סילביה קוטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סילביה קוטון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1961 (בת 63 בערך)
ענף מדעי רפואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ישראלישראל ישראל
מקום לימודים
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סילביה קוטוןאנגלית: Silvia Koton; נולדה ב-1961) היא פרופסור מן המניין בחוג לסיעוד, בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. בנוסף היא ראש מכון הרצג לחקר ההזדקנות והזקנה באוניברסיטת תל אביב וראש לימודי דוקטורט בחוג לסיעוד של האוניברסיטה.

פרופסור קוטון היא אחות מוסמכת, בעלת תואר שני בבריאות תעסוקתית וסביבתית ובעלת תואר שלישי באפידמיולוגיה ורפואה מונעת. את השתלמות הפוסט-דוקטורט שלה עשתה ביחידה למניעת שבץ מוחי ודמנציה, באוניברסיטת אוקספורד, אנגליה. בנוסף, השתלמה בתחום טיפול בזקנים עם אלצהימר וירידה בתפקוד קוגניטיבי ובפיענוח MRI תפקודי, באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, בולטימור, ארצות הברית. מחקריה עוסקים בחקר מחלות קרדיווסקולריות עם דגש מיוחד בנושא אפידמיולוגיה של שבץ מוחי, זקנה והזדקנות, דמנציה והפרעה קוגניטיבית קלה (MCI), שינויים בתפקוד פיזי, קוגניטיבי וחברתי לאחר שבץ מוחי ובריאות ואיכות חיים של מטפלים עיקריים בזקנים הזקוקים לעזרה בתפקוד יום-יומי עקב מגבלות תפקוד פיזיות או קוגניטיביות.[1]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1984 סיימה תואר ראשון בסיעוד והוסמכה כאחות מוסמכת מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

ב-1995 סיימה תואר שני בבריאות תעסוקתית וסביבתית מאוניברסיטת תל אביב.

ב-2003 סיימה דוקטורט באפידמיולוגיה ורפואה מונעת מאוניברסיטת תל אביב.

ב-2007 סיימה מחקר פוסט-דוקטורט במרכז למניעת שבץ ודמנציה במחלקה למדעי המוח הקליניים של נופילד באוניברסיטת אוקספורד.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1996 עד 2006 ניהלה את היחידת לרישומי מחלות במרכז הלאומי לבקרת מחלות, של משרד הבריאות. בנוסף בשנת 2004 הייתה קוטון שותפה לתכנונו והקמתו של המרכז לרישום הארצי לחולי שבץ מוחי המאושפזים בישראל (NASIS), והיא כיום חברה בוועדת ההיגוי ובועדת הפרסומים של המרכז.[2] בנוסף עד שנת 2018 שמשה יועצת אפידמיולוגית במרכז המשולב לשבץ המוח, המחלקה הנוירולוגית, במרכז הרפואי שיבא, תל השומר.

אוניברסיטת תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 הצטרפה לסגל המחלקה בחוג לסיעוד של אוניברסיטת תל אביב. בתחילה היא מונתה לראשת התוכנית לתואר ראשון של מחלקת הסיעוד באוניברסיטה. ב-2014 קודמת לתפקיד יושבת ראש המחלקה לסיעוד, תפקיד אותו מילאה עד 2018. בנוסף בשנת 2014 קודמה לדרגת פרופסור חבר. בשנת 2017 מונתה לראש תוכנית הדוקטורט ובשנת 2021 מונתה לפרופסור מן המניין.[3] כיום קוטון מרכזת את הקורס "פיתוח מחקר וכתיבה מדעית מתקדמת" המיועד למועמדים פוטנציאליים ללימודי תואר שלישי בסיעוד; מנחה סטודנטים לתואר שני ושלישי ומרכזת את ההוראה והמחקר בתחום האפידמיולוגיה, תוך שילוב סטודנטים לתארים גבוהים במחקר בתחום זה.[2]

החל משנת 2016 הצטרפה כמרצה בכירה לבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב.[2]

בשנת 2018 הצטרפה למכון הרצג לזקנה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2020 מונתה לראשת המכון.

בנוסף ב-2018 הצטרפה כמרצה בכירה ליוזמת ביו-אתיקה ומשפט בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב.[2]

אוניברסיטת ג'ונס הופקינס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל בשנת 2015 מונתה לפרופסור משנה במחלקה לאפידמיולוגיה בבית הספר לבריאות הציבור של בלומברג, אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, בולטימור, מרילנד, ארצות הברית.

בינואר 2022 קודמה לפרופסור מן המניין במחלקה.[2]

האוניברסיטה העברית בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2018 מונתה לדרגת פרופסור משנה בבית הספר לסיעוד, של האוניברסיטה העברית בירושלים.

תחומי מחקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות מחקריה של פרופ' קוטון כוללים מחקרים על אפידמיולוגיה של שבץ ומחלות לב ומחלות כלי דם אחרות; גיל והזדקנות; דמנציה, שינויים בתפקוד הפיזי והקוגניטיבי לאחר שבץ, ובריאותם של מטפלים ראשוניים בקשישים. קוטון חוקרת את הגורמים הקשורים לשינויים באפידמיולוגיה של שבץ וגורמי סיכון קרדיווסקולריים בישראל ובארצות הברית. המחקר שלה מספק מידע חשוב על סיבות אפשריות לשינויים אלה; כיצד שכיחות השבץ עשויה להיות מושפעת מהשיעורים ההולכים וגדלים של השמנת יתר, סוכרת וגורמי סיכון קרדיווסקולריים אחרים, וכיצד המגמות המשתנות בשבץ עלולות להשפיע על שיעורי התפקוד הפיזי והקוגניטיבי אצל זקנים.[1][4]

מחקר בראשותה מ-2015 מצא קשר בין הירידה בלחץ הדם המדווחת בעשור החולף לבין צמצום הפגיעה המוחית של נפגעי שבץ.[5] בנוסף מצאה כי שינוי תנוחה פתאומי, כעס והתרגשות עלולים להגביר את הסיכון המיידי לשבץ מוחי.[6]

מחקר נוסף בהובלת פרופסור קוטון, עליו קיבלה פרס מטעם איגוד הלב ואיגוד שבץ המוח האמריקאי התבסס על נתונים שנאספו במחקר ארוך טווח Atherosclerosis Risk in Communities(ARIC), שבו התקיים מעקב אחר התפתחות של מחלות לב וכלי דם, ביניהן שבץ מוחי, החל משנת 1987–1989. במחקרה של פרופ' קוטון נכללו 15,379 משתתפים ב-ARIC. נמצא כי הסיכון לדמנציה גבוה פי שניים באנשים לאחר שבץ מוחי בהשוואה לאלה ללא שבץ, וסיכון זה קפץ לפי 8.5 באנשים שחוו 3 אירועים מוחיים. עוד נמצא כי אנשים שחוו שבץ מוחי בדרגה גבוהה של חומרה היו בסיכון לדמנציה פי 5 בהשוואה לאלה עם שבץ קל. הודות למידע המקיף עבור כל משתתף, התאפשרה הערכה של הסיכון לדמנציה לאחר השבץ תוך נטרול מוצלח של השפעתם האפשרית של גורמי סיכון משותפים לשבץ מוחי ולדמנציה.[7]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2021 זכתה בפרס TOP ISC מטעם איגוד הלב ואיגוד שבץ המוח האמריקאי על מחקרה בנושא דמנציה לאחר שבץ מוח.

בנימוקי הפרס נרשם כי תוצאות מחקרה של פרופ' קוטון תורמות לבסיס הידע המדעי בנושא פגיעה קוגניטיבית: ידוע כי התרחשות שבץ מוחי מגדילה את הסיכון לדמנציה אך המחקר הנוכחי הראה בבירור כי לחומרת שבץ המוח ולמספר אירועי השבץ שחווה אדם מסוים יש השפעה משמעותית על הסיכון להתפתחותה של דמנציה. בנוסף, המחקר של פרופ' קוטון ייחודי ביכולת להעריך את הקשר שבין שבץ מוחי לבין הסיכון לפיתוח דמנציה תוך בקרה על השפעתם של גורמי סיכון משותפים לשתי המחלות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]