סיסטמה איבריקו
 | |
| רכס מונקיו, 2,313 מטר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה |
2,313 מ'  |
| שטח |
40,000 קמ"ר |
| מדינה |
ספרד |
| מיקום |
מחוז טרואל, ספרד |
| אורך הרכס |
650 ק"מ |
| קואורדינטות | 41°44′45″N 1°46′53″W / 41.745833333333°N 1.7813888888889°W |
 | |
  | |
סיסטמה איבריקו (בספרדית: Sistema Ibérico) היא אחת מהמערכות העיקריות של רכסי הרי ספרד. רכסי המערכת משתרעים על שטח נרחב ומורכבים משרשראות הרים חשופים, בגובה רב יחסית, הממוקמים באזור המרכזי של חצי האי האיברי, אך מגיעים כמעט עד חוף הים התיכון בקהילת ולנסיה במזרח.
למערכת חשיבות הידרוגרפית, שכן היא מהווה את קו פרשת המים של רוב הנהרות הגדולים בספרד ובפורטוגל, כולל אגן הניקוז של נהר אברו ממזרח ואגני נהרות דורו, טחו, גוודיאנה, יוקר וטוריה מערבה ודרומה.
בחלק מן הרכסים קיימים אזורי כרייה חשובים כגון סיירה מנרה, סיירה דה ארקוס וסיירה דה סן חוסט. הסיסטמה איבריקו הוא אחד מאזורי הכרייה הראשיים בספרד מאז ימי קדם.[1] [2] לאחת מנפות אראגון הממוקמת בסיסטמה איבריקו הוענק השם Cuencas Mineras, אשר משמעותו "אגני כרייה", שכן הכרייה היא הפעילות העיקרית בנפה. [3]
מיקום ותיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
רכס הרי סיסטמה איבריקו גובל בקצהו המזרחי של המסטה ומפריד בין מסטה סנטרל לעמק אברו ולחוף הים התיכון .
רכסי הסיסטמה איבריקו משתרעים מצפון-מערב לדרום-מזרח בין מישור אברו למסטה סנטרל לאורך למעלה מ-500 ק"מ, ממסדרון לה בורבה במחוז בורגוס קרוב להרים הקנטבריים ועד לים התיכון סמוך לוולנסיה בדרום וסמוך לטורטוסה ולדלתה של נהר אברו במזרח. עיקר הסיסטמה איבריקו ממוקם בחצי הדרומי של אראגון.
הגאולוגיה של המערכת האיברית מורכבת, שכן לא ניתן להגדירה כמערכת הומוגנית. היא מורכבת מרכסי הרים, ללא סדר מוגדר, מסיבים, רמות ושקעים ללא הרכב פטרולוגי משותף ומבנה כולל. אבן גיר ימית, שיש ואבן חול נפוצים בכל האזור. חלקים במערכת מבודדים מבחינה גאולוגית וקוטעים את רצף השלם, מקושרים לחלקים האחרים דרך רמות בגבהים משתנים. [4]
אקולוגיה ופעילות אנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ירידה באוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזורים הרריים גדולים של הסיסטמה איבריקו התרוקנו מאוכלוסייה מאז תחילת המאה ה-20. עיירות רפאים רבות וכפרים נטושים פזורים בחלקים שונים של הסיסטמה איבריקו, במיוחד במחוז טרואל.[5] במאה ה-21 למספר רב של עיירות ששרדו יש רק אוכלוסייה שיורית. בחלק מן היישובים, רבים מהתושבים אינם ילידי ספרד אלא מהגרים מרומניה, או המגרב, העובדים כעובדי קבלן בתחום החקלאות.
הגירה שלילית מהאזורים ההרריים הכפריים בספרד עלתה לאחר תוכנית הייצוב של הגנרל פרנקו ב-1959. גודל האוכלוסייה ירד באופן משמעותי עם תחילת הגירה לאזורי התעשייה של הערים הגדולות ועיירות החוף בהן גדלה תעשיית התיירות. גורמים נוספים להגירה היו נטישת הנוער המקומי את שיטות החקלאות המסורתיות, שהיו עמוד התווך של כלכלת הכפר, כגון גידול כבשים ועיזים, כמו גם השינויים באורח החיים שהשפיעו על ספרד הכפרית במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20.[6]
עולם החי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עזיבת תושבי האזור עודדה את התרבות חיות הבר, כך אחת המושבות האחרונות של נשר מקראי באירופה נמצאת בסיסטמה איבריקו. גם זאבים ונשרים ונציים ( עיט זהוב, עיט ניצי, עיט גמדי, חיוויאי הנחשים) נפוצים יחסית בהרים המבודדים. היונקים הבולטים באזורים השוממים מאדם הם יעל איברי, אייל, חזיר בר, גירית מצויה, הגחן מצוי.
באזור גם זוחלים רבים, חלקם נדירים. בין הנחשים הקיימים בהרים: נחש מים מאורה, נחש מים אירופי, תלום-קשקשים מצוי וצפע.
מיני דו-חיים מסוימים מצויים בשפע ליד בריכות ופלגי מים בכל האזור.[7]
פעילויות גידול בקר מסורתיות, שהיו בעבר חשובות במרכז איבריה, עדיין מתקיימות באזורי אחו יבש בכפרים מסוימים בסיסטמה איבריקו. באזור גם פעילות ציד בעיקר באזורים בעלי קירבה לערים ובסופי שבוע.[8]
צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלק מהאזורים יש ריכוזים מיוערים, המורכבים בעיקר מעצי אורן, אלון, ושדר.
רכסים אחרים הם סלעיים וחשופים עם עשב ושיחים. לעיתים קרובות המדרונות הדרומיים יבשים יותר מהצפוניים ועשויים להיות בסכנת שריפות בתקופות של בצורת ממושכת, במיוחד בקיץ.
ביצות אינן נפוצות בחצי האי האיברי, אך ביצות בגובה רב נוצרות באזורים מעטים בסיסטמה איבריקו בהם המים נותרים עומדים בגבהים שבין 1,400 ו-1,550 מטר. הצמחים הגדלים בביצות אלו הם בעיקר טחב.
רכס הרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסגות העיקריות של המערכת הן: Moncayo (2,313 מ'), Monte San Lorenzo (2,262 מ'), Pico de Urbión (2,228 מ'), Peña Cebollera (2,129 מ'), Javalambre (2,020 מ') ו־Peñarroya (2,019 מ').
נהרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רכסי הסיסטמה איבריקו אינם הגבוהים בספרד. עם זאת, חשיבותם רבה מאוד מבחינה הידרוגרפית, שכן הנהרות החשובים של חצי האי האיברי מקורם ברכסים אלה, המהווים את קו פרשת המים בין האוקיינוס האטלנטי לים התיכון. הנהרות הבאים מקורם בסיסטמה איבריקו:
- הדורו והטחו, זורמים מערבה על פני מסטה סנטרל לכיוון פורטוגל
- נהר החאלון, אחד מיובליו העיקריים של אברו, הזורם צפונה, כמו גם הוארבה ונהר ארנדה.
- הטוריה, היוקר והקבריאל זורמים מזרחה וחוצים את ולנסיה לכיוון הים התיכון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Recursos minerales de España - Universidad de Zaragoza". אורכב מ-המקור ב-2011-08-10. נבדק ב-2011-06-05.
- ^ Luis Diego Arribas, Contemporary Art and Opencast Mining, University of Zaragoza, 2009
- ^ Cuencas Mineras
- ^ Natura Xilocae - Entre la sierra de Caldereros y el Maestrazgo de Teruel
- ^ Pueblos deshabitados - Collado de la Grulla (Teruel)
- ^ Despoblación en Aragon (אורכב 23.08.2012 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Mapa de la trucha del Sistema Ibérico
- ^ MARM / Biodiversidad - Sierra de Vicort