עגבניות ירוקות מטוגנות (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עגבניות ירוקות מטוגנות
Fried Green Tomatoes at the Whistle Stop Cafe
כריכת המהדורה העברית
כריכת המהדורה העברית
מידע כללי
מאת פאני פלאג
שפת המקור אנגלית
סוגה רומן
מקום התרחשות אלבמה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה רנדום האוס
תאריך הוצאה 1987
מספר עמודים 403
הוצאה בעברית
הוצאה אופוס
תאריך 1994
תרגום בועז וייס
מספר עמודים 356
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001344063, 002530852
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עגבניות ירוקות מטוגנות (באנגלית: Fried Green Tomatoes at the Whistle Stop Cafe, כלומר "עגבניות ירוקות מטוגנות בקפה ויסל סטופ") הוא רומן משנת 1987, של הסופרת פאני פלאג. הספר מתאר את החברות הנרקמת בין אוולין קאוץ', עקרת בית בגיל המעבר, וניני ת'רדגוד, קשישה במוסד סיעודי, על רקע החוויות שניני מספרת מחייה וחיי המשפחה שלה לאוולין. בעת ביקוריה של אוולין, ניני מספרת לה סיפורים על צעירותה בעיירה בשם ויסל סטופ, באלבמה, שם גיסתה אידג'י וחברתה רות ניהלו בית קפה. דרך סיפוריה של ניני, אוולין מוצאת את הכוחות לשנות את מהלך חייה, ומוצאת עניין חדש בחיים. הספר היה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך 36 שבועות רצופים[1].

הספר עובד לסרט באותו שם בבימויו של ג'ון אבנט, ובכיכובן של קתי בייטס, מרי סטיוארט מסטרסון, מרי-לואיז פרקר וג'סיקה טנדי שזכה להצלחה קופתית וביקורתית ב-1991.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הספר, משתנות הן התקופות והן הדמויות המספרות. לפעמים הנרטיב מועבר דרך קטעי עיתונות מהעיתון הפיקטיבי של העיירה, ולפעמים המספר הוא הבית של משפחת קאוץ'. 

הסיפור עובר בין שתי תקופות. סיפור המסגרת מתקיים בשנות ה-80, ובו אוולין קאוץ' מבקרת יחד עם בעלה את אמו במוסד סיעודי. באחד הביקורים פוגשת אוולין את ניני ת'רדגוד, קשישה דיירת המקום שמספרת לה סיפורים מימי צעירותה, בשנות ה-20. אוולין מוצאת את עצמה מרותקת מהסיפורים, ולומדת לקחי חיים מהדמויות. עם הזמן, נרקמת בין שתי הנשים חברות אמיצה. 

בלב הסיפורים מתקופת שנות ה-20 ועד שנות ה-40 הוא סיפור אהבתן של אידג'י (אימוג'ין) ת'רדגוד, ורות ג'יימיסון. אידג'י היא הבת הצעירה במשפחת ת'רדגוד, נערית ופרועה, ולאחר שאחיה האהוב באדי נהרג בתאונת רכבת - היא בורחת מבית משפחתה ואיש מהם אינו יודע איך והיכן היא מתגוררת, חוץ מאשר ביג ג'ורג', אחד מהפועלים השחורים של המשפחה. אידג'י חוזרת לחיק המשפחה רק כשמגיעה רות, מורה לדת, לשכון עם המשפחה. אידג'י מתאהבת ברות, וגם רות מכריזה על אהבתה לאידג'י. בעקבות הצהרה זו, רות נבהלת, ומחליטה לחזור לג'ורג'יה כדי להינשא לגבר שהייתה מאורסת לו, פרנק בנט, איש יהיר ומלא שנאה, שנוטר טינה על רומן שאימו ניהלה עם דודו.  

כעבור מספר שנים, לאחר שאמה של רות נפטרת מסרטן, מגיע לאידג'י בדואר מכתב מרות עם דף קרוע מספר תנ"ך, ממגילת רות, עם הפסוק "אל תפגעי בי לעוזבך, לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהיך אלוהי". אידג'י משתכנעת שזהו מסר שבעלה של רות מתעלל בה, והיא מחליטה להציל אותה. בעזרת שני אחיה, ביג ג'ורג', וכמה חברים נוספים, אידג'י נוסעת לג'ורג'יה ומתעמתת עם פרנק. פרנק, אשר פחד מביג ג'ורג', אינו מתנגד יותר מידי כשהקבוצה לוקחת את רות איתם. כשמסתבר שרות בהריון, אב המשפחה, "פאפא ת'רדגוד", נותן לאידג'י ולרות כסף להקים עסק לכלכל את עצמן ואת הילד. הן קונות את "קפה ויסל סטופ" ומגדלות בו את באדי, הקרוי על שם אחיה המנוח של אידג'י. בבית הקפה עובדות גם אשתו של ביג ג'ורג', אונזל, ואמה, סיפסי. 

לבית הקפה יוצא שם בקהילת הנוודים של תקופת השפל הגדול כמקום בו לרעבים ניתן להשיג ארוחה חמה. בית הקפה אף עורר את חמתם של תושבי ויסל סטופ כשהוא אירח גם לקוחות שחורים, על אף שרק מהדלת האחורית של המקום. יום אחד, מופיעים על מפתן בית הקפה שוטרים, שחוקרים את היעלמותו של פרנק בנט. כל מי ששאלו בקפה הכחיש שידע משהו בעניין, אך מאוחר יותר אחד מהשוטרים חוזר ומספר לאידג'י ששמעו אותה מאיימת על פרנק. הוא מודה שלאף אחד לא באמת אכפת ממותו של פרנק, אך עדיף למי שהרג אותו לכסות את עקבותיו. 

בינתיים, בזמן ההווה, אוולין מודה בפני ניני שהיא מרגישה תקועה, ומלאת תחושות של ריקנות וחוסר שליטה, שהיא רק אוכלת ג'אנק פוד, משמינה ושוקלת התאבדות. גם ניסיונותיה להתקרב שוב לבעלה נכשלים. ככל שסיפוריה של ניני ממשיכים, היא שואבת השראה מאומץ ליבן של אידג'י ורות, ומתחילה בדיאטה. לאחר תשעה ימים, היא מרגישה שהשליטה על חייה שוב בידיה, אך מתרסקת לגמרי כשילד בסופרמרקט מתעמר בה, והיא שוב מרגישה חסרת תועלת ושמנה. אוולין ממציאה לעצמה אלטר-אגו, דמות בשם "טוואנדה הנוקמת", אשר בדמיונה מחסלת את כל האנשים הרעים בעולם. יום אחד, כששתי נערות גונבות לאוולין מקום חניה, והנהגת של הרכב מסרבת לפנות אותו באומרה, "אני צעירה ומהירה ממך", אוולין מתנגשת במכוניתה ומחזירה לה, "אני מבוגרת ממך ויש לי יותר ביטוח". לאט לאט, ובעזרתה של ניני, אוולין מחזירה לעצמה תחושת שליטה, ומתחילה להגשים את מטרותיה, כולל פיתוח קריירה חדשה כנציגת מכירות. 

בינתיים, בסיפוריה של ניני, קפה ויסל סטופ ממשיך לפעול במשך שנות ה-40 וה-50. באדי מתבגר, ורבים מאנשי העירייה עוזבים למחוזות אחרים. כשרות גוססת בייסורים מסרטן, אונזל נותנת לה מנת יתר של מורפיום כדי להקל על מותה. עם מותה של רות, גם רוח המקום עוזבת, את תחנת הרכבת מחליפים אמצעי תחבורה מודרניים, ובית הקפה נעשה שומם. כ-25 שנה לאחר היעלמותו של פרנק, מתגלה רכבו בתחתית האגם הסמוך לבית הקפה. המשטרה עוצרת את אידג'י ואת ביג ג'ורג', והם מואשמים ברצח. אך בפתיחת המשפט, ראש הכנסייה המקומית, הכומר סקרוגינס, מעיד שאידג'י וג'ורג' היו במפגש תפילה שארך שלושה ימים בעת ההיעלמות של פרנק. כתוצאה מעדות זו - שהייתה שקרית, הכומר רצה להשיב לאידג'י טובה על כך שהצילה פעם את בנו ממאסר - ההאשמות מבוטלות והשניים משתחררים. גופתו של בנט לעולם לא נמצאת, אך לקראת סוף הספר מתגלה שפרנק פרץ לבית הקפה כדי לחטוף את בנו הפעוט, וסיפסי חבטה בראשו עם מחבת ברזל לצורך הגנה עצמית. בזמן שסיפסי קברה את ראשו בגינה, ביג ג'ורג' עשה ברביקיו עם גופתו, והאכיל בב את השוטרים שבאו לחקור את ההיעלמות. 

הספר מסתיים כשאוולין, אשר נמצאת בחוות בריאות בקליפורניה, מקבלת מכתב שמודיע על פטירתה של ניני. הספר מרמז שהמורשת של ניני מתקיימת דרך הצלחתה המחודשת של אוולין בחייה. 

תמות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר, שגם סגנונו וגם תוכנו מבטאים את הייחודיות והתרבות של החיים בדרום ארצות הברית במשך תקופות שונות, בוחן גם מספר תמות מרכזיות, ביניהן לסביות, הזדקנות של נשים, גזענות ומוות. במשך כל הספר, הסופרת אינה מכנה את הדמויות במילה "לסביות". אך היא מתארת את אהבתן הגדולה והמחויבת, ומשתמשת בשפה השמורה בדרך כלל לאהבה רומנטית. בספר, כל תושבי המקום מודעים למערכת היחסים של רות ואידג'י, ומקבלים אותה.

הספר גם בוחן את נושא הזדקנות של נשים דרך החברות הנרקמת בין אוולין וניני. שתי הנשים נמצאות בשלבים שונים של ההזדקנות - אוולין עוברת מנופאוזה, וניני חווה התדרדרות פיזית וקוגניטיבית מפאת גילה המתקדם. 

את הגזענות בדרום של המחצית הראשונה של המאה ה-20 בוחן הספר דרך סיפורה של משפחתה של סיפסי.

המוות, וקבלתו על ידי הנשארים בחיים, הוא מוטיב שחוזר על עצמו בספר החל ממותו של באדי האהוב, דרך הרצח של פרנק, ועד מותן של הדמויות האהובות רות וניני. בסיפורו של פרנק בוחנת הסופרת הצדקות לרצח, ובמותה של רות את נושא המתת חסד

גם אוכל משחק בספר תפקיד חשוב, והמתכונים של המאכלים המוגשים בבית הקפה כלולים בסוף הספר. 

עיבוד לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עובד לסרט בשנת 1991. את הסרט ביים ג'ון אבנט, וכיכבו בו קתי בייטס בתפקיד אוולין, ג'סיקה טנדי בתפקיד ניני, מרי סטיוארט מסטרסון בתפקיד אידג'י, ומרי-לואיז פרקר בתפקיד רות. הסרט היה מועמד לשני פרסי אוסקר, וזכה בפרס מטעם GLAAD

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jeff Berglund ,‏“The Secret's in the Sauce”: Dismembering Normativity in Fried Green Tomatoes, ‏Camera Obscura (1999) 14 (3 (42)): 124–159.