ספר הקדושה

חלקים ממגילת ספר ויקרא שנמצאה בין מגילות מדבר יהודה ומהווה את העותק הקדום ביותר של ספר הקדושה

ספר הקדושה (באנגלית: Holiness code, קרויה בקיצור H) הוא אחד מהמקורות של ספר ויקרא, לפי חוקרי המקרא והמצדדים בהשערת התעודות.

מאפיינים

ספר הקדושה שואב את שמו מחזרה על השורש "קדוש" לאורכו: ”קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם” (ויקרא, י"ט, ב'). הציווי על בני ישראל להתקדש מופיע במקומות אחרים בתורה מחוץ לספר הקדושה. חוקרי מקרא אחדים מייחסים את חלק מן הציוויים הללו, כגון מצוות הציצית, לספר הקדושה אף הם. עם זאת, חוקרים אחרים לא נוטים לייחס את הציווים הללו לספר הקדושה, ולהשאירו במעמדו המיוחד עקב החזרה על שורש זה לאורכו.

הקטעים המיוחסים לספר הקדושה מתחילים בספר ויקרא, פרק י"ז ומסתיים בפרק כ"ו. בדומה למערכות אחרות של חוקים מקראיים, כגון החלקים החוקתיים בספר דברים (פרק י"ב-פרק כ"ח) וספר הברית שבספר שמות, פרק כ'-פרק כ"ג, ספר הקדושה פותח בדיני קורבנות ומסתיים בדברי ברכה וקללה למי שיקיים או יפר את הספר. לראייה, הסיום של של תורת הקדושה, ”אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה” (ויקרא, כ"ו, מ"ו), דומה מאוד לסיום של החלק החוקתי בספר דברים, ”אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲ‍שֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב” (דברים, כ"ח, ס"ט). מהרמה התוכנית, ספר הקדושה דומה לספר הברית שבספר שמות, פרק כ'-פרק כ"ג. רוב החוקים המצוינים בשני המקורות הם אפודיקטיים, ובשניהם הדין של מידה כנגד מידה בא לעיתים תכופות.

מוצא

כתיבתו של ספר הקדושה מיוחסת, בדרך כלל, לכוהני בית המקדש שבירושלים. ספר הקדושה קרוב בלשונו למקור הכהני. בין ספר הקדושה ובין ספר יחזקאל נמצאו הרבה מאפיינים לשוניים דומים, אף יותר מאלה שבינו לבין המקור הכהני. לפיכך, יש הטוענים כי האסכולה שהייתה אחראית לכתיבת ספר יחזקאל הייתה אחראית אף לכתיבתו של ספר הקדושה. הם משתמשים בטענה זו כדי לייחס את כתיבת הספר לכוהנים, כיוון שגם יחזקאל הנביא היה מכוהני בית המקדש בשנים שקדמו לחורבן. ביטויים החוזרים על עצמם הן בספר יחזקאל והן בספר הקדושה כוללים, בין השאר, את ”אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל” (ויקרא, י"ז, ג') שמופיע גם בספר יחזקאל, פרק י"ד, פסוק ד' ואת ”אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ” (ויקרא, כ"ו, ג') לעומת ”לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ” (יחזקאל, י"א, כ').

באשר לזמנו של ספר הקדושה, בתוך הספר נמצאים כמה ציווים האוסרים על העברת ילדים באש למולך. פולחן זה היה נפוץ בימי אחז ומנשה, אך פסקה לאחר רפורמת יאשיהו. רמז זה אינו מסתדר עם הדמיון של ספר הקדושה ללשונו של יחזקאל, שכן יחזקאל פעל שנים רבות לאחר יאשיהו. עם זאת, ירמיהו, שגם הוא פעל שנים רבות לאחר יאשיהו, מזכיר את עניין ההעברה באש פעמים מספר בספר שלו, אך כנחלת העבר. בספר אף נזכר איסור לבצע העלאה באוב, שבדומה להעברה באש, נאסרה אף היא בימי יאשיהו.

השוואה למקור הכהני

ספר הקדושה מופרד, בדרך כלל, מהמקור הכהני, שאחראי היה לכתיבת שאר ספר ויקרא. כהוכחה למעמדו העצמאי של ספר הקדושה, ניתן לראות כפילויות רבות בינו לבין המקור הכהני. כך, למשל, פירוט לגבי חגי ישראל ומועדיו בא הן בספר ויקרא, פרק כ"ג, המיוחס לספר הקדושה, והן בספר במדבר, פרק כ"ח-פרק כ"ט, המיוחס למקור הכהני. המקור הכהני מתייחס ביתר שאת לפולחן הכהנים ולבעיות הטומאה העולות מהפולחן, בייחוד במשכן במהלך נדודי בני ישראל במדבר. לעומתו, ספר הקדושה מיועד עבור מי שאינו כוהן, ונראה שהוא מתייחס לחייו היומיומיים של האדם הפשוט בארץ ישראל. ספר הקדושה דווקא נוטה לקצר בחוקי הקרבת הקורבנות, והוא מרחיב עליהם רק כשהם נוגעים לעבודת האזרח ולא לזו של הכהנים. החוקים הנוגעים לכוהן המוזכרים בספר הקדושה מתייחסים, כאמור, רק לחייו היומיומיים, כגון איסורי נישואים לכהן, ולא לעבודת המקדש.

אף שספר הקדושה קרוב בלשונו למקור הכהני, עדיין שוררים ביניהם הבדלים מספר. כך, למשל, בעוד המקור הכהני נוהג להשתמש בביטוי ”וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל” (שמות, י"ב, י"ט) בצורת הסביל, ספר הקדושה משתמש בצורת הפעיל: ”וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ” (ויקרא, כ', ג'). כיוון שספר הקדושה נכלל בתוך ספר ויקרא, ששאר חלקיו שייכים למקור הכהני, מקובל להניח כי חלקים מספר הקדושה נגועים בעריכה כוהנית. לפיכך נטען כי ספר הקדושה קדם למקור הכהני, והוא שולב מאוחר יותר בספר ויקרא על ידי העורך הכהני. חלקים אחרים בתורה העוסקים בעניינים אזרחיים מיוחסים אף הם לספר הקדושה, תוך שעברו עריכה כוהנית.

חוקר המקרא ישראל קנוהל טוען כי דווקא המקור הכהני קדם לספר הקדושה, ולא להפך. לדבריו, בעוד שהמקור הכהני מייחס למלאכת הקרבת הקורבנות את עיקר הקשר בין אלוהים לבין עם ישראל, ספר הקדושה מרחיב על כך בצרפו את חוקי המוסר לקשר בין אלוהים לעם, פרט למלאכת הקרבת הקורבנות. זאת, בעקבות הביקורת החברתית שהעלו הנביאים בין כתיבת המקור הכהני לבין כתיבתו של ספר הקדושה.

לקריאה נוספת

• משה ויינפלד, "ספר הקדושה", בתוך אנציקלופדיה מקראית ה', ירושלים: מוסד ביאליק, 1968, עמודים 1093–1097
• אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים: הוצאת כרמל, 2006, עמודים 70–73

קישורים חיצוניים

• ספר הקדושה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)