סעוד בן פייסל אאל סעוד
 | |||||
| לידה |
2 בינואר 1940 טאיף, ערב הסעודית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 ביולי 2015 (בגיל 75) לוס אנג'לס, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
ערב הסעודית | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות אל-עדל | ||||
| השכלה |
| ||||
| שושלת בית סעוד | |||||
| |||||
  | |||||
סעוד בן פייסל אאל סעוד (בערבית: سعود بن فيصل آل سعود; 2 בינואר 1940 – 9 ביולי 2015) היה מדינאי ודיפלומט סעודי שכיהן כשר החוץ של ערב הסעודית בין השנים 1975 ל-2015. הוא בן למשפחת המלוכה הסעודית, והיה שר החוץ שכיהן במשך הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה העולמית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סעוד בן פייסל נולד בטאיף ב-2 בינואר 1940. הוא היה בנם השני של המלך פייסל ואיפאת אל-תונאיין (אנ').[1][2]
הנסיך סעוד סיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון ב-1964 עם תואר ראשון באמנויות בכלכלה.
לאחר שובו לסעודיה הפך הנסיך סעוד ליועץ כלכלי של משרד הנפט. ב-1971 הפך לסגן שר הנפט. הנסיך סעוד כיהן בתפקיד זה במשרד הנפט עד שנת 1975, אז מונה לשר המדינה לענייני חוץ. הוא החליף את עומר אל סקאף (אנ') בתפקיד לאחר שמת בנובמבר 1974.
שר החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-13 באוקטובר 1975 מינה המלך ח'אלד את הנסיך סעוד לשר החוץ.[3] הוא התפטר מהתפקיד ב-29 באפריל 2015 עקב בעיות בריאותיות והוחלף על ידי עאדל אל-ג'ובייר (אנ'), שגריר סעודיה בארצות הברית לשעבר.
פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנסיך סעוד זכה להערכה רבה בקהילה הדיפלומטית.[4]
ב-1978 וגם ב-1985 העלה הנסיך סעוד את המודעות בבריטניה לפעילות הסובייטית בקרן אפריקה. במאי 1985, הוא ביקר באופן רשמי באיראן ופגישותיו התמקדו בעלייה השנתית של האיראנים לרגל למכה. הוא ביקש מקונדוליזה רייס להתמקד ב"נושאים מהותיים מרכזיים" של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. הוא התלונן כי בנקים בארצות הברית בודקים בנקים של שגרירות סעודיה באופן בלתי חוקי. הוא טען כי המבקרים היו "בלתי הולמים ואגרסיביים". הוא גם הצהיר כי לשגרירות הסעודית יש חסינות דיפלומטית.
הנסיך סעוד אמר ב-2004 כי סעודיה תרצה להפחית את תלותה הביטחונית בארצות הברית. ביולי 2004, הוא טען שהמקור האמיתי לבעיות במזרח התיכון לא היו מוסלמים אלא "אי צדק ומחסור במשאבים באזור". באוגוסט 2007, הוא הכחיש את הטענות לפיהן טרוריסטים נסעו מסעודיה לעיראק.
ב-10 במרץ 2006 הוא נפגש עם מנהיגי חמאס בריאד. ביולי 2006 הוא דחק בנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש לקרוא להפסקת אש במלחמת לבנון השנייה.[5] בינואר 2008 הוא תמך בבחירות לפרלמנט בפקיסטן. הוא ציין שפקיסטן אינה זקוקה ל"התערבות חיצונית" כדי לפתור את בעיותיה הפוליטיות. הוא תמך בנוואז שריף.
בנובמבר 2010 הוא הוביל את המשלחת הסעודית בפסגת G-20.
בינואר 2011 הוא נסוג ממאמצי הגישור לכינון ממשלה בלבנון. במרץ 2011 הוא נסע לאירופה כדי לגייס תמיכה בהתערבותה של סעודיה בבחריין.
איראן ולבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקום פעולה צבאית נגד איראן, קרא סעוד אל פייסל להחמיר סנקציות כמו איסור על נסיעה לאיראן והגבלות נוספות על הלוואות בנקאיות לאיראן. הוא הצהיר כי מדיניות החוץ של ארצות הברית נתנה יותר כוח לאיראן. הוא השווה את ההשפעה האיראנית בעיראק להשפעה האיראנית בלבנון.
בתחילת 2011 הוא הביע חשש מחוסר היציבות ה"מסוכנת" בלבנון לאחר נפילת הממשלה בראשות סעד אל-חרירי.
במאי 2014 דווח כי הנסיך סעוד הזמין את שר החוץ של איראן מוחמד ג'וואד זריף לבקר בריאד, ושבר את הקרח באחת ממערכות היחסים העוינות ביותר במזרח התיכון לקראת שיחות מפתח על תוכנית הגרעין של איראן בווינה. בשיחה עם עיתונאים בבירת סעודיה, שר החוץ הנסיך סעוד אמר כי הממלכה מוכנה לארח את שר החוץ האיראני "בכל עת שימצא לנכון" וציין כי ריאד מוכנה לפתוח במשא ומתן עם אויביה על הנושאים הרבים המפרידים ביניהם.
פעילויות ממשלתיות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1998 תחת שלטונו של המלך פאהד, סעוד בן פייסל מונה ליו"ר הוועדה של עראמקו הסעודית שהופקדה על הערכת הפרויקט בספטמבר 1999.
ב-20 בנובמבר 2009, המלך עבדאללה מינה את הנסיך סעוד ליושב ראש המועצה הכלכלית העליונה רבת ההשפעה של ערב הסעודית.
מדיניות החוץ הסעודית תוכננה על ידי המלך, ולא על ידי שר החוץ. הנסיך סעוד עבד בצמוד למלך ח'אלד, המלך פאהד והמלך עבדאללה.
הנסיך סעוד היה אנטי-סובייטי ולאומן ערבי. כשנשאל ב-1979 אם קיימת ברית עם ארצות הברית בנוגע לשיתוף פעולה צבאי, הוא ציין שלערב הסעודית אין ברית כזו עם ארצות הברית, אלא עם מדינות ערביות ומוסלמיות אחרות.
הוא היה עמיד יותר להצעות ישראליות מהמלך פאהד. הוא הלין על המורשת שלו עשויה להיות מוגדרת "על ידי אכזבה עמוקה מאשר על ידי הצלחה". הוא הצטער על כך שדור המנהיגים שלו לא הצליח להקים מדינה פלסטינית. הוא עודד את העיראקים להגן על ריבונות ארצם.
בחצר המלוכה הסעודית, יחסיו עם המלך פאהד היו מתוחים, אך הוא היה אחד מבעלי בריתו הקרובים ביותר של המלך עבדאללה. הוא היה בין הפקידים הסעודים שפעלו לשיפור התדמית הבינלאומית של סעודיה ולשמירה על יחסיה החזקים עם ארצות הברית לאחר פיגועי 11 בספטמבר.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנסיך סעוד היה נשוי לבת דודו ג'ווארה בינת עבדאללה בן עבדול רחמן, ולהם שלושה בנים ושלוש בנות. בניו הם מוחמד, חאלד ופאהד, ובנותיו חיפה, לאנה וראם. חיפה בינת סעוד נשואה לנסיך סולטן בן סלמאן, פרופסור לספרות אנגלית העובד באוניברסיטת המלך סעוד.[6]
הנסיך סעוד התגורר בג'דה. בניגוד לבני משפחה אחרים בבית סעוד, הוא דיבר לעיתים קרובות בפומבי וקיים אינטראקציה עם עיתונאים. הוא דיבר מספר שפות, ביניהן אנגלית, טורקית, ספרדית, עברית, צרפתית, איטלקית וגרמנית. הוא אהב לשחק טניס.
פעילות עסקית ונכסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנסיך סעוד הוא אחד מבני המלוכה הסעודים המוזכרים במסמכי פנמה בשל חשבונותיו. בארצות הברית היה לו בית בלוס אנג'לס.
מחלה ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנסיך סעוד סבל ממחלת פרקינסון ומכאבי גב. הוא עבר ניתוח בארצות הברית. ב-11 באוגוסט 2012 עבר ניתוח נוסף להסרת חסימה במעיים. הניתוח בוצע בבית החולים בג'דה. הנסיך סעוד נסע ללוס אנג'לס לאחר שעזב את בית החולים ב-6 בספטמבר 2012. המשרד הודיע שהוא יישאר שם לזמן מה. ב-25 בינואר 2015, הנסיך סעוד עבר ניתוח מוצלח בעמוד השדרה בארצות הברית. סעוד התמודד עם בעיות בריאותיות רבות, סבל מכאבי גב כרוניים ועבר ניתוחים שונים.
הנסיך סעוד מת ב-9 ביולי 2015 בגיל 75 בלוס אנג'לס. תפילת הלוויה שלו נערכה במסגד אל-חראם במכה ב-12 ביולי 2015.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Steve Coll (2008). The Bin Ladens: An Arabian Family in the American Century. New York: Penguin Publishing Group. p. 163. ISBN 978-1-101-20272-2.
- ^ Winberg Chai, ed. (2005). Saudi Arabia: A Modern Reader. Indianapolis, IN: University of Indianapolis Press. p. 193. ISBN 978-0-88093-859-4.
- ^ Pince Saud bin Faisal bin Abdul Aziz Al Saud, saudalfaisal.com
- ^ Michael Slackman (17 בדצמבר 2009). "A Legacy of Regret for a Saudi Diplomat". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Michael Abramowitz and Robin Wright. (24 July 2006). Saudi Arabia Asks U.S. to Intervene in Lebanon. The Washington Post. Retrieved 29 May 2011.
- ^ Joseph A. Kéchichian (2014). 'Iffat Al Thunayan: An Arabian Queen. Sussex Academic Press. p. 50,76. ISBN 9781845196851.