היצירה זכתה לתהודה רבה בתקשורת. משנות האלפיים שב ליצור אובייקטים תלת־ממדיים. נאמן לרעיון שמונה (Monet) היטיב להגדירו "אני מתרגש ממה שקורה לי ברווח שבין הטבע למכחול", חזר עינן לצייר נוף, ויצא לרשום בטבע במכחול סיני מדי שבוע.
במהלך שנות התשעים ושנות האלפיים ועד שחלה ב-2008 עסק עינן בפיסול ובעיצוב עבודות תלת-ממד מעיסת נייר ופרץ דרך בציורי מים בטכניקה ייחודית לו.[5] עיסת הנייר אפשרה לו לבטא היבטים של הומור ואירוניה ביצירתו. טעון במיוחד היה העיסוק שלו במסכות, שכן בתקופה זו גילה באקראי במוזיאון היהודי בבלגרד צילום שלו, שלא ידע על קיומו, כילד יהודי נושא טלאי. הסתבר שצילום זה מופיע גם ביד ושם.
תגלית זו הציפה את זיכרונות ילדותו הקשה, שאותם הדחיק מרבית חייו. תקופה זו הסתיימה באירוע מוחי קשה. כל תקופת מחלתו שהה בבית ובשנת 2014 הלך לעולמו ונטמן בבית הקברות בקיבוץ שפיים.
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמן רב תחומי שעסק בציור, פיסול ואנימציה שאף עינן להתחדש ולא חדל להרחיב ולהעמיק את תחומי פעילותו. בשנות החמישים החל לצייר בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי ועם השנים פנה לסגנונות אחרים. כשיצא לאירופה הושפע מאוד מהציור האקספרסיוניסטי הגרמני וכשהגיע להולנד פילס לעצמו גם דרכים חדשות. הוא יצר עבודות תלת-ממד, תבליטים ואובייקטים אלקטרו-סטטיים שהשתנו במגע יד. הוא לא רק יצר ציורים סטטיים, אלא עבודות שבהן הצופה עצמו נוטל חלק פעיל ביצירה. לדוגמה, בעבודות המצוירות על פלסטיק שקוף, הזזת שכבות הפלסטיק יוצרת קומפוזיציה חדשה. הוא גם יצר קופסאות פלסטיק שבתוכן נוצות ועל ידי חיכוך הצד הקדמי של הקופסה נוצר חשמל סטטי והשערות הנוצתיות נעות לקדמת הקופסה. עבודות אלה הוצגו בארץ בתערוכה שחנכה את פתיחתה של גלריה מבט ב-1969.[4] עינן נשלח לייצג את ישראל עם עבודות אלה בביאנלה של קָאֵן באותה שנה. העבודות שהוצגו בגלריה מבט הוצגו גם בהולנד במספר תערוכות וחלקן נרכשו בידי הסטדליק באמסטרדם.
בשנת 1972 התחיל עינן להתעניין בסרטי אנימציה. בעזרתם של במאי אנימציה מהידועים בעולם בזאגרב ובפראג, ביים סרטי אנימציה שייצגו את הולנד בפסטיבלים לסרטי אנימציה במדינות רבות בעולם. הסרטים "לידתו של הר" ו"הביטאט" אף צוינו לשבח וזכו לתגובות נלהבות בשעתם.
ב-1989 חזר עינן לצייר נופים, ויצא בקביעות לרשום בטבע במכחול סיני. ב-1998 הציג עינן את ציוריו אלה בשם "נופי התודעה" בתערוכת יחיד מקיפה בבנייני האומה בירושלים. התייחסות נוספת לנוף באה לידי ביטוי ב-1994 בתערוכת יחיד שנערכה בגלריה העירונית לאמנות על שם סמילנסקי ברחובות. בקטלוג התערוכה "הר ומים" כתב המשורר ומבקר האמנות מרדכי גלדמן: "ציוריו של עינן מקיימים רוח של פרטיות, אינטימיות וייחוד. ניתן לייחס זאת בראש ובראשונה לכך שהתרשמותו של עינן מנופי הארץ מגרה תמיד נופים מטפוריים פנימיים, המוצאים את דרכם אל הנייר תוך כדי עיבודו של הנוף החיצוני. אבל ראוי לייחס את האינטימיות של ציורי עינן גם לסוג הקשר שיצר... עם הנוף שלו: הוא מזדהה אתו ונבלע בתוכו. הוא הופך הר והופך מים".[6]
במאמרו "הרהורים על ציור נוף ישראלי" בקטלוג "נופים" של תערוכת היחיד הנודדת במסגרת אמנות לעם בשנת (2002-2001) כתב סורין הלר ש"בניגוד לאופקים חדשים שראתה בהפשטה של הנוף ניסיון לבנות מערך חדש והרמוני בין הדימוי האנושי לבין הטבע, את ציוריו של עינן ניתן לראות כדפי מסע בנופה של הארץ, המשקפים התרשמות והתפעלות. גישתו אינטימית... אך בה בעת הפשטת הנוף היא מעין תהליך זיכוך שדרכו מוביל האמן אל החבוי והמטפיזי".[7]
בשנת 1993 הניב הרושם החזק, שטבעו בו נופי הכנרת וסביבתה, סדרה של עבודות מים (אין הכוונה לצבעי מים), כפי שכינה אותן, שבהן עשה שימוש במים עצמם ליצירת הציור. עבודות אלה מבטאות את דרכו הייחודית למציאת אופנים חדשים לבטא את הטבע הזורם כשמו של קטלוג התערוכה "פנטה ריי", הכל זורם. "כל עבודה נוצרה מדילול שכבות על שכבות של צבעים ומים על נייר שגילו יותר ממאה שנים, ביצירה כמו אקראית המושכת את המכחול לצוּר צורות ומשטחי צבע עצומים. במגעו עם המים בתהליך דילול הצבע הפך הנייר גלי וספג בקימוריו את הצבע והמים. את ציורי המים יצר עינן מתוך שחרור שהעניק מקום גם לאקראיות בתהליך העבודה. תהליך העבודה הניב טופוגרפיה חיה ונושמת השואפת לחרוג ממצע הנייר הדו-ממדי", כתבו חגי שגב ושושנה ארנפלד-כהן[5] בדברי ההסבר לתערוכה בגלריה גרשטיין (2013).
החל משנות האלפיים ועד שחלה ב-2008 עסק עינן בפיסול ובעיצוב עבודות תלת־ממד מעיסת נייר. "מרבית האובייקטים עובדים, כמו ציורי הנוף של עינן, על התפר בין אובייקט ממשי, שניתן לזהות אותו כמסכה או כצמח, ובין אובייקטים שאינם ניתנים לזיהוי מוחלט ושומרים על מידה רבה של אבסטרקטיות. המשחק הזה הוא המשחק בו מיטיב עינן לשחק – מושך את ליבו של הצופה ומתעתע בו באותו הזמן. משחק הפיתוי של עינן הוא משחקה של האמנות במאה העשרים הנעה על הציר בין נרטיביות ובין ההפשטה, בין החומר ובין הרוח." כפי שכתב חגי שגב במאמרו "עבודות בתלת־ממד" ב-2002.[8] עינן נשבה ביופיים של סחלבים ויצר אותם במגוון צבעים וצורות, לא אחת ארוטיות. עינן גם הרבה ליצור מסכות מעיסת נייר. מסכות שהעסיקו אותו מאוד גם בחיים וגם באמנות. בין השאר יצר מסכות הסוואה, מסכות בהשראת הגולם מפראג, מסכות מעוותות ומורכבות. עבודות אלה אפשרו לו לבטא הומור ואירוניה ביצירותיו.
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1958 גלריה כץ, תל אביב
- 1962 בוגוטה, קולומביה
- 1968 גלריה טרקלין, חיפה
- 1969 גלריה מבט, תל אביב
- 1969 מעגל האומנות של רוטרדם (הול'), רוטרדם, הולנד
- 1970 גלריה הצריף, באר-שבע
- 1983 גלריה Makkom, אמסטרדם, הולנד
- 1985 גלריה West-Einde, האג, הולנד
- 1987 גלריה שרה לוי, תל אביב
- 1989 גלריה אפרת, תל אביב
- 1990 מוזיאון בית לוחמי הגטאות
- 1993 גלריה שרה לוי, תל אביב
- 1994 "נופים" הגלריה העירונית לאמנות על שם סמילנסקי, רחובות
- 1995 הספרייה, תל אביב
- 1998 "נופי התודעה" בנייני האומה, ירושלים
- 2003-2001 אמנות לעם, תערוכה נודדת
- 2002 גלריה Klarisa, דוברובניק, קרואטיה
- 2002 אולם הקונגרס, פורטורוז', סלובניה
- 2003 גלריה Frans Presern, ליובליאנה, סלובניה
- 2003 גלריה מוניציפלית, פראג, צ'כיה
- 2003 גלריה הוראס ריכטר, יפו
- 2005 מוזיאון עירוני, הלמונד, הולנד
- 2013 גלריה גרשטיין, תל אביב
- 2016 בית האמנים, תל אביב
תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1971 Caen Biennale, צרפת
- 1974 "Beeldje per Beeldje", סרטי אנימציה, מוזיאון סטדלק, אמסטרדם
- 1977 "Manners of Drawings", מוזיאון Fodor, אמסטרדם, הולנד
- 1980 De Vaart Nederlandse Animators, הילברסום, הולנד
- 1982 Phillips-Duphar, ווייספּ (אנ'), הולנד
- 1984 "אמן בוחר אמן", גלריה רדיוס, תל אביב
- 1986 "אמני עג'מי", גלריה ½ 13, יפו
- 1987 "אמני ישראל", מוזיאון לאמנות, בת-ים
- 1987 "אמנות ישראלית", גלריה עטרה, מונטריאול
- 1988 גלריה אפרת, תל אביב
- 1988 "נוף ונופיות", הגלריה העירונית לאמנות על שם סמילנסקי, רחובות, אמנות לעם
- 1989 "שחור-לבן", מוזיאון לאמנות, בת-ים
- 1990 "מעבר לרישום", גלריה גבעון, תל אביב
- 1990 "אלף-בית בגימל", גלריה גימל, ירושלים
- 1990 "עבודות לא-רציניות של אמנים רציניים", בית האמנים, תל אביב
- 1990 "צורות רישום", גלריה לאמנות, יבנה
- 1990 "חלונות", תערוכה נודדת, אמנות לעם
- 1991 "13 אמנים", גליה גימל, ירושלים
- 1993 "רצ"ב קופסת גפרורים", תערוכה בינלאומית, גלריה לאמנות, יבנה
- 1993 אומנות מודרנית, מרכז מוזיאון-גלריה, זאגרב, קרואטיה
- 1994 "מטבח חם" 1, "מטבח חם" 2, גלריה שרה קונפורטי, יפו
- 1994 "INJERTS, Vision Pixtorica del Arte Israeli", ספרד, פורטוגל ודרום אמריקה, משרד החוץ בישראל
- 1995 “כה קרוב כה רחוק”, מוזיאון לאמנות בת-ים ואשדוד
- 1995 תערוכה לזכרו של אבי הורוביץ, מוזיאון בית לוחמי הגטאות
- 1995 "פורמט קטן", גלריה שרה לוי, תל אביב
- 1996 "בין אור וחושך", המשכן לאמנות על-שם חיים אתר, קבוץ עין-חרוד
- 1997 "הרהור מתמשך", גלריה לאמנות, בית יד לבנים, קריית טבעון
- 1998 "מעגלים", גלריה ארטא, תל אביב
- 2001 "חלונות", תערוכה נודדת, אמנות לעם
- 2006 "מסכות", גלריה גאבו, תל אביב
- 2007 "כיסאות מדברים", תערוכת חוצות, הגן הלאומי, רמת-גן
- 2008 גלריה הוראס ריכטר, יפו
- 2012 "על הקו", גלריה שטרן, תל אביב
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של עינן כהן (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מרדכי גלדמן (עורך), עינן כהן: מקור האור, תל אביב: בית האמנים תל אביב, 2016
- ^ 1 2 3 מרדכי גלדמן, עינן כהן: מקור האור, תל אביב: בית האמנים תל אביב, 2016
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים , A Mountain Growing in Holland, Holland Herald 1973 - ^ 1 2 רחל אנגל, ציורי עינן, מעריב 19.2.1969
- ^ 1 2 חגי שגב, מן המופשט האקספרסיוניסטי ועד המופשט הסיני, תל אביב: גלריה גרשטיין, 2006
- ^ מרדכי גלדמן, הר ומים, רחובות: הגלריה העירונית רחובות, 1994
- ^ סורין הלר, נופים, תל אביב: אמנות לעם, 2001
- ^ חגי שגב, עבודות בתלת-מימד, קטלוג הכל זורם, תל אביב, 2006
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "עינן כהן".