עולם שנה נפש

עולם, שנה, נפש (או - בראשי תיבות - עש"ן) הוא מושג בקבלה (וגם בפילוסופיה היהודית) המציין את אחידות שלושת המֵמדים או הצירים המרכזיים של הבריאה: ציר המרחב (עולם), ציר הזמן (שנה) וציר האנושות (או בעלי החיים) (נפש). המילה "עש"ן" מורכבת מראשי התיבות של עולם, שנה ונפש. מקור המושג הוא בספר יצירה, וקיימות לו הרחבות ופירושים בתורת החסידות.

מקור

מקור הביטוי מופיע בספר יצירה:

ג' אבות ותולדותיהן. ז' כובשים וצבאותיהן, וי"ב גבולי אלכסון. ראיה לדבר עדים נאמנים: עולם שנה נפש

— ספר יצירה, פרק ו', משנה א' (בנוסח הדפוס. במהדורות אחרות: משנה ב' או ג')

כמו בשאר החיבור, דברי ספר יצירה אלו הם חידתיים ובלתי מבוארים. על משמעות הביטוי "עולם שנה נפש" קיימים מספר פירושים, ורובם מציינים אותם כשלושה מֵמדים מרכזיים מקבילים. בספר יצירה עצמו מופיעים מספר יישומים הממחישים את הקבלה זו.

ביאור המושג

באופן כללי, פירוש המושג על דרכיו השונים מורה על אחידות שלושת המֵמדים או הצירים המרכזיים של הבריאה: ציר המרחב (עולם), ציר הזמן (שנה) וציר האנושות (או בעלי החיים) (נפש). המושג מורה על כך שלא ניתן לראות את המֵמדים כדברים נבדלים ושונים, אלא כולם הם צורות שונות ומקבילות המבטאות את הקדושה שבבריאה. משמעות הדבר היא כי לא ניתן לייחס קדושה למֵמד מסוים יותר מאשר למֵמד אחר.

בקבלה

רבי יצחק סגי נהור, מקובל מראשית תקופת הראשונים, בביאורו לספר יצירה, בא לבאר זאת קצרות: ”כי כל מה שיש בעולם - יש בשנה, וכל מה שיש בעולם ובשנה - יש בנפש, והנשמה מכרעת את הכל”.

בתחילת ההקדמה של פירוש המיוחס לרבי אברהם בן דוד מפושקירה (כיום מזוהה כחיבורו של רבי יוסף בן שלום אשכנזי) כותב המחבר ”כי כל ספר יצירה יתפרש על ג' דרכים: אחד מהם בעולם, ב' בשנה, ג' בנפש”. הוא מבין לכך גם רמז מהפסוק ”וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ”, תוך שהוא מציין לראשי תיבות של עולם-שנה-נפש.

בהגות

רבי יהודה הלוי, מזכיר בחיבורו הכוזרי רעיון לפיו כל הפרטים שבבריאה מקורם ויסודם הוא אחד, הבורא, ועל פי זאת הוא מבאר את המושג:

לימדנו כי סדר אחד בכולם, וסדר זה בא מן המסדר האחד יתעלה ויתקדש. כי אם אמנם שונים הם הנמצאים ונבדלים זה מזה, אין סיבת היותם שונים כי אם בחֹמרים שלהם השונים זה מזה: מהם עליון ומהם תחתון, מהם עכור ומהם צלול; אולם מצד חונן הצורות, נותן התכונות ויוצר הסדר - פועלת בכולם חכמה אחת והשגחה מתאמת, הוא אשר אמר עליהם כי שלשתם - עולם, שנה נפש - עדים נאמנים הם על אחדות הא-לוה

— הכוזרי, מאמר רביעי, פרק כ"ה

רעיון זהה מופיע בראשונים נוספים שעסקו בפילוסופיה, שלפיו האדם הוא "עולם קטן".

בתורת החסידות

בתורת החסידות, שמציבה במקום מרכזי את הקשר בין ה' לבין הבריאה כולה, תופס המושג "עולם-שנה-נפש" מקום בולט ברעיון זה. המושג מבטא את הקשר של שלושת המֵמדים או הצירים המרכזיים שדרכם עוברת הקדושה לבריאה: עולם, שנה ונפש.

מרכז הקדושה של "עולם" הוא ארץ ישראל (או - גם - ירושלים ובית המקדש), של "שנה" היא שבת, ושל "נפש" הם עם ישראל. שלוש צלעות אלו תלויים וכרוכים זה בזה, כך שלמימושם והפקת הקדושה שבהם נדרשת התאמתם יחד; דהיינו מרכז הקדושה הוא עם ישראל בשבת בארץ ישראל (או אף בירושלים ובבית המקדש). כמו כן, ברובד עבודת ה' המוטלת על היהודי, ככל שיתעלה בעבודתו, כך יזכה לקדושת השבת וארץ ישראל. הדבר מקביל למעין פירמידה משולשת שקדקודה מאוחד יותר מאשר תחתיתה, וכך ככל שמדובר מדבר קדוש יותר, הוא מאוחד עם שאר הצלעות.

יישומים

הקבלת עולם-שנה-נפש מוזכרת פעמים רבות בספר היהודי, ביישומים ובדוגמאות שונים בהם רואים את הקו המאחד והזהה שביניהם, מרביתם מופיעים בספרי החסידות:

• בספר יצירה, שהוא המקור הראשון לאזכור המושג, מופיעות כמה משניות המציינות יישומים שונים של המושג: אויר בעולם, רויה בשנה, וגויה בנפש; ארץ בעולם, קור בשנה, ובטן בנפש; שמים בעולם, חום בשנה, וראש בנפש. ספר יצירה מזכיר הוא את ייחודיותו של המספר שבע ומרכזיותו בתחומים רבים: ”שבע כפולות: בג"ד כפר"ת, יסוד חקקן, חצבן, צרפן שקלן והמירן, וצר בהם: שבעה כוכבים בעולם, שבעה ימים בשנה, שבעה שערים בנפש, זכר ונקבה”; ושם הוא מציין את הקו המאחד והמקביל ביניהם, כמו: האות ב', הלבנה, יום ראשון, והעין הימנית. בהמשך הוא מזכיר רעיון הקבלה דומה ב-12 האותיות הפשוטות, המקבילות ל-12 מזלות (עולם), ל-12 חודשים (שנה) ול-12 מנהיגים (נפש), דוגמה לכך: האות ה', מזל טלה, חודש ניסן והרגל הימנית.
• במדרש רבנו בחיי, מופיעים ששת ימי בראשית לפי חלוקת עולם-שנה-נפש: שלושת הימים הראשונים - עולם; יום רביעי - שנה; ויום רביעי וחמישי - נפש.
• יש המציינים את מרכז ה"פירמידה" בחלק הגבוה והחד יותר של הצלעות: הכהן הגדול (נפש) בשעה שנכנס לקודש הקודשים (עולם) ביום הכיפורים (שנה).
• רבי ישעיה הלוי הורוביץ מצביע על כך שאדם הראשון לפני חטא עץ הדעת היה המובחר בכל המֵמדים, שכן כל הנשמות היו כלולות בו (נפש), מקומו היה בגן עדן (עולם), והיה אמור לחיות חיי נצח (שנה).
• הגאון מווילנה מציין את חלוקת עולם-שנה-נפש בפסוק ”זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם (עולם), בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר (שנה), שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ (נפש)”.
• רבי מאיר שמחה הכהן מציין שלושה מקומות בחז"ל שבהם נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע, וכולם הם סביב עיקרון עוקב בעולם-שנה-נפש: תחילת התפתחות בריאת העולם (עולם) - לרבי אליעזר מאמצעיתו, ולרבי יהושע מהצדדים; החודש שבו נברא העולם (שנה) - לרבי אליעזר בתשרי, ולרבי יהושע בניסן; תחילת התפתחות יצירת הולד (נפש) - לרבי אליעזר מטבורו, ולרבי יהושע מראשו.

לקריאה נוספת

• הרב חיים פנחס בניש, שערים אל הפנימיות, שער ה': עולם שנה נפש, בני ברק תשע"ב, עמ' רמ"ד-רפ"ד

קישורים חיצוניים

• הרב דניאל סטבסקי, עש"ן - עולם שנה נפש, באתר בית הבעל שם טוב
• הרב דוד גבירצמן, עולם שנה נפש – ביאור מפורט, ל' בשבט התשע"ה
• הערך "עולם שנה נפש", באתר ויקישיבה

הערות שוליים

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "עולם שנה נפש".