עדנה פרבר

עדנה פרבר
Edna Ferber
	פרבר, 1928
לידה	15 באוגוסט 1885; קאלאמזו, ארצות הברית
פטירה	16 באפריל 1968 (בגיל 82)
מדינה	ארצות הברית
לאום	ארצות הברית
עיסוק	סופרת, מחזאית
מקום לימודים	אוניברסיטת לורנס
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	רומנים, מחזות
יצירות בולטות	אישיות פלוס, סימארון, יופי אמריקאי, סאראטוגה טרונק, ספינת השעשועים, גברת מצ'ינסקי שלנו, כה גדול, בואו לקבל את זה
פרסים והוקרה	פרס פוליצר, 1925

עדנה פרבר (באנגלית: Edna Ferber; ‏15 באוגוסט 1885^[1] – 16 באפריל 1968)^[2] הייתה סופרת ומחזאית יהודייה-אמריקאית.^[3] כתבה נובלות, סיפורים קצרים ומחזות. ספריה הפכו לרבי מכר וחלקם עובדו לסרטים ומחזות זמר. ספרה "כה גדול" (אנ') (1925) זכה בפרס פוליצר.^[4]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרבר נולדה בקלמזו, מישיגן שבארצות הברית, לאביה ג'ייקוב צ'ארלס פרבר, חנווני יהודי יליד-הונגריה, ואשתו יוליה (נוימן) פרבר ילידת מילווקי, ויסקונסין, שהייתה ממוצא יהודי-גרמני.^[5] המשפחה החליפה מגורים לעיתים תכופות בשל כישלונותיו העסקיים של האב ומחלתו שגרמה לעיוורונו ולמותו המוקדם. מגיל חמש עד שתים עשרה פרבר גרה עם הוריה ואחותה פאני בעיירת הכורים אוטומווה (אנ'), באיווה. שם התמודדה עם גילויי אנטישמיות. היא סיפרה שבכל פעם כשהביאה את ארוחת הצהריים לאביה קראו לה בשמות גנאי, היא סבלה מיריקות ולעגו למבטא היידי שלה. הוריה סבלו גם הם מאנטישמיות. אביה הפסיד בתביעת גנבה נגד עובד שהעסיק, כאשר עדים שנשבעו אמונים ביטלו את עדותם במהלך המשפט. בגיל 12 פרבר ומשפחתה עברו לאפלטון, ויסקונסין, שם סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון ונרשמה ללימודים באוניברסיטת לורנס. לפני שפרסמה את הרומן הראשון שלה עבדה כעיתונאית ב"אפלטון דיילי קרסנט" (אנ') וב"מלווקי ג'ורנל" (אנ').^[5]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבע השנים של פרבר בעיירת הכורים האנטישמית אוטמווה השפיעו על עבודתה ויצירותיה. היא תיארה אותן בדרכים שונות והאמינה שרדיפתה אחר צדק הושפעה מהעוול שנעשה למשפחתה בתקופה זו. תחושתה כיהודיה ותגובותיה לאנטישמיות עוצבו גם הם מהכאב של אותן שנים. היא התעמתה באופן ישיר עם הערות אנטישמיות במהלך חייה המקצועיים.^[5] כבר בשנת 1922, הוטרדה מעלייתה של המפלגה הנאצית. חששותיה השפיעו על עבודותיה, שלעיתים קרובות הציגו נושאים של אפליה גזעית ותרבותית. האוטוביוגרפיה הראשונה שלה "אוצר מוזר" (1939) נפתחה בהקדמה זועמת נגד אדולף היטלר על שהפך את אירופה לעולם שבו לא ניתן עוד לאהוב את המין האנושי.^[6] ברומנים שלה הופיעו בדרך כלל גיבורות נשים חזקות, יחד עם אוסף עשיר ומגוון של דמויות תומכות. בסיפוריה הדגישה לפחות דמות משנית אחת חזקה שהתמודדה בפני אפליה אתנית או אחרת. מספר יצירותיה הפכו למופעים בתיאטרון ובקולנוע: הרומן "ענק" משנת 1926 הפך לסרט ובשנת 2005 נבחר לשימור בארכיב הסרטים הלאומי בידי ספריית הקונגרס בשל היותו: "בעל חשיבות תרבותית, היסטורית או אסתטית"; "סאראטוגה" הפך למחזמר ו"סימארון" זכה באוסקר. בשנת 1925 זכתה פרבר בפרס פוליצר על ספרה "כה גדול" (אנ') שהפך לסרט אילם בכיכובה של קולין מור. בשנת 1932 הופקה גרסה מדוברת של הסרט בכיכובם של ברברה סטנוויק, ג'ורג' ברנט ובטי דייוויס בתפקיד משני. הגרסה משנת 1953 בכיכובה של ג'יין ויימן בתפקיד סטנוויק היא הגרסה הנפוצה ביותר כיום.^[7] "ספינת שעשועים" פותח למחזמר. כשהמלחין ג'רום קרן הציע להפוך את הרומן למחזמר, פרבר התנגדה משום שחשבה שהוא יהפוך למופע בידור טיפוסי של שנות העשרים. היא השתכנעה רק לאחר שהובטח לה שהרומן יהפוך לסוג אחר של מופע מוזיקלי.

פרבר הייתה חברה בשולחן העגול - קבוצת חברים שנפגשה מדי יום לארוחת צהריים במלון אלגונקווין (אנ') בניו יורק. היא שיתפה פעולה עם החבר לשולחן ג'ורג' קאופמן במספר מחזות שהוצגו בברודוויי: "מיניק" (1924), " משפחת המלוכה" (1927), "ארוחת ערב בשמונה" (1932), "שלב הבמה" (1936) ו"בראבו" (1948).

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרבר לא התחברה ליהדות במונחים של דת או מסורת אך הרגישה קשר עמוק ליהדותה מתוך ההיסטוריה ארוכת השנים של סבל ורדיפות של היהודים.^[8] עם הזמן, היא פיתחה תחושה של זהות יהודית קולקטיבית והאמינה שלדיכוי יש השפעות מפצות משום שהוא מחזק את היצירתיות והביטוי העצמי. לטענתה, יהודי ללא דיכוי יאבד את התוקפנות, העקשנות והאמביציה שמקורה בחרדה קיומית חרדתית.^[5] המוטיב של הצלחתו של האדם המופלה לרעה מופיע גם ביצירותיה. כך למשל, הדמות המפורסמת מספריה אמה מצ'ינסקי שמצליחה בעולם העסקים הגברי למרות היותה אישה גרושה או העליונות הפיזית והרוחנית של נשות החוות בספרה "כה גדול".^[8]

פרבר שלא הייתה בעלת ידע יהודי דתי אך ספר חסידי ישן אותו הכירה ובו נכתב כי אדם מבטא את צערו בשלוש דרכים: בכי, דממה ודרך שלישית גבוהה יותר והיא הפיכת הצער לשירה, ליווה אותה כל חייה.^[9] בתחילה, היא חיפשה את דרכה לביטוי אישי כשחקנית בתיאטרון וכינתה עצמה 'חיית במה'. תשוקתה נבעה לא רק ממשחקי הבובות עם סבה, או המפגשים עם סוחרים ושכנים של סבתה, אלא גם מביקורים תכופים של בני המשפחה בהופעות מקומיות באוטומווה. בגיל שבע עשרה היא נטשה את תוכניותיה להיות שחקנית בשל הצורך לפרנס את משפחתה. לאחר סיום לימודיה החלה לעבוד ככתבת בעיתון "אפלטון דיילי קרנסט" בגיל שמונה עשרה, פרבר עברה מעיתון "אפלטון" לעיתון גדול יותר "מלווקי" שם התלהבה מחברתם של כתבים אחרים ועבדה שעות רבות עד כדי התמוטטות בגיל עשרים ושתיים.^[9] לאחר מכן, היא החלה לכתוב סיפורים קצרים ובשנת 1912 עברה להתגורר בניו יורק. שם נהנתה ממעגל חברים רחב שכלל אנשי תרבות ואומנות כמו קתרין הפבורן, מוס הארט, ג'ורג' קאופמן, רוברט שרווד, לואי ומרי ברומפילד, וויליאם אלן וייט.

פרבר מעולם לא התחתנה, לא היו לה ילדים, ולא ידוע אם היו לה קשרים רומנטיים.

בשנת 1968 בגיל 82 היא מתה בביתה בניו יורק, בשל מחלת סרטן הקיבה.^[5]

יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחר או'הרה, הנערה שצחקה (1911).
פאני עצמה (1917).
הבנות (1921).
ג'יגולו (1922).
כה גדול (אנ') (1924), זכה בפרס פוליצר.
ספינת השעשועים (1926).
סימארון (1929).
יופי אמריקאי (אנ') (1931).
בואו לקבל את זה (1935).
סאראטוגה טרונק (אנ') (1941).
הבן הגדול (1945).
ענק (1952).
ארמון הקרח (1958).

נובלות ואוספי סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צד מוזנח למטה (1912).
רוסט ביף, בינונית (1913) סיפורי אמה מצ'ינסקי.
אישיות פלוס (1914) סיפורי אמה מצ'ינסקי.
אמה מצ'ינסקי ושות' (1915).
עליז - לפי בקשה (1918).
חצי מנות (1919).
אמא יודעת הכי טוב (1927).
הם הביאו את הנשים שלהם (1933).
אף אחד לא נמצא בעיר: שני רומנים קצרים (1938).
סל אחד: שלושים ואחד סיפורים קצרים (1947) כולל "אין חדר בפונדק: סיפור חג המולד בעולם כיום".

אוטוביוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוצר מוזר (אנ') (1939).
סוג של קסם (1963).

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברת שלנו מקצ'סני (1915) עם ג'ורג' ו' הוברט.
$ 1200 לשנה: קומדיה בשלושה מעשים (1920) עם ניומן לוי.
Minick: משחק (1924) עם ג'ורג' קאופמן.
שלב הבמה (1926) עם ג'ורג' קאופמן.
משפחת המלוכה (1927) עם ג'ורג' קאופמן.
ארוחת ערב בשמונה (1932) עם ג'ורג' קאופמן.
ארץ מוארת (1941) עם ג'ורג' קאופמן
בראבו (1949) עם ג'ורג' קאופמן.

תסריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאראטוגה טרונק (אנ') (1945) עם קייסי רובינסון.

מחזות זמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת השעשועים (1927) - מוזיקה מאת ג'רום קרן, מילים של אוסקר המרשטיין השני, שהופק על ידי פלורנץ זיגלד.
"סאראטוגה" (1959) - מוזיקה מאת הרולד ארלן, מילים מאת ג'וני מרסר. מפיק מורטון דאקוסטה (אנ').
"הענק" (אנ') (2009) - לחן ומילים מאת מיכאל ג'ון לאציוס (אנ').

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות, בידור ותקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרבר תוארה על ידי השחקנית לילי טיילור בסרט "גברת פרקר ומעגל הקסמים" (1994).^[10]
ב -29 ביולי 2002, ניפק הדואר של ארצות הברית באפלטון ויסקונסין, העיר שאליה עברה פרבר בגיל 12 עם משפחתה, בול עם דיוקנה.^[11]
בשנת 2013, פרבר הוכנסה להיכל התהילה הספרותי של שיקגו.^[12]

מבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר הולדתה אפלטון, ויסקונסין, נקרא בית ספר יסודי על שמה.^[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא עדנה פרבר בוויקישיתוף

מידע על עדנה פרבר בקטלוג הספרייה הלאומית
עדנה פרבר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
עדנה פרבר במאגר של ברודוויי Edna Ferber – Broadway Cast & Staff | IBDB, www.ibdb.com
עדנה פרבר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
עדנה פרבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי עדנה פרבר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
עדנה פרבר (1887-1968), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אף על פי שהיא טענה ששנת 1887 היא שנת לידתה, ביומנה של אמה צוין כי נולדה בשנת 1885 בקלמזו, משיגן
^ Boudreau, Richard (1986). The Literary Heritage of Wisconsin: Beginnings to 1925. Juniper Press. p. 412.
^ About the Playwright: The Royal Family, Utah Shakespeare Festival (באנגלית)
^ רשימת זוכי פרס פוליצר 1925 מאתר הפוליצר, באתר www.pulitzer.org (באנגלית)
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Edna Ferber | Jewish Women's Archive, jwa.org
^ Ann R. Shapiro, Edna Ferber, Jewish American Feminist, Shofar: An Interdisciplinary Journal of Jewish Studies 20, 2001, עמ' 52–60 doi: 10.1353/sho.2001.0159
^ Ann R. Shapiro, Edna Ferber, Jewish American Feminist, Shofar: An Interdisciplinary Journal of Jewish Studies 20, 2001-12-01, עמ' 52–60 doi: 10.1353/sho.2001.0159
^ ¹ ² Eileen H. Watts, Modern Jewish Women Writers in America, New York: Palgrave Macmillan US, 2007, עמ' 41–63
^ ¹ ² Edna Ferber, Jewish Women's Archive
^ Mrs. Parker and the Vicious Circle from Mrs. Parker and the Vicious Circle (1994), נבדק ב-2019-04-27
^ Product: Edna Ferber, web.archive.org, ‏2008-05-07
^ Edna Ferber, chicagoliteraryhof.org
^ אתר בית הספר, באתר ferber.aasd.k12.wi.us

[1] אף על פי שהיא טענה ששנת 1887 היא שנת לידתה, ביומנה של אמה צוין כי נולדה בשנת 1885 בקלמזו, משיגן

[2] Boudreau, Richard (1986). The Literary Heritage of Wisconsin: Beginnings to 1925. Juniper Press. p. 412.

[3] About the Playwright: The Royal Family, Utah Shakespeare Festival (באנגלית)

[4] רשימת זוכי פרס פוליצר 1925 מאתר הפוליצר, באתר www.pulitzer.org (באנגלית)

[הערה_מספר_25397035:0-5] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Edna Ferber | Jewish Women's Archive, jwa.org

[הערה_מספר_25397035:3-6] Ann R. Shapiro, Edna Ferber, Jewish American Feminist, Shofar: An Interdisciplinary Journal of Jewish Studies 20, 2001, עמ' 52–60 doi: 10.1353/sho.2001.0159

[7] Ann R. Shapiro, Edna Ferber, Jewish American Feminist, Shofar: An Interdisciplinary Journal of Jewish Studies 20, 2001-12-01, עמ' 52–60 doi: 10.1353/sho.2001.0159

[הערה_מספר_25397035:1-8] ¹ ² Eileen H. Watts, Modern Jewish Women Writers in America, New York: Palgrave Macmillan US, 2007, עמ' 41–63

[הערה_מספר_25397035:2-9] ¹ ² Edna Ferber, Jewish Women's Archive

[10] Mrs. Parker and the Vicious Circle from Mrs. Parker and the Vicious Circle (1994), נבדק ב-2019-04-27

[11] Product: Edna Ferber, web.archive.org, ‏2008-05-07

[12] Edna Ferber, chicagoliteraryhof.org

[13] אתר בית הספר, באתר ferber.aasd.k12.wi.us

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]