עומר אבו א-נסר
 | |
| לידה |
1888 ביירות, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה | 1960 (בגיל 72 בערך) |
| מדינה |
 לבנון |
| שפות היצירה | ערבית |
| נושאי כתיבה | היסטוריה של המזרח התיכון |
| יצירות בולטות |
Maʻa al-jaysh al-ʻArabī fī ṣadr al-Islām |
  | |
עֻמַר אַבּוּ א-נַּסְר (בערבית: عمر أبو النصر, תעתיק מדויק: עמר אבו אלנצר; 1888–1960) היה סופר והיסטוריון לבנוני. כתיבתו התמקדה בחיבורים עממיים היסטוריים, ובכלל זה 28 ספרים על אישים בהיסטוריה הערבית והאסלאמית, וסגנונו מאופיין במיזוג יסודות חדשים ועתיקים כאחד.[1]
נולד וגדל בביירות ועבד בעיתונות בלבנון, בסוריה ובמצרים. הוציא לאור את העיתון "אל-ג'אמעה א-סוריה" (האוניברסיטה הסורית, الجامعة السورية) בשנת 1919 ואת כתב העת "אל-ג'אמעה אל-מוסוורה" (האוניברסיטה המצולמת, الجامعة المصورة) בשנת 1923.
עם האישים שעליהם חיבר ספרים נמנים: עלי בן אבי טאלב ועאישה, הח'ליפים הראשונים, ענתרה אבן שדאד, אל-חג'אג' בן יוסף ואבן סעוד. כמו כן חיבר ספרים על נדידת שבט בנו הלאל, על מסדר החשישיון, על המנדט הבריטי והמרד הערבי הגדול יחד עם אמין עקל ואבראהים נג'ם, ועל מרגלים ישראלים בארצות ערב.
חיבורו הספרותי הידוע ביותר הוא "בשדה הספרות והמליצה", שיצא לאור בשנת 1932.[1]
בנוסף על חיבוריו המקוריים, תרגם וערך ספרים, כמו גם פיקח על ירידת ספריו לדפוס בהוצאה לאור בביירות. מקצת מספריו יצאו לאור לאחר מותו.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "אבולנצר, עומר", האנציקלופדיה העברית (כרך א, עמ' 96), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ט.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "עומר אבו א-נסר".