עטלף חסר-אגודל

עטלף חסר-אגודל
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי נשפון
משפחה:	פורפטריים
סוג:	עטלף חסר-אגודל
מין:	עטלף חסר-אגודל
שם מדעי
Furipterus horrens ‏קיוויה, 1828
תחום תפוצה

עטלף חסר-אגודל (שם מדעי: Furipterus horrens) הוא מין של עטלף קטנטן במשפחת הפורפטריים שחי בדרום אמריקה והנציג היחיד בסוגו. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1828 על ידי הזואולוג הצרפתי פרדריק קיוויה, והוא אחד משני הסוגים היחידים במשפחת הפורפטריים לצד קרובו עטלף עשון שגדול יותר.

תיאור ואנטומיה

לעטלף חסר האגודל גוף קטן וכדורי וכנפיים גדולות ורחבות. הראש מכוסה בשיער צפוף שגורם לו להראות עגלגל ונפוח, והוא מסתיר את המבנה המוזר של הגולגולת: החלק של המוח גבוה, גדול ודמוי כדור, בעוד שהחרטום קצר, שטוח ומחודד ופונה מעלה בזווית אנכית עד כדי כך שקצהו מסתיים מול המצח.

איור חזיתי של עטלף חסר-אגודל.

החרטום הקטן נבלע לעיתים קרובות בשיער המצח הצפוף והעטלף נראה במקרים כאלה כחתוך פנים. האוזניים גדולות ומשולשות בצורת משפך והצפיר שלהן קטן, רחב ומשולש; הן נוטות מעט כלפי קדימה. העיניים שחורות וקטנטנות והאף קטנטן וחזירי וצמוד לשפה העליונה; העיניים, האף והפה מכוסים לעיתים קרובות בשפם ובפוני. השיניים קטנטנות וחדות ומספרן 36. כפי שמרמז שמו, האגודלים של מין זה אינם מפותחים ונראים ככפתור או כגדם שעליו טופר זעיר.

אורך הראש והגוף של העטלף חסר האגודל 33–39 מ"מ אורך הזרוע 33–37 מ"מ, ואורך הזנב 21–27 מ"מ; משקלו אינו עולה על 4 גרם, והוא בין העטלפים הקטנים בדרום אמריקה. הנקבות גדולות משמעותית מן הזכרים. רגליו של העטלף שבריריות וארוכות, זנבו ארוך במיוחד וקרום התעופה האחורי שלו מפותח, רחב ונפרש כמניפה במהלך הטיסה.

לעטלף חסר האגודל פרווה צפופה, עבה ורכה. צבעה הכללי נע בין חום אפרורי כהה לאפור כהה, אוכרה, חום ביסטר כהה ואפילו שחור פיח או מבריק. הפרווה נוטה להיות חיוורת יותר באזור הגחון והחזה, ומתכהה באזור הראש. בצדדי יש כתמים כהים גדולים. האוזניים, הכנפיים וכנף הזנב בצבע שחור מפוחם או אפור כהה מאוד. הלוע, סביב העיניים, השוקיים, פנים האוזניים והזרועות בצבע בורדו כהה או ורדרד.

תפוצה וביולוגיה

העטלף חסר האגודל מצוי בעיקר באמריקה הדרומית ובמידה פחותה גם באמריקה המרכזית; טווח התפוצה שלו משתרע על מרבית ברזיל, פרו, גויאנה הצרפתית, גויאנה, סורינאם, וונצואלה, קולומביה, מזרח אקוודור, פנמה, ניקרגואה וקוסטה ריקה. בית הגידול מורכב בעיקר מיער גשם טרופי (יער האמזונאס) ואזורים לחים אחרים, אך הוא נוכח גם ביער יבש יותר כמו היער האטלנטי, בסוואנה טרופית באזור סראדו ובסוואנה צחיחה למחצה בסרטאו ובקטינגה.

העטלף חסר האגודל חי במושבות של 60–250 פרטים, בתוך מערות, נקיקי סלעים ובולי עץ חלולים. בתוך המושבות הללו, הוא עשוי להתפצל לקבוצות קטנות של 4–30 פרטים או לחיות בגפו. המין חששן מאוד במקום המנוחה, ונוטה להימלט בתגובה להפרעות. מאחר שאגודליו אינם מפותחים, כאשר העטלף מתארגן לשינה הוא אינו יכול לתפוס בתקרה ולהתמקם בנוחות, אלא נאלץ לבצע גלגול באוויר תוך כדי תעופה ולנחות במהופך על התקרה עם הרגליים למעלה.

העטלף חסר האגודל יוצא לפעילות לאחר רדת החשיכה וניזון מחרקים מעופפים (בפרט פרפראים); הוא מאתר את מזונו באמצעות איכון-הד והתעופה שלו מתוארת כאיטית עם נפנופי כנפיים שמזכירים פרפר. בדרך כלל, הוא מחפש את מזונו ליד מקורות מים או בסמוך לקרקעית היער עד גובה 5 מטר לכל היותר. במהלך איכון ההד, העטלף חסר האגודל מפיק פולסים קצרים בעוצמה נמוכה ובתדירות גבוהה. מחוץ לעונת הרבייה, הזכרים והנקבות חיים בדרך כלל באזורים נפרדים. הנקבה ממליטה גור יחיד מדי שנה.

מצב

העטלף חסר האגודל מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), לאור טווח התפוצה הרחב שלו; מאידך, מגמת האוכלוסייה אינה ידועה שכן המין נלכד בטבע לעיתים רחוקות. המין תלוי מאוד במערות ותצורות קרסט-גיר שמשמשות אותו למסתור, ופגיעה בהם באמצעות כרייה עלולה לדרדר את מצבו. אין כרגע פעולות שימור ספציפיות למין, מלבד המלצות להגנה על מערות וארגון השימור ממליץ לבצע פעולות להגן מערות ולמנוע את אובדן בית הגידול המתמשך בסראדו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עטלף חסר-אגודל בוויקישיתוף

• עטלף חסר-אגודל, באתר ITIS (באנגלית)
• עטלף חסר-אגודל, באתר NCBI (באנגלית)
• עטלף חסר-אגודל, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• עטלף חסר-אגודל, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• עטלף חסר-אגודל, באתר GBIF (באנגלית)