סילביאן יוסיפסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סילביאן יוסיפסקו
Silvian Iosifescu
לידה 21 בינואר 1917
בוקרשט, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה מאי 2006 (בגיל 89)
בוקרשט, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בוקרשט עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1936
מעסיק אוניברסיטת בוקרשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית הרומנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סילביאן יוסיפסקורומנית: Silvian Iosifescu;‏ 21 בינואר 1917, בוקרשטמאי 2006, בוקרשט) היה מבקר ספרות, פילולוג ומתרגם יהודי-רומני, פרופסור לספרות רומנית בפקולטה לפילולוגיה באוניברסיטת בוקרשט, ראש הקתדרה לתורת הספרות. יוסיפסקו כתב לפעמים תחת שמות העט "סורין אירימיה" ו"מוניקה שרבנסקו". הוא כתב על סופרים קלאסיים רומנים ועל סוגיות אסתטיות, ואחר תקופה קצרה של גישה אסתטית דוגמטית מרקסיסטית, הפך לפרשן ספרותי מוערך של הפרוזה המודרנית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סילביאן (סילבן Sylvain) יוסיפסקו נולד ב-1917 בבוקרשט במשפחה יהודית. אביו, פינקו יוסיפסקו היה יהודי ספרדי ואמו הייתה טוניה (תמה) לבית לווינסון. הוא סיים לימודי תיכון בבית הספר "מאתיי בסאראב" בשנת 1934 ואחר כך בשנים 1934–1939 למד בפקולטה לספרות ופילוסופיה של אוניברסיטת בוקרשט. בגיל 19 כתב מאמר ובו טיעונים נלהבים בעד התורה הפסיכואנליטית. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית עוד בימי היותה במחתרת. פרסם בצעירותו בעיתון "Era nouă" (ארה נוֹוּה - העידן החדש) ובעיתון האנטיפשיסטי "קובנטול ליבר" Cuvântul liber = המילה החופשית).

בימי המעבר למשטר הקומוניסטי ברומניה היה זמן מה עורך בביטאון המפלגה הקומוניסטית - "סקנטייה" (הניצוץ) ובהוצאה לאור הממלכתית Editura de Stat‏ (1949-1945). החל משנת 1948 התחיל קריירה אוניברסיטאית. בשנות ה-50 תרם יוסיפסקו במיוחד למהדורות הבקורתיות של יצירותיו של יון לוקה קאראג'אלה, כתב מאמרי עיון על המפעל הספרותי של הסופר הזה, אחד מהקלאסיקונים של הספרות הרומנית. (Dimensiuni caragialiene ממדים קאראג'אליים, Momentul Caragiale - שעת קאראג'אלה 1963) ותרגם לצרפתית כמה מכתביו.

יוסיפסקו פרסם גם ביאורים לכתביהם של גריגורה אלכסנדרסקו וליביו רבריאנו. הוא תרגם לרומנית מספריו של וולטר, ג'ורג' ברנרד שו ואחרים. כמו כן פרסם אנתולוגיות של פרוזה הומוריסטית רומנית וצרפתית.

בהיותו אינטלקטואל אמיתי, בקי בתרבות העולמית, בעשורים האחרונים לפעילותו, בנסיבות הליברליזציה המוגבלת ומתנדנדת של המדיניות התרבותית של המשטר הקומוניסטי, יוסיפסקו הצליח להשתחרר מכבלי ההשקפה הריאליסט-סוציאליסטית ופרסם מחקרים בעלי ערך בתחום התאוריה הספרותית, כגון În jurul romanului (סביב לרומן) (1961), Literatura de frontieră (ספרות הפרינג') (1969), Construcție și literatură (קונסטרוקציה וספרות) (1970), "Configurație și rezonanțe:un itinerariu teoretic:" (קונפיגורציה ותהודות: מסלול תאורטי) (1973) „Mobilitatea privirii despre perspectiva narativă în proza secolului al XX-lea” (המוביליות של המבט אל הפרספקטיבה הנרטיבית בפרוזה של המאה ה-20).

יוסיפסקו התעניין במיוחד בספרות הנמצאת בגבול עם הפילוסופיה והפסיכולוגיה (למשל מסות, אפוריזמים, הספרות המורליסטית, הדתית), עם המדע (הספרות המדע-בדיונית) ועם ההיסטוריה (הרומן ההיסטורי, ספרי הזיכרונות, הרומן הביוגרפי, רשמי המסע וכו').

יוסיפסקו תרגם לרומנית מצרפתית ומאנגלית (יחד עם ורה קלין) ספרים מאת רוברט גרייבס, ארסקין קולדוול, רומן רולן ושל אחרים.

נאלץ לפרוש מוקדם מההוראה בגלל בעיות בריאות. יוסיפסקו נפטר בשנת 2006 בגיל 89, בעקבות מחלה ממושכת.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1981 - פרס איגוד הסופרים ברומניה

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסיפסקו כתב 29 ספרים - רוב רובם בתחום בקורת הספרות ותאוריה ספרותית, 4 אנתולוגיות ו-5 תרגומים

  • Oameni și cărți 1946 (אנשים וספרים)
  • Krâlov (קרילוב)
  • 1949 Alexandru Vlahuță (אלכסנדרו ולחוצה)
  • Vasile Cârlova și Grigore Alecsandrescu, 1949 (וסילה קרלובה וגריגורה אלכסנדרסקו)
  • Caragiale, 1951 (קאראג'אלה)
  • Oameni deosebiți 1954 (אנשים מיוחדים)
  • 1954 - Probleme și opere contemporane, (סוגיות ויצירות עכשוויות)
  • Eroi și conflicte în dramaturgia noastră actuală,, 1955; (גבורים וקונפליקטים במחזאות העכשווית שלנו)
  • George Bernard Shaw 1956 (ג'ורג' ברנרד שו)
  • 1956 - Furtună în cancelarie (סופה בקנצלריה) - קומדיה בשלוש מערכות
  • Romantismul eroului revoluționar, 1956; (הרומנטיזם של הגיבור המהפכן)
  • Drumuri literare 1957 (דרכים ספרותיות)
  • 1961 - În jurul romanului (מסביב לרומן)
  • De-a lungul unui secol (למשך מאה שנה)
  • 1961, 1969 Literatura de frontieră (ספרות גבולית)
  • Arta și arte (אמנות ואמנויות)
  • 1970Constructie și literatură (מבנה וספרות)
  • 1973 Configurație și rezonanțe:un itinerar teoretic (קונפיגורציה ותהודות:מסלול תאורטי)
  • 1973 - Mobilitatea privirii despre perspectiva narativă în proza secolului al XX-lea (מוביליות המבט אל פרספקטיבת הסיפר בפרוזת המאה ה-20)
  • Voltaire (וולטר)
  • Descoperirea cunoscutului:Negruzzi, Stendhaliana, Merimée, Cehov, Proust, Hogaș (גילוי הידוע: נגרוצי, סטנדליאנה, מרימה, צ'כוב, פרוסט, הוגאש)
  • 1978 - Reîntâlniri cu France și Shaw (מפשגים מחדש עם פראנס ושו)

אנתולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Proză satirică franceză (פרוזה סטירית צרפתית)
  • Proza umoristică română 2 volume (פרוזה הומוריסטית רומנית)
  • Literatura mărturisirilor de la Cellini la Malraux (ספרות הווידויים מצ'ליני ועד מלרו)

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצרפתית:
  • רומן רולאן - Călătorie în țara muzicii (מסע בארץ המוזיקה - יחד עם ורה קלין) - 1947, 1964
  • רומן רולאן - Inima vrăjită (הנפש הקסומה - עם ורה קלין) 1956-1949, 1960, 1961, 1964
  • איפוליט טן - Pagini de critică literară - 1965 (דפי בקורת ספרות)
מאנגלית:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jewish intellectuals in Central and Eastern Europe:Ferenc Laczó, Joachim von Puttkamer (editors) Felicia Waldman Catastrophe and Utopia, Walter de Gruyter 2017

ע' 298

  • Alexandru Goldiș Critica în tranșee: De la realismul socialist la autonomia esteticului Cartea Românească 2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]