סילוויי

הציור "אוהב אמנות רומאי" (1868) מאת לורנס אלמה-טדמה מציג את סוגי הפטרונים הרומיים של האמנות, שייתכן שהזמינו את שירתו של סטאטיוס.

הסילוויי (סילְוַי, בלטינית: Silvae) הוא אוסף שירה מאת פובליוס פפיניוס סטאטיוס (45–96 לספירה לערך). ישנם 32 שירים באוסף, הנחלקים לחמישה ספרים. כל ספר מכיל הקדמה המציגה ומקדישה את הספר. נושאי השירה מגוונים ומספקים לחוקרים עושר של מידע על רומא בתקופת דומיטיאנוס ועל חייו של סטאטיוס.

יצירה

שירי הסילוויי נתחברו על ידי סטאטיוס ככל הנראה בין השנים 89–96 לספירה. נראה כי שלושת הספרים הראשונים פורסמו ביחד לאחר שנת 93 (שנה לאחר פרסום השיר "תבאיס" ), וספר 4 פורסם ככל הנראה בשנת 95. משערים כי ספר 5 פורסם לאחר מותו של סטאטיוס, בשנת 96 לערך. כל ספר ניתן לתארוך על ידי השוואה בין הקריירות של הנמענים בשירים ואזכורים אצל מחברים אחרים כמו מרטיאליס.

שמו של האוסף עורר דיון בקרב החוקרים, אם כי משערים כי הוא נלקח מהחיבור האבוד "Silvae" מאת מרקוס אנאוס לוקאנוס. בלטינית, המילה silva (ברבים: Silvae) משמעותה "יער" או "חומר גלם". מילה זו שימשה לתיאור טיוטה של יצירה של משורר שחוברה בצורה מאולתרת ברגע של השראה חזקה ואז שופרה לשיר מטרי מלוטש. השם הזה מצביע על כך שהסילוויי היו קטעי שירה כאלה, שנכתבו במרווח של מספר ימים; סטאטיוס מתאר את שיטת יצירתו בהקדמה לספר 1, באומרו כי הם "זרמו מעטי בלהט הרגע, מעין חיפזון מענג, המופיעים מחזי בזה אחר זה". הוא ממשיך לומר בהקדמה שאף אחד מהם לא לקח יותר מיומיים לכתוב. כמעט כל השירים מוקדשים באופן אישי לפטרון והם מלווים בשמותיהם שנחשבים כתוספת מאוחרת על ידי עורכים.

מודלים פואטיים

זהות שם האוסף של סטאטיוס לשם יצירתו של לוקאנוס, מצביעה על כך שייתכן שסטאטיוס ביסס את הסילוויי על אוסף שירה של לקאנוס, אולם בשל אובדן היצירה הזאת קשה לערוך השוואה. הייתה מסורת חזקה של שירה וספרות לטינית של שבח שרובה אבדה כיום, אולם עדיין ניתן לראותה בחיבורים כמו לאוס פיסוניס וה-Elegiae in Maecenatem. נראה כי גאיוס ולריוס קאטולוס ואוסף השירה הפולימטרית שלו היוו השראה חשובה עבור סטאטיוס. כמה משיריו עושים שימוש במשקל המועדף על קאטולוס (hendecasyllables), ועוסקים במנעד מגוון של נושאים הדומים למגוון ביצירה של קאטולוס, אם כי סטאטיוס נמנע מהנימה המגדפת שלו. גם הורטיוס מהווה מודל חשוב, שהשפעתו ניכרת במיוחד ביצירות הליריות (4.5,7) של סטאטיוס ובמכתבו (4.4). ניתן לגלות גם את הסגנון התיאורי של אובידיוס בסיפור על פאן (2.3). ישנם גם לא מעט אזכורים לורגיליוס; רבות מהדוגמאות בשיריו של סטאטיוס נובעות מדמויות ב-Aeneid. לבסוף, השירה של לוקאנוס משמשת כהשראה עבור 2.7. לגבי השפה היוונית, ניתן ללמוד מהקינה על אביו (5.3) שסטאטיוס הכיר את תשעת המשוררים הליריים הקאנוניים, את קלימאכוס ואת שבעת הפליאד האלכסנדרוני . פינדארוס הוא כנראה אחת ההשפעות החשובות ביותר עבור סטאטיוס.

תוכן

ספר 1

ההקדמה לספר הראשון מקדישה אותו למשורר ל. ארונטיוס סטלה. המשורר מתאר את הסגנון האלתורי של יצירתו, הוא מקוה ששירתו מלוטשת מספיק ומספק תיאור קצר של השירים הבאים לאחר מכן עם הקשר יצירתם.

1.1 "פסל הפרש הגדול של דומיטיאנוס" (Ecus Maximus Domitiani Imp) - על הפסל שהוצב בפורום בשנת 91 לספירה.

1.2 "שיר חתונה לסטלה וויולנטילה" (Epithalamion in Stellam et Violentillam) - אחד השירים הארוכים באוסף, מתאר שיחה בין ונוס וקופידון, שבה הם מהללים את סטלה וויולנטילה ואהבתם. המשורר מתאר את החתונה, שבה האלים ובני האדם מתערבבים.

1.3 "הווילה הטיבורטינית של מניליוס וופיסקוס" (Villa Tiburtina Manili Vopisci) - תיאור הווילה, שבח לנוף בטיבולי, תיאור אוסף האמנות של וופיסקוס, ושבח לאוטיום .

1.4 "לרוטיליוס גליקוס על החלמתו" (Soteria Rutili Gallici) - תיאור דאגת הסנאט לגליקוס כשהיה חולה, ואפולו משבח את הקריירה הצבאית שלו ומחפש מרפא.

1.5 "המרחצאות של קלאודיוס אטרוסקוס" (Balneum Claudi Etrusci) - המשורר מזמן את המוזות ונימפות המים כפטרוניות הבניין ומתאר את המרחצאות.

1.6 "ראש חודש דצמבר" (Kalendae Decembres) - השיר מתאר את נוכחותו של סטאטיוס במשתה סאטורנליה שנערך על ידי דומיטיאנוס; הוא מתאר את הארוחה, את האורחים, את החברה הנשית ואת נדבנותו של הקיסר.

ספר 2

ההקדמה מקדישה את הספר לאטדיוס מליור ונותנת תקציר של השירים שבו, המתמקדים באובדן.

2.1 "גלאוקיאס, הנער החביב על מליור" (Glaucias Atedi Melioris Delicatus) - שיר ארוך של נחמה על אבדנו של מאהבו של מליור, גלאוקיאס. המשורר הבוכה מתאר את הלוויה ומספר על לידתו של גלאוקיאס, גידולו ומותו. חברו המת של מליור, בלאיסוס, מוביל את הנער לשדות אליסיום.

2.2 "הווילה הסורנטינית של פוליוס פליקס" (Villa Surrentina Polli Feclicis) - תיאור וילה בסורנטיום, שנתחבר לאחר פסטיבל. תיאור הנוף, אוסף האמנות של פוליוס, ושבח לוילה כהתרחקות מחיי העיר, הקריירה הפוליטת של פוליוס ואשתו.

2.3 "העץ של אטדיוס מליור" (Arbor Atedi Melioris) - נכתב כמתנת יום הולדת. המשורר מספר על חיפושו של פאן אחר נימפה והקדשת העץ כיד זיכרון לתשוקתו.

2.4 "התוכי של אותו אדם (מליור)" (Psittacus Eiusdem) - שיר הלל לתוכי ותיאור מותו ולווייתו.

2.5 "האריה המאולף" (Leo Mansuetus) - לאריה מאולף שנהרג בזירה.

2.6 "ניחומים לפלאביוס אורסוס על מותו של עבדו החביב עליו" (Consolatio ad Flavium Ursum de Amissione Pueri Delicati) - שיר הלל לרוחו העצמאית של הנער ומראהו, ותיאור הלוויה המפוארת עם הביטחון במקומו באליסיום.

2.7 "לפולה, שיר תהילה לכבוד יום הולדתו של לוקאנוס" (Genethliacon Lucani ad Pollam) - המשורר מזמן את האלים ומתאר את השראת קאליופה על שירתו של לוקאנוס ונבואה על יצירותיו. מתואר מותו של לוקאנוס, ביקורת על נירון קיסר, ולוקאנוס מדומיין בעולם הבא.

ספר 3

הספר השלישי מוקדש לפוליוס פליקס. סטאטיוס מדגיש את עזרתו ביצירת השירים בסילוויי. השירים עוסקים בנחמה ומסתיימים בדרישה מאשתו של סטאטיוס לעבור עמו לנאפולי.

3.1 "ההרקולס של פוליוס פליקס בסורנטו" (Hercules Surrentinus Polli Felicis) - שיר ארוך זה מתאר מקדש שנבנה על ידי פוליוס עבור הרקולס. השיר מתאר פיקניק בו השתתף עם פוליוס ואת הגשם השוטף שאילץ אותם למצוא מחסה במקדש רעוע להרקולס. הרקולס מראה עצמו לפוליוס ומטיל עליו לבנות עבורו מקדש שמתוכנן ונבנה בצייתנות. החלק האחרון כולל תפילה בקשר לפסטיבל במקדש.

3.2 "איחולי הצלחה למאיקיוס קלר" (Propempticon Maecio Celeri) - על שליחתו של קלר לנהל את אחת הפרובינציות. השיר מתחיל בתפילה לאלי הים להגן על הספינה, ואז מתאר את המסע לפרובינציה. השיר מסתיים במשאלת המשורר לחזרתו של קלר.

3.3 "ניחומים לקלאודיוס אטרוסקוס" (Consolatio ad Claudium Etruscum) - על מותו של אביו. השיר מתאר את אבלו של אטרוסקוס, את הקריירה של אביו, את שירותו לקיסרים קודמים כרואה חשבון, את אשתו אטרוסקה ואת שגשוגו. הוא מסתיים בהבטחה להקרבת מנחה לרוחו של האב ומעודד את אטרוסקוס.

3.4 "שיערו של פלאביוס אירינוס" (Capilli Flavi Earini) - מתאר את הקדשת שיערו וראי של אירינוס, סריסו האהוב של דומיטיאנוס, למקדש אסקלפיוס בפרגמון. כנער, ונוס ניבאה את שירותו לדומיטיאנוס והביאה אותו לרומא לאחר הניתוח שעבר כדי לעשות אותו סריס.

3.5 "לאשתו, קלאודיה" (Ad Uxorem Claudiam) - בשיר זה סטאטיוס דורש מאשתו לעבור עמו בחזרה לביתו בנאפולי. המשורר מהלל את נאמנותה לו ודן בתחזית הנישואין של בתם בדרום איטליה. השיר מסתיים בהלל לנאפולי ובביטחונו של המשורר שאשתו תתלוה אליו.

ספר 4

הספר מוקדש בהקדמה למ. ויטוריוס מרקלוס. סטאטיוס כולל בו תגובה למבקרים של ספריו המוקדמים יותר, באומרו שהספר הרביעי כולל יותר שירים מהאחרים, כך שהם לא יחשבו שהביקורת שלהם החלישה את החלטתו לפרסם.

4.1 "הקונסולות ה-17 של אוגוסטוס גרמניקוס" (Septimus Decimus Consolatus Imp. Aug. Germanici) - השיר הפותח מנציח את הקונסולות ה-17 של דומיטיאנוס בשנת 95 לספירה. דומיטיאנוס מהולל כמשיב עידן הזהב, כמביא השמחה לסנאט, וכמנצח. השיר מסתיים בתפילה לחיים ארוכים.

4.2 "הודיה לקיסר דומיטיאנוס" (Eucharisticon ad Imp. Aug. Germ. Domitianum) - עבור הזמנה למשתה בארמונו. סטאטיוס משוה עצמו להומרוס וורגיליוס, מתאר את הארמון, ומתפלל לחיים ארוכים לקיסר.

4.3 "דרך דומיטיאנוס" (Via Domitiana) - סטאטיוס מהלל את הדרך, שנסללה בשנת 95 לספירה. מהוללים חוקי דומיטיאנוס ואישיותו. המשורר מתאר את תלאותיה של הנסיעה בעבר ואז את שיטת בניית הדרכים. הנהר וולטורנוס אומר שהוא סובל את היותו מגושר רק משום שזה במצוות דומיטיאנוס והמשורר מתאר את הגשר והקשת. המשורר מסיים בתפילה לחיים ארוכים לדומיטיאנוס.

4.4 "מכתב לויטוריוס מרקלוס" (Epistula ad Vitorium Marcellum) - המשורר מצווה על מכתבו להגיע אל מרקלוס ולשאול אותו מה שלומו והיכן הוא נופש מעסקי העיר. יש הלל לכישוריו הצבאיים, ניהולו והישגיו של מרקלוס. המשורר מסיים בהכרזה על הפרויקט החדש שלו, האכילאיס (Achilleid).

4.5 "שיר תהילה לירי לספטימיוס סוורוס" (Ode Lyrica ad Septimium Severum) - אחת משתי היצירות הליריות של סטאטיוס. המשורר מהלל את האביב ואת חייו הכפריים האיטלקיים, בזמן שהוא מהלל את עירו של סוורוס, לפטיס מגנה ואת רהיטותו.

4.6 "פסלון הרקולס של נוביוס וינדקס" (Hercules Epitrapezios Novi Vindicis) - וינדקס מראה למשורר את הפסל העתיק שלו של הרקולס מאת ליסיפוס. הוא מספר את ההיסטוריה של הפסל: הוא היה שייך לאלכסנדר, חניבעל וסולה. השיר מסתיים בהלל לאורח חייו השקט של וינדקס.

4.7 "שיר תהילה לירי לוויביוס מקסימוס" (Ode Lyrica ad Vibium Maximum) - היצירה הלירית השנייה מתחילה בהשוואה של המשורר לפינדארוס. הוא מבקש את חזרתו של ויביוס מדלמטיה מפני שבנו חולה ומבטא את תקוותו שהבן יחיה ללמוד מאביו לכתוב היסטוריות כמו טיטוס ליוויוס וגאיוס סאלוסטיוס קריספוס.

4.8 "שיר ברכה ליוליוס מנקראטס" (Gratulatio ad Iulium Menecraten) - השיר מברך את מנקראטס על הולדת בנו השלישי.

4.9 "משפטים מצחיקים בני אחת עשרה הברות לפלוטיוס גריפוס" (Hendecasyllabi Iocosi ad Plotium Grypum) המשורר מביע זלזול באיכות הגרועה של ספר הנאומים שנשלח אליו על ידי גריפוס לכבוד הסאטורנליה ושואל אותו אם לא יכול היה למצוא מתנה מתאימה יותר.

ספר 5

הספר האחרון מוקדש לפלאביוס אבאסקאנטוס המהולל על אהבתו את אשתו פריסקילה.

5.1 "ניחומים על מות פריסקילה" (Epicedion in Priscillam Abascanti Uxorem) - השיר הארוך הזה מנחם אבאסקאנטיוס על מותה של אשתו. השיר מתחיל בשבח לאבאסקאנטיוס על מסירותו לה ומדגיש את היותו של המוות בלתי נמנע וממשיך להלל את פריסקילה על לידתה, מסירותה לבעלה ותגובתה לקידומו של בעלה. סטאטיוס מבקר את פורטונה ואת אינווידיה על כך שהובילו אל מותה. היא מבקשת מבעלה להישאר נאמן לדומיטיאנוס ולא להתאבל עליה. השיר מסתיים בתיאור הקבר, הלוויה וכניסת פריסקילה אל אליסיום.

5.2 "שבחים לקריספינוס, בנו של וטיוס בולאנוס" (Laudes Crispini Vetti Bolani Fili) - השיר מהלל את מעלותיו של קריספינוס ואת זימונו לשירות בחוץ לארץ, כשהוא מתחיל בהלל לקריירה שלו וגידולו. המשורר מבקש ממנו לסלוח לאמו שנאשמה בניסיון להרעיל אותו ומשבח את מסירותו לחברו לצרה פוליטית. סטאטיוס תוהה איזו פרובינציה דומיטיאנוס יבחר עבור קריספינוס ומודה לו עבור נוכחותו בהקראות האכילאיס שלו. בסוף השיר, קריספינוס מזומן לשירות.

5.3 "קינה על אביו" (Epicedion in Patrem Suum) - שיר ארוך ואישי זה הוא קינה של סטאטיוס על אביו, שנכתבה שלושה חודשים לאחר מותו. אביו של סטאטיוס מדומיין כמביט על העולם מהשמיים ושמח באליסיום, בזמן שצערו של סטאטיוס מתגבר. המשורר מחליט שלא להקריב ציפורים ומשווה את אביו להומרוס. סטאטיוס מתאר את בקיאותו הפואטית של אביו ומתאר את שירתו הדתית. הוא מודה לאביו על שלימד אותו, סייע לו במהלך הקריירה שלו, מצא לו אשה והעניק לו השראה לכתוב. סטאטיוס מתפלל שהאלים יקבלו את אביו בנועם ושרוחו תמשיך להעניק לו השראה.

5.4 "שינה" (Somnus) - תפילה קצרה זו מודה לשינה ומבקשת הקלה מנדודי שינה.

5.5 "קינה על נערו" (Epicedion in Puerum Suum) - שיר אחרון זה הוא קינה על הנער העבד של סטאטיוס שאותו הוא טיפח. המשורר אומר שהוא לא יכול להמשיך לכתוב את האכילאיס שלו והוא מאשים בכעס את האלים על המוות.

התייחסויות אל ארץ ישראל

כמשורר בתקופת הקיסרים הפלאביים, סטאטיוס אינו מזניח את הניצחון הפלאבי על יהודה במרד הגדול. הוא מתייחס אליו בדבריו על "הכבוד של ניצחון אדומי" (בספרות הלטינית השם "אדום" בא פעמים רבות במקום "יהודה") ועל "עפרה של סולימה ומטעי הדקלים השבויים של אדום". בשיר שנכתב לכבוד יציאתו של מאיקיוס קלר לשרת בלגיון בסוריה, סטאטיוס מזכיר את "הפלוגות של פלשתינה", מה שרומז על כך שקלר שירת ביהודה, בה הוצב אז הלגיון העשירי.

האוסף כולל גם התייחסויות לתוצרים המפורסמים של ארץ יהודה. בשיר על חגיגת ראש חודש דצמבר, בין המטעמים שחולקו השכם בבוקר על ידי דומיטיאנוס, היו גם "הפירות המפורסמים" של "המדרונות הפוריים של אדום", הלא הם התמרים של יהודה. גם במקום אחר הוא כותב על "כמה מתוק הוא המטע השופע של אדום". בשיר על מותו של הנער בביתו של מליור, סטאטיוס מזכיר את "העסיסים של פלשתינה", וככל הנראה מתייחס אל הבלסם של יריחו, שכנראה היה בין החומרים השונים ששימשו לשריפת גופת הנער. במקום אחר הוא שוב מתייחס אל הבלסם בדבריו על "תמציות פלשתינאיות ועבריות". זו היא ההופעה הראשונה של המילה "עברי" בספרות הלטינית ואחת הפעמים הראשונות שהיא מופיעה בספרות היוונית-רומית הפגנית בכלל.

השפעה

שירת הלל ושירת אירועים לאחר סטאטיוס הייתה מושפעת מאוד מיצירתו. היא ניכרת במיוחד ביצירותיהם של קלאודיאנוס ונמסיאנוס . בתקופת הרנסאנס, הסילוויי קיבלו פרשנות מודרנית, לראשונה על ידי דומיציו קלדריני (1469) וחשובה יותר על ידי פוליציאנו ‏ (1480), שהפך את האוסף לפופולרי בספרות המערבית וכתב עליו פרשנות נרחבת. הוא הראשון שקישר בין הסילוויי להערותיו של קווינטיליאנוס. הסילוויי שימשו מודל לרבים משיריו והוא פרסם אוסף "סילוויי" משלו. שירתו של פוליציאנו השפיעה על אחרים ויסדה את הנוהג לקרוא לכל אוסף של שירת אירועים בשם "סילוויי". לסוגה זו, הוסיף יוליוס קיסר סקאליגר את הנוהג העתיק לקביעת סוגות-משנה, כמו אפיתלמיה ופרופמפטיקה. בהולנד ב-1600, הפכו הסילוויי להשפעה חשובה באוניברסיטת ליידן. המלומד הספרותי הוגו גרוטיוס חיבר בתחילת המאה ה-17 סילוויי מהללים המשתלבים מאוד עם שירתו של סטאטיוס והוציא מהדורה משלו עם פרשנות. ב-1685 חיבר ג'ון דריידן אוסף קבצים פואטיים בשם "הסילוויי".

תגובה ביקורתית לסילוויי

פסל רומי של דומיטיאנוס במוזאון הוותיקן.

התגובות הביקורתיות לסילוויי היו שליליות לחלוטין בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כאשר יחסיו של סטאטיוס עם דומיטיאנוס וחצרו גרמו לחוסר אהדה כלפיו בקרב המבקרים והקוראים, אולם בתקופה האחרונה סטאטיוס זכה להערכה מחודשת.

הסילוויי והקשרם

נוכחותו של דומיטיאנוס ממלאה את האוסף וסטאטיוס מנציח את מפעלי הבנייה, את האדמיניסטרציה ואת חוג אנשי החצר שלו. תוכן הסילוויי מוכתב בראש ובראשונה על ידי צורכיהם של הפטרונים של סטאטיוס ורבים מהנמענים באים מהמעמד העשיר של בעלי אדמות ופוליטיקאים. מחמאותיו של סטאטיוס לאנשי האליטה הללו נתפרשה על ידי חוקרים בשתי צורות: חלק מהם טוענים כי האוסף הוא חתרני מאוד ומבטא את דאגותיו של סטאטיוס לגבי הנטיות האוטוקראטיות של המעמד הגבוה הרומאי. אחרים טענו כי אין ביכולתנו לשפוט את אמות המידה של שירת ההלל הרומאית לפי הטעם המודרני ומעודדים קריאה של הסילוויי כקטעים נפרדים בפני עצמם המגיבים לנסיבות ספציפיות עם נקודות ההשקפה המיוחדות שלהן.

סגנון

סגנונו של סטאטיוס תואר כמפורט מאוד וקושר עם חוג תרבותי יווני דו-לשוני ספציפי בנאפולי. דוגמאות מיתולוגיות, תופעות ותיאורים מפורטים, כולם מגבירים את ההלל שלו לחייהם ונכסיהם של פטרוניו. הוא משתמש גם בסוגים רגילים של חיבורים רטוריים, כפי שצוין על ידי מנאנדרוס רטור, כמו אפיתלמיום, פרופמפטיקון וגנתליאקון. שימושו לפעמים בדוברים מיתולוגיים, פורש באופן חתרני, כאמצעי להחמיא ללקוחות אבל גם לטשטש את אחריותו של המחבר על השבח הקיצוני שהדמויות מעניקות לו. חוקרים רבים ציינו את המתח בין תהליך היצירה המהיר של סטאטיוס והסגנון המלוטש של השירים והעירו על שימושו של המשורר בעריכת הספרים ובחירת המשקל המטרי כדי להעביר משמעויות דקות.

קישורים חיצוניים

• Statius, P. Papinius, Silvae (בלטינית)
• Statius, J. H. Mozley (ed.), 2 voll., London, William Heinemann Ltd - New York, G. P. Putnam's sons, 1928: vol. 1: Silvae - תרגום לאנגלית