סימני ליל הסדר

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סימני ליל הסדר הם סימנים שנכתבו, מן המאה ה-11 ואילך, על מנת לסייע בזכירת מהלך המצוות והפעולות שיש לקיים בליל הסדר. הסימן המוכר והנפוץ ביותר הוא קדש ורחץ, אך לאורך ההיסטוריה נכתבו עוד עשרות סימנים, ארוכים יותר וארוכים פחות.[1] העיון בסימנים השונים, אף שבמקורם נכתבו למטרה טכנית, עשוי ללמד על דגשים שונים שראו המחברים בבניית סדרו של ליל הסדר.[2]

חלק מן הסימנים נכתבו בידי חכמים ידועים, כדוגמת רבי יוסף טוב עלם, רבי יעקב בן שמשון, רבי יצחק השנירי, מהר"ם מרוטנבורג, יצחק בן שלמה אלאחדב,[3] רבי זליקמן מבינגא,[4] רבי ישראל איסרלן, ועוד. סימנים אחרים נכתבו בידי אישים בלתי ידועים, או ששם המחבר כלל אינו ידוע. מרבית הסימנים מצויים בכתבי יד של ההגדה של פסח, אך לעיתים הסימנים נכללו גם בחיבורים הלכתיים. לדוגמה, סימנו של רבי יוסף טוב עלם צוטט במחזור ויטרי, ב"עץ חיים" כלל רבי יעקב חזן מלונדון סימן שחיבר, בהגהות מימוניות הובא סימנו של מהר"ם מרוטנבורג, וסימנו של ר"י איסרלן (עם סימן נוסף) הובא בלקט יושר.

מטרת הסימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליל הסדר, הלילה הראשון של חג הפסח, הוא לילה גדוש במצוות (ארבע כוסות, הגדה, אכילת מצה ומרור, אמירת הלל ועוד) ובמנהגים. הפרטים הרבים שיש לבצע בלילה, והשוני הרב שלהם מן הסדר הרגיל בליל שבת או ליל חג, עלול להביא לבלבול או לשכחה. כדי לסייע למשתתפי הסדר בזכירת המצוות והפעולות השונות והסדר שבו יש לבצע אותן, נכתבו לאורך ימי הביניים סימנים רבים, שתפקידם לסייע בזכירת סדר הפעולות בליל הסדר.[א]

מטרה זו מפורשת בספר הפרדס:

למען לא ישגה אדם בסדר תיקון הפסח כתיקון רבותינו יגרוס לו מסורת הללו

— ספר הפרדס, בודפשט תרפ"ד, עמ' נה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)[6]

כדי שהסימן ימלא את תפקידו, היה עליו להיות זכיר וקליט, כך שמשתתפי הסדר יוכלו לזכור אותו בעל פה. לאור זאת, רוב סימני הסדר הם קצרים, ונכתבו בחרוזים, כדי שיהיה קל לזכור ולדקלם אותם. מלבד החריזה, לחלק מן הסימנים מאפיינים שיריים נוספים, כדוגמת השימוש באקרוסטיכונים שונים, או הכתיבה לפי משקל. כך למשל, הסדר המוכר "קדש ורחץ" בנוי מצלעיות בנות שתי מילים, כאשר הצלעיות חורזות ביניהן. סימנים אחרים בנויים כראשי תיבות של הפעולות, שיוצרות לעיתים מילה בעלת משמעות שתקל על הזכירה. למשל, בסדר אנונימי המופיע בהגדת צרפת ובאבודרהם,[7] ראשי התיבות של מילות הסדר הן קֹנָךְ יֵהָנֶה מִּמָּךְ.[ב] הרמיזות בסימנים קצרים מעין אלה היו לפעמים סתומות מדי, ולכן כתבו ביאורים לפתרון הסימנים.[9]

עם זאת, בשלב מסוים החלו לכתוב סימנים ארוכים למדי בחרוזים. כאלה הם למשל הסימנים של רבי ישראל איסרלן והמהרש"ל. סביר שסימנים אלה לא התיימרו להיות סימן זכירה בעל פה, וכותביהם ביקשו לחבר שיר הלכתי על הלכות ליל הסדר בקצרה, בעקבות הסימנים הקדומים.[10]

קדש ורחץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדר המוכר ביותר, והנפוץ עד היום ברוב ככל ההגדות, הוא "קדש ורחץ". הסדר נתחבר, ככל הנראה, בידי רבי שמואל מפלייזא,[ג] מבעלי התוספות:[12]

קַדֵּשׁ וּרְחַץ / כַּרְפַּס יַחַץ / מַגִּיד רַחַץ / מוֹצִיא מַצָּה
מָרוֹר כּוֹרֵךְ / שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ / צָפוּן בָּרֵךְ / הַלֵּל נִרְצָה

הסימן הוא מן הסימנים הקצרים: הוא מקדיש מילה בודדת לכל אחד משלבי הסדר, ואינו כולל הנחיות הלכתיות. הוא נכתב בשיטת השקילה הספרדית, במשקל המכונה "משקל התנועות", ובו כל שורה בת שמונה תנועות, ארבע בדלת וארבע בסוגר. הסימן כולל שתי שורות החורזות ביניהן בחרוז -צָה. הצלעיות הפנימיות בכל שורה חורזות בחרוז פנימי.

סדר זה זכה לתפוצה רחבה, והאו זה שנדפס בהגדות השונות. הוא הגיע למנהגי אשכנז, ספרד, תימן ורומא.[13] בשל תפוצתו, נכתבו על הסימן פרשנויות רבות, הן על דרך הפשט, הן על דרך הרמז, הסוד והחסידות, שחרגו מתפקידו המקורי, הטכני, של הסימן.[2] בשל פרשנות הסימן על דרך הסוד, יש המקפידים להכריז בקול את מילות הסימן במהלך ליל הסדר, כל מילה במקום שאליו היא רומזת. כך למשל נכתב בספר יסוד ושורש העבודה:

סימנא מילתא היא בהני חמש עשרה תיבות של הסדר, קדש ורחץ וכו', כי נרמזו בו סודות גדולים ונפלאים מאד. ועל כן בעבודה זו יאמר גם סימניה בפה מלא, דהיינו: קודם הקידוש יאמר 'קדש', וקודם רחיצה יאמר 'ורחץ', וכן כל הסדר עד 'נרצה' ועד בכלל"

— יסוד ושורש העבודה, שער תשיעי, תחילת פרק שישי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורות של סימני ליל הסדר

סימנים נוספים התפרסמו במפוזר במאמרים ובספרים שונים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב יעקב ישראל סטל משער שהצורך בסימנים עלה בשל העובדה שקודם המצאת הדפוס, בידי רוב משתתפי הסדרים לא הייתה הגדה שכתיבתה הייתה מסובכת ומחירה היה יקר.[5]
  2. ^ קדוש, נטילה, כרפס; יבצע, הגדה, נטילה, המוציא; מצה, מרור, כריכה.
    סימן זה היה נפוץ למדי ונעשו בו שינויים רבים.[8] באבודרהם נוספה המילה שמה, שרומזת לסוף הסדר: שמורה, מזון, הלל.
  3. ^ יש המייחסים סימן זה לרש"י, אולם על פי כתב יד של אחד מתלמידי מהרי"ל שמצא שד"ל, מחבר הסימן הוא ר' שמואל מפלייזא, מבעלי התוספות[11].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דניאל גולדשמידט, הגדה של פסח ותולדותיה, מוסד ביאליק תשכ"ט, עמ' 72.
  2. ^ 1 2 קטע קול הפיוט קדש ורחץ, באתר הפיוט והתפילה.
  3. ^ יעקב שמואל שפיגל (מהדיר), הגדה של פסח פסח דורות, דיני ליל הסדר ופירוש על ההגדה לרבינו יצחק ב"ר שלמה אלאחדב, מכון בית אהרן וישראל תש"ס, עמ' ו–ז, באתר היברובוקס.
  4. ^ ישראל מרדכי פלס, "סדר פסח לרבינו זעליקמן בינגא", בתוך: הרב אביגדור ברגר (עורך), חסד לאברהם, בני ברק תשמ"ט, עמ' מז–נא.
  5. ^ יעקב ישראל סטל, ‏חמשה סימני ליל הסדר חדשים מכתבי יד, מוריה, לה [ז–ט] (תט"ו–תי"ז; ניסן תשע"ז), עמ' ג, באתר Academia.edu.
  6. ^ מצוטט בידי הרב כשר, הגדה שלמה, עמ' 77.
  7. ^ נדפס בין היתר בידי כשר, הגדה שלמה, עמ' 78 (סעיף ד).
  8. ^ סטל, "הציבי לך ציונים", מס' 35.
  9. ^ ראו למשל מאמרו של יעקב ישראל סטל, ‏סימן 'קדוש ידי אדם' ופירושיו, סגולה, 2 (י"ג בניסן תשע"ט), באתר Academia.edu.
  10. ^ יעקב ישראל סטל, ‏'כשבאין מבית הכנסת ליל שימורים': סימן חדש לסדר ליל פסח, מוריה, לז [א–ג] (תלג–תלה; ניסן תשע"ט), עמ' כב, באתר Academia.edu.
  11. ^ הרב מנחם מנדל כשר, הגדה שלמה, ירושלים תשט"ו, עמוד 77; הגדת הרב ראובן מרגליות עמ' 13.
  12. ^ הנוסח כאן כפי שנדפס בידי הרב מנחם מנדל כשר, הגדה שלמה, ירושלים תשכ"ז, חלק ב – הגדה, עמ' ב'; בעקבות רוו"ה, בהגדה של פסח, רעדלהיים תקפ"ב, דף ג.
    במרבית המקורות נכתב "רחצה" ולא "רחץ", אך הנוסח "רחץ" נקבע על ידם מחמת מבנה החריזה הפנימית בכל שורה.
  13. ^ כשר, הגדה שלמה, עמ' 77.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סימני_ליל_הסדר&oldid=38555683"