עינוי סיני
עינוי סיני הוא כינוי לשיטות עינוי.
לדוגמא באמצעות מים. בשיטה זו מטפטפים מים אט אט על מצחו של אדם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטה זו של עינוי מיוחסת להיפוליטוס דה מרסלייס (אנ'), עורך דין איטלקי בן המאה החמש עשרה.[1] ההשראה של מרסלייס לשיטה זו הגיעה לאחר שהבחין בחור שנפער באבן כאשר נזלו עליה טיפות מים בזו אחר זו. [2] לאחר מכן הוא החליט ליישם את השיטה על גוף האדם.
לכאורה, העינוי בטפטוף מים הוא האיטיות שבה מתגבשת ונופלת טיפת מים. הקורבן יכול לחזות בקירוב מתי תיפול הטיפה הבאה, ותחושה של מתיחות מתחילה להצטבר. כאשר הטיפה לבסוף נופלת, מגיעה תחושת הלם והקלה, אלא שתחושת המתיחות חוזרת לקראת הטיפה הבאה. מכיוון ששיטה זו אינה מחייבת מעורבות פעילה של המענה, ניתן לענות אדם בצורה זו למשך זמן רב.
אין ראיות לפיהן שימש עינוי זה את הסינים דווקא. ייתכן שהמונח הפופולרי עינוי סיני נבע מפעלול "תא עינוי המים הסיני" של הארי הודיני, יחד עם סיפורי פו מאנצ'ו של סקס רומר שהיו פופולריים בשנות ה־30 של המאה ה־19.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית הטלוויזיה האמריקאית "מכסחי המיתוסים" התייחסה למיתוס העינוי הסיני. הם הוכיחו כי כאשר הקורבן כבול, העינוי הסיני הוא אכן עינוי, אולם העינוי נגרם בעיקר כתוצאה מהיות הקורבן כבול. הגבלת התנועה יעילה גם ללא אי-נוחות בטפטוף איטי של מים. השפעת המים לבדם, ללא כבילה, כמעט ואינה משמעותית. התוכנית ביצעה ניסוי של טפטוף מים בשני משתתפים, האחד כבול והשני לא כבול. המשתתף הכבול דיווח על רמות גבוהות של לחץ וחרדה, בעוד המשתתף האחר דיווח על רמה קלה של חוסר נוחות.[3]
עינוי סיני באמצעות נוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עינוי סיני באמצעות נוצה מתבצע כאשר המעונה כבול בכל גופו והמענה מדגדג אותו בכפות רגליו החשופות.
עינוי זה גורם סבל רב עקב חוסר היכולת להגיב ולנוע.
שימוש בסלנג[עריכת קוד מקור | עריכה]
הביטוי "עינוי סיני" משמש כיום בהשאלה לתיאור כל סוג של סיטואציה מטרידה או מציקה שיש אי-ודאות גדולה לגבי סיומה, לדוגמה: "במסגרת לימודיי למבחן, נאלצתי לשנן בעל־פה רשימה גדולה של נוסחאות - וזה היה עינוי סיני".
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The History of Torture Auteur, Brian Innes, St. Martin's Press, 1998
- ^ במקורות היהודיים מופיע סיפור על התבוננות דומה של רבי עקיבא שראה טיפות מים שפוערות אט אט חור באבן, אך השתמש בזה כמשל לנפש האדם: "בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"?! מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה, שקשה כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי, שהוא בשר ודם! מיד חזר ללמוד תורה". (אבות דרבי נתן)
- ^ Mythbusters: Water Torture. Tory and keri are in troubles, נבדק ב-2023-07-08