ספרי הנבואה של ויליאם בלייק
 | |
| העמוד הקדמי של ירושלים: האצלתו של הענק אלביון, לוח מס' 1 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ויליאם בלייק  |
  | |
ספרי הנבואה של המשורר והאמן האנגלי בן המאה ה-18, ויליאם בלייק, הם סדרה ארוכה של יצירות פואטיות, הקשורות זו בזו והמבוססות על המיתולוגיה האישית שבלייק יצר. הן תוארו על ידי מבקר הספרות הקנדי נורת'רופ פריי כיצירות "שביחס למעלותיהן האמנותיות הן יצירות השירה הכי פחות נקראות בשפה האנגלית".[1] בעוד שבלייק התפרנס כמאייר, הספרים הללו היו ייחודיים בכך שהוא יצר אותם באופן עצמאי, עם תחריטים משלו, והם מהווים למעשה פרויקט עבודה אישי מורחב שלו, רובם ככולם.
סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבודות אלה, המסתיימות ביצירה האפית ירושלים: האצלתו של הענק אלביון, הוא פירט באופן אישי מיתולוגיה מומצאת משלו (מיתופואיה). המיתופואיה מקבלת את השראתה בעיקר מהמקרא; מלבד זאת, המיתולוגיה הבלייקיאנית נידונה בהרחבה בהקשר דו-משמעי: הן של התכנים הפוליטיים והן של התכנים הדתיים הכלולים בה.
בעוד שיצירתו המהפכה הצרפתית (The French Revolution), משנת 1791, איננה מאוירת ולרוב לא נכללת ברשימת ספרי הנבואה של בלייק, דייוויד וי. ארדמן טוען מנגד שהפרדת היצירה מהרשימה, מסירה נדבך חשוב בהבנת הסמלים בהם משתמש בלייק.[2] יצירה אחרת, ואלה, או ארבע הזואות (1797), אשר עליה בלייק החל לעבוד בעודו מתגורר בפלפהאם (Felpham), נותרה בתור טיוטה בלבד. על עובדה זו, נטישת העבודה על יצירה זו, מבקר הספרות נורת'רופ פריי הגיב ש"כל מי שאכפת לו משירה או מציור מוכרח לראות באי השלמתה של ואלה אסון תרבותי בקנה מידה ענקי.[3]"
תגובת המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילה, דחו הפרשנים כלאחר יד את ספרי הנבואה של בלייק, כשנקרתה להם ההזדמנות, בטענה שהם חסרי הגיון בריא. אולם נדיר מאוד כיום לראות פרשנים המחזיקים בדעה זו, בקרב המלומדים לספרות אנגלית, אשר רואים בבלייק את אחד מענקי התורמים למחקר ביקורת הספרות שרווח במאה העשרים. נורת'רופ פריי ובעקבותיו, הרולד בלום, הציעו שניתן להתגבר על הקושי בקריאת ספרי הנבואה של בלייק, בכך שהכינוי המזלזל "מיסטיים" בו השתמשו בתיאור ספרים אלו, הוא מעיקרו עמום. "מיסטי" באשר לשפת השירה, שקול ל"חזיוני" באשר לציורים.
ספרי הנבואה של בלייק, אשר נדחו לפרסום רוב הזמן עד לתחילת המאה העשרים, היו בעלי היסטוריה מפותלת באשר לפרסומן, בניגוד לשיריו הליריים, אשר נחשבו כשירים יותר ובעיתיים פחות באופן יחסי.
נבואות היבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחזור נבואות היבשה כולל בתוכו את היצירות "אמריקה: נבואה" (1793), "אירופה: נבואה" (1794) ואת "שירו של לוס" (1795), אשר מורכב מהיצירות "אפריקה" ו-"אסיה".
"אמריקה: נבואה" מחולק לאקדמון או פרלודיום (אשר מהווה בתורו חלק מהמיתוס על אורק, אחת מהדמויות במיתולוגיה של בלייק) ו-"נבואה" אשר מכילה תוכן פוליטי ברור, המסתמכת על מלחמת העצמאות האמריקאית. השורה הראשונה של "נבואה" חוזרת על עצמה כשהיא זהה לשורה האחרונה של היצירה "אפריקה". מצד שני, "אירופה: נבואה" מכילה חלק פותח ללא שם, אקדמון המערב בתוכו את הדמויות אורק ואנית'ארמון, ו-"נבואה" בעלת הקשרים לתקופת הזמן הנוכחית שבה חי בלייק, לאירופה, יבשת הנמצאת במצב מלחמתי. החלק "אסיה" של היצירה "שירו של לוס" קשור לסוף היצירה "אירופה: נבואה" (באמצעות המילה "יללה").
הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טיריאל (c. 1789)
- ספר תל (c. 1789)
- אמריקה: נבואה (1793)
- אירופה: נבואה (1794)
- חזיונות בנות אלביון (1793)
- ספר יורייזן (1794)
- ספר אחניה (1795)
- ספר לוס (1795)
- שירו של לוס (1795)
- ואלה, או ארבע הזואות (בלייק החל לעבוד על היצירה ב-1797, כשהוא משאיר את היצירה בלתי גמורה; ב-1804 בערך, הוא החליט לזנוח את העבודה על היצירה)
- מילטון: שיר (1804–1810)
- ירושלים: האצלתו של הענק אלביון (1804–1820)
