סרגיי שטמנקו

סרגיי מטבייביץ' שטמנקו
Сергей Матвеевич Штеменко

סרגיי שטמנקו
לידה	20 בפברואר 1907 אוריופינסק, האימפריה הרוסית
פטירה	23 באפריל 1976 (בגיל 69) מוסקבה, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מדינה	ברית המועצות
השכלה	האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה
השתייכות
תקופת הפעילות	1926–1976 (כ־50 שנה)
דרגה	גנרל ארמייה
תפקידים בשירות
ראש המטה הכללי
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
עיטורים

סרגיי מטבייביץ' שטמנקו (ברוסית: Сергей Матвеевич Штеменко;‏ 20 בפברואר 1907 – 23 באפריל 1976) היה גנרל סובייטי אשר כיהן כראש המטה הכללי של הצבא האדום בין השנים 1948–1952, וכשר המלחמה של ברית המועצות בין 1950–1952. כמו כן כיהן במשך כמה קדנציות לא רציפות כסגן ראש המטה הכללי. בתפקידו האחרון כיהן כראש המטה הכללי של ברית ורשה בין השנים 1968–1976.

ביוגרפיה

שטמנקו נולד ב-20 בפברואר 1907 למשפחה קוזאקית ענייה בכפר אוריופינסק. שמו המקורי היה "שטמנקוב", אולם הוא קיצר אותו ל"שטמנקו" ב-1916. ב-1924 הוא נסע למוסקבה במטרה למצוא עבודה, ובמשך שנתיים עבד כפועל טלגרף. באוקטובר 1926 הוא התגייס לצבא האדום, ולמד בבית הספר לתותחנים במוסקבה. בספטמבר 1927 הוא החל ללמוד בבית הספר לנ"מ בסבסטופול. בין השנים 1930–1933 הוא שירת ברגימנט התותחנים ה-121 בסבסטופול. ב-1930 הוא מונה למפקד כיתת סיור, ובשנת 1931 למפקד סוללת ארטילריה. הוא למד באקדמיה הצבאית למיכון ולמוטוריזציה של הצבא האדום עד 1937. לאחר מכן מונה למפקד רגימנט אימונים. באוגוסט 1938 החל ללמוד באקדמיית המטה הכללי של הצבא האדום.

בספטמבר 1939, לחם שטמנקו במהלך הפלישה לפולין, וב-1940 השתתף במלחמת החורף. לאחר מכן החל לשרת במטה הכללי. באוגוסט 1941 הוא מונה לסגן ראש מחלקת המזרח התיכון במטה הכללי. ביוני 1942 הוא מונה לראש המחלקה, ובמקביל שימש בפועל כראש מחלקת הקווקז. באפריל 1943 הוא מונה לסגן ראש מחלקת המבצעים של המטה הכללי. במאי של אותה שנה הוא מונה לראש המחלקה, וכיהן בתפקיד עד סוף המלחמה. בנובמבר 1943 הוא ליווה את סטלין במהלך ועידת טהראן. הוא היה שותף בהכנת רבות מתוכניות המלחמה נגד גרמניה, ובהמשך גם נגד יפן. ביוני 1945 הוא השתתף בארגון מצעד הניצחון של הצבא האדום במוסקבה.

באפריל 1946 מונה שטמנקו לסגן ראש המטה הכללי. בנובמבר 1948 הוא הפך לראש המטה הכללי ולסגן שר המלחמה הסובייטי. בפברואר 1950 הוא מונה לשר המלחמה במקביל לתפקידו כרמטכ"ל. ביוני 1952, סטלין הדיח אותו משני התפקידים ומינה אותו לראש מטה קבוצת הכוחות הסובייטיים בגרמניה.

שטמנקו היה מקורב למפקד הנ.ק.ו.ד. לברנטי בריה. בעקבות מותו של סטלין במרץ 1953, בריה מיהר לזמן אותו חזרה למוסקבה, ודאג למנות אותו מחדש לסגן הרמטכ"ל. ביולי של אותה שנה, בריה עצמו הוצא להורג ביוזמתו של ניקיטה חרושצ'וב, וחינו של שטמנקו סר בעיני הנהגת המפלגה. הוא הודח מתפקיד סגן הרמטכ"ל והורד מדרגת גנרל ארמייה לדרגת גנרל-לייטננט. בנובמבר 1953 הוא מונה לראש מטה המחוז הצבאי מערב סיביר. באוגוסט 1956 מונה לראש אגף המודיעין במטה הכללי. בנובמבר 1957 הוא הודח מהתפקיד. במאי 1958 הוא מונה לסגן מפקד המחוז הצבאי וולגה. ביוני 1961 הועבר לתפקיד סגן מפקד המחוז הצבאי הטרנס-קווקזי. ביולי 1962 הוא הועבר לשמש כראש מטה כוחות היבשה. באפריל 1964 הוא מונה לראש אגף הארגון והגיוס במטה הכללי ובמקביל הוחזר לתפקיד סגן הרמטכ"ל. בפברואר 1968 הוחזרה לו דרגת גנרל ארמייה. באוגוסט של אותה שנה הוא מונה לראש המטה הכללי של ברית ורשה. הוא כיהן בתפקיד עד פטירתו ב-23 באפריל 1976.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סרגיי שטמנקו בוויקישיתוף

• סרגיי שטמנקו באתר משרד ההגנה הרוסי
• סרגיי שטמנקו באתר deduhova
• סרגיי שטמנקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)