ספר הכריתות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ספר הכריתות הוא ספרו של הרב שמשון מקינון, העוסק בכללי הלימוד ופסיקת ההלכה. הספר התחבר במאה ה-13.

הספר מסתמך על ספרים מתודולוגיים קדומים, כגון "סדר תנאים ואמוראים" ו"אגרת רב שרירא גאון". החלק האחרון והחשוב ביותר, נשען בעיקר על בעלי התוספות. הספר התקבל בקרב הלומדים ונדפס פעמים רבות (לראשונה בקושטא, רע"ה) והיה לבסיס לספרי-כללים מאוחרים[1].

שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו, המשמש במקרא ככינוי לגט, משמש כאן בהשאלה ובא לבטא כריתת ברית עם התורה: ”ראו ספר וכולו מחמדים, אשר כרת ברית אהבה לדת אל / ומכרו לו לבבכם לצמיתות, לזאת יקרא שמו ספר כריתות”.

חלקי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרים אלימלך אורבך, "בעלי התוספות: תולדותיהם, חיבוריהם, שיטתם" (תשי"ד) ע' 720-722
ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות תורנית ובנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.