עיניה הכחולות של זהרה
| סוגה |
דרמה  |
|---|---|
| בימוי |
עלי דרכשי |
| שחקנים |
ג'האנבח'ש סולטאני |
| ארץ מקור |
איראן, סוריה |
| שפות |
פרסית |
| מספר פרקים |
7 |
| שידור | |
| רשת שידור |
SAHAR-1 |
  | |
עיניה הכחולות של זהרה (בפרסית: جشمهاى آبى زهرا) היא סדרת טלוויזיה אנטישמית איראנית אשר שודרה לראשונה ב-2004 ברשת הטלוויזיה SAHAR-1. היא נוצרה על ידי עלי דרכשי, פקיד לשעבר במשרד החינוך האיראני. עלילת הסדרה, מתרחשת בגדה המערבית ומתמקדת בעיקר בצבא הישראלי ובילדים פלסטינים שנגנבו להם העיניים. הסדרה הופצה בתחילה רק בשפה הפרסית אך גם בהמשך תורגמה לערבית.
בפברואר 2005 הורתה רשות השידור הצרפתית לספק הלוויין הצרפתי אוטלסאט להפסיק לאלתר את שידורי הערוץ האיראני SAHAR-1 בעקבות שידור הסדרה שהואשמה בקידום אנטי-ציונות ואנטישמיות[1].
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה מתארת רופאים ישראלים אשר קוצרים איברים של ילדים פלסטינים ומתארת את הקמפיין הפוליטי של המועמד הבדיוני לראשות הממשלה בישראל, יצחק כהן, שמצהיר בנאום שהיהודים "הם הטובים בגזעי העולם". כהן נעשה אובססיבי לעיניה של נערה פלסטינית צעירה בשם זהרה ומנסה לתפוס את עיניה. לשם כך, הוא מגייס ישראלים אשר מתחזים לעובדים מטעם האו"ם, העובדים מגיעים לבית ספר פלסטיני בו הילדים לומדים על חשיבותו ומורשתו של המנהיג האיראני, האייתוללה, רוחאללה ח'ומייני. כאשר הם נכנסים לבית ספר הם מחליטים לבדוקו ילדים במטרה "למנוע התפשטות של מחלת עיניים", אך בפועל הם רוצים לבדוק מי מהתלמידים הוא בעל העיניים שרוצה כהן. לאחר ניתוח שמצולם בתיאורים גרפים במיוחד, זהרה נותרה עיוורת לאחר הניתוח שביצוע בה העובדים הישראלים[2], בפרק השני של הסדרה מתגלה כי הנשיא הישראלי שורד בעזרת איברים שנגנבו מילדים פלסטינים[3] ולאחר מכן נראה גם כהן נכנס לחדר ומביט בתמונת בנו המשותק "תיאודור", המצולם גם הוא סמוך לדגל ישראל.
כל האנטגוניסטים הישראלים לבושים בלבוש מסורתי שמאפיין בעיקר יהודים דתיים והחיילים הישראלים לובשים מדים אשר שונים מאוד ממדי צה"ל במציאות. כל הדמויות היהודיות בסדרה מצטיירות כנבלים, למעט יהודי אתיופי אשר מסייע לזהרה לאחר בריחתה הקצרה מ"ארמון הציונות" אך היהודי האתיופי לבסוף הוא מוצא את מותו.
קבלה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
"עיניה הכחולות של זהרה" וסדרות מקור נוספות שיצרה רשת "SAHAR-1" נאסרו לשידור בצרפת. הסדרה זכתה לגינוי גם ברחבי המזרח התיכון בשל השימוש בתיאורים סטריאוטיפים יהודיים אנטישמיים.
בנוסף לכך כ-15 חברי הקונגרס של ארצות הברית, הן דמוקרטים והן רפובליקנים ובהם טום לנטוס, אז ניצול השואה היחיד שישב בקונגרס האמריקאי – כתבו לאחראי מדור האינטרסים מטעם איראן כדי שיגנה את שידור הסדרה.
יותם פלדנר, מנהל ניתוח תקשורת במכון לחקר התקשורת במזרח התיכון התייחס לסדרה ואמר עליה כי "גם בשעה שהערוצים הערביים משתדלים להיזהר משידור של תכנים אנטישמיים, הטלוויזיה האיראנית ממשיכה בשלה ומשדרת תכנים אנטישמיים בוטים".
באפריל 2005 לאחר ביקורת של מוריס מותמד – נציג הקהילה היהודית בפרלמנט האיראני על הסדרה – נזף יושב ראש הפרלמנט האיראני, גולאם עלי חדד אדל בכלי התקשורת במדינה וקרא להם להתחשב ברגשות המיעוטים באיראן[4].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Stephen Roth Institute for the Study of Antisemitism and Racism - France 2005. Section title: Responses to Racism and Antisemitism.
- ^ How Do You Say Hate in Persian?(הקישור אינו פעיל) by Hilary Krieger, Jerusalem Post, January 11, 2005.
- ^ רועי נחמיאס, איראן מציגה: ישראל עוקרת עיני ילדים פלסטינים, באתר ynet, 22 בדצמבר 2004
- ^ איי.פי, הפרלמנט באיראן נזף בתקשורת על אנטישמיות, באתר ynet, 13 באפריל 2005
