סיומרה קסטרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיומרה קסטרו
Xiomara Castro
לידה 30 בספטמבר 1959 (בת 64)
טגוסיגלפה, הונדורס עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Iris Xiomara Castro Sarmiento עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונדורסהונדורס הונדורס
מפלגה המפלגה הליברלית של הונדורס (עד 2011)
חירות ושיקום (2011–הווה)
בן או בת זוג מנואל סלאיה (ינואר 1976–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיאת הונדורס ה־56
27 בינואר 2022 – מכהנת
(שנתיים ו־13 שבועות)
סגנים סלבדור נסראללה, דוריס גוטיירס ורנאטו פלורנטינו
הגברת הראשונה של הונדורס
27 בינואר 2006 – 28 ביוני 2009
(3 שנים ו־21 שבועות)
נשיא מנואל סלאיה
→ אגוואס אוקאניה
סיומרה חירון ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אייריס סיומרה קסטרו סרמיינטו (בספרדית: Iris Xiomara Castro Sarmiento;[1] נולדה ב-30 בספטמבר 1959), הידועה גם בשם סיומרה קסטרו דה סלאיה (בספרדית: Xiomara Castro de Zelaya),[2] היא פוליטיקאית הונדורסית המכהנת מאז ינואר 2022 כנשיאת הונדורס (אנ') ה-56.[3] היא הנשיאה האישה הראשונה במדינה, לאחר ששימשה קודם לכן כגברת הראשונה בתקופת נשיאותו של בעלה מנואל סלאיה.

קסטרו גדלה בטגוסיגלפה, בירת המדינה, ולמדה מנהל עסקים. היא נישאה למנואל סלאיה ב-1976 ונעשתה פעילה במחלקת הנשים של המפלגה הליברלית של הונדורס (אנ'). היא הפכה לגברת הראשונה במדינה ב-2006 בעקבות ניצחון בעלה בבחירות לנשיאות ב-2005 (אנ'). קסטרו הפכה למעורבת בחזית ההתנגדות העממית הלאומית (אנ') לאחר ההפיכה ב-2009 (אנ') שהביאה לסיום כהונתו של בעלה.

היא הייתה מועמדת לנשיאות מטעם מפלגת השמאל חירות והתחדשות (LIBRE) בבחירות 2013, אך הפסידה למועמד המפלגה הלאומית חואן אורלנדו ארננדס. בבחירות 2017 היא רצה יחד עם סלבדור נסראללה, והשניים הפסידו לארננדס רק במעט על רקע טענות לאי-סדרים.[4] קסטרו נבחרה בסופו של דבר לנשיאות ב-2021 לאחר שהביסה את מועמד המפלגה הלאומית נאסרי אספורה עם נסראללה כעמית למרוץ.[5] היא הנשיאה הראשונה מחוץ למערכת הדו-מפלגתית במדינה מאז הושבה הדמוקרטיה ב-1982.[6]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסטרו, הבת השנייה מתוך חמישה ילדים, למדה בטגוסיגלפה. בינואר 1976 התחתנה קסטרו עם מנואל סלאיה, והשניים בנו את ביתם בקטקמאס.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסטרו באוגוסט 2007

בקטקמאס ארגנה קסטרו את סניף הנשים של המפלגה הליברלית של הונדורס וניהלה קמפיין לטובת בעלה בבחירות המקדימות בפברואר 2005.

לאחר שבעלה נבחר לנשיא הונדורס ב-2005 היא הפכה לגברת הראשונה של המדינה. בתפקידה זה היא הייתה אחראית על תוכניות פיתוח חברתי, ועבדה עם האו"ם ועם גברות ראשונות אחרות כדי לטפל בבעיות עמן מתמודדות נשים עם HIV.[7]

לאחר הדחת בעלה בהפיכה ב-28 ביוני 2009[8] היא הובילה את התנועה שהתנגדה להפיכה, החזית ההתנגדות העממית הלאומית (FNRP), שהיוותה את הבסיס למפלגת LIBRE.[9] היא הצטרפה לבעלה בשגרירות ברזיל, שם מצא מקלט לאחר שחזר להונדורס.[7]

קמפיינים לנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 ביולי 2012 השיקה קסטרו רשמית את הקמפיין לנשיאות שלה באירוע במחוז סנטה ברברה.[10] היא זכתה בפריימריז של מפלגתה ב-18 בנובמבר 2012,[11] וב-16 ביוני 2013 נבחרה רשמית לייצג את LIBRE בבחירות לנשיאות ב-2013 (אנ').[9] היא הביעה התנגדות לנאו-ליברליזם ולמיליטריזציה של החברה, וקראה לאספה מכוננת ולכתיבת חוקה חדשה.[9]

לקראת הבחירות היא הייתה ראשונה בסקרים מבין כל שמונת המועמדים במהלך החודשים מרץ עד אוקטובר.[7][9][12] עם זאת, בסקר האחרון לפני הבחירות היא ירדה למקום השני אחרי נשיא הקונגרס הלאומי חואן אורלנדו ארננדס מהמפלגה הלאומית.[13][14] קסטרו והרננדס נתפסו כשני המועמדים המובילים בבחירות.[15][14] היא הגיעה למקום השני עם 896,498 קולות (28.78%) לעומת 1,149,302 של ארננדס (36.89%).[16] על אף שלא זכתה בבחירות שברה קסטרו את המערכת הדו-מפלגתית במדינה, שכן התמיכה במפלגתה האפילה על זו של המפלגה הליברלית, אותה עקפה ליברה והתבססה במקום השני בגודל המפלגה בקונגרס.[17]

2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסטרו ב-2013

גם בבחירות לנשיאות 2017 (אנ') ביקשה קסטרו שוב להיות המועמדת מטעם ליברה.[18] היא זכתה בקלות בפריימריז,[19] אך כאשר ליברה כרתה ברית עם מפלגת החדשנות והאחדות היא ויתרה על מועמדותה לטובת סלבדור נסראללה.[20]

הברית הובילה בסקרים לפני הבחירות ובתוצאות הראשוניות,[21] אך הפסקת חשמל כללית קטעה את ספירה הקולות למשך 36 שעות. כאשר הספירה החלה מחדש התהפכה התהפכה והנשיא ארננדס נבחר מחדש, מה שהוביל להאשמות בהונאת בחירות. ההפגנות שלאחר מכן דוכאו על ידי הממשלה עם 23 הרוגים, מאות פצועים ויותר מ-1,350 עצורים.[4][22]

2021[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסטרו נבחרה כמועמדת לנשיאות לשנת 2021 מטעם ליברה, וייצגה את מפלגתה בבחירות הכלליות בהונדורס 2021 (אנ').[23][24] סלבדור נסראללה, מועמד מפלגת המושיע, נשר מאוחר יותר והפך לעמית למרוץ של קסטרו.[25] הסקרים הראו מרוץ צמוד בין קסטרו ליריבה הימני, נאסרי עספורה מהמפלגה הלאומית, שהואשם בשחיתות.[26][27] במהלך מסע הבחירות שלה היא הציעה הכרה דיפלומטית ברפובליקה העממית של סין (סין היבשתית) במקום הרפובליקה הסינית שבטאיוואן, הקמת ועדה נגד שחיתות בתמיכת האו"ם בדומה לזו שבגואטמלה ועדכון חוקת הונדורס.[28][29] קסטרו אף הציעה אספה מכוננת שתשכתב את החוקה.[30] היא גם הציעה להקל על האיסור המוחלט במדינה על הפלות מלאכותיות ולאפשר שימוש והפצה של גלולת חירום למניעת היריון.[31][32]

לאחר פרסום תוצאות הבחירות הראשוניות ב-28 בנובמבר הכריזה קסטרו על ניצחון.[5][31][33] ב-30 בנובמבר הודה עספורה בהפסד,[34][35] ולאחר מכן נפגש עם קסטרו ובירך אותה. קסטרו הפכה לנשיאה הראשונה של הונדורס ב-27 בינואר 2022.[36]

מחלוקת הנהגת הקונגרס ב-2022[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הבחירות ב-2021 הבטיחה קסטרו לסלבדור נסראללה שמפלגת המושיע שלו תחזיק בהנהגת הקונגרס הלאומי אם הם ינצחו בבחירות. הבטחה זו הייתה אחד התנאים ששכנעו את נסראללה לסיים את מסע הבחירות שלו לנשיאות ולהצטרף לזה של קסטרו. עם זאת, ב-21 בינואר 2022 סירבו 20 צירים ממפלגת ליברה להצביע ללואיס רדונדו ממפלגת המושיע ובחרו בחבר מפלגתם חורחה קאליקס. לאחר מכן פרצה באולם הקונגרס, וקסטרו סירבה להכיר בבחירתו של קאליקס. לאחר מכן היא גינתה את 20 הצירים (ששניים מהם חזרו בהם מאוחר יותר) כ"בוגדים" וגירשה 18 מהם מהמפלגה. למחרת בערב ערכה קסטרו עצרת עם תומכי ליברה מחוץ לקונגרס והצהירה כי מטרת האירוע הייתה "למנוע את חטיפת הקונגרס הלאומי ולדחות את הדו-מפלגתיות בראשות הדיקטטור חואן אורלנדו ארננדס בשותפות ישירה של כמה צירים בוגדים שנבחרו על ידי העם תחת דגלנו".[37][38] הסכסוך הסתיים כאשר קאליקס וחברי ליברה שגורשו הסכימו לתמוך ברדונדו, וחברותם במפלגה הוחזרה על ידי קסטרו.[39]

נשיאות (2022–הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסטרו בטקס השבעתה, ינואר 2022

קסטרו הושבעה לנשיאה ב-27 בינואר 2022 באצטדיון הכדורגל הלאומי טגוסיגלפה.[40][41] בין המשתתפים היו פליפה השישי, מלך ספרד, סגן נשיא טאיוואן לאי צ'ינג-טה, סגנית נשיא ארצות הברית קמלה האריס, סגנית נשיא ארגנטינה כריסטינה פרננדס דה קירשנר, סגן נשיא קובה סלבדור ואלדס מסה ונשיא קוסטה ריקה קרלוס אלברדו קסאדה.[42]

קסטרו היא הנשיאה האישה הראשונה של הונדורס והראשונה שלא הייתה חברה במפלגות הלאומית או הליברלית מאז השבת הדמוקרטיה ב-1982. במהלך נאום ההשבעה שלה אמרה קסטרו, "האסון הכלכלי שאני יורשת הוא חסר תקדים בהיסטוריה של ארצנו". היא גם הבטיחה להילחם בשחיתות ובאי-השוויון שלדבריה "השתולל" במהלך שלטונה של הממשלה הקודמת.[43][44][45]

קסטרו ירשה ממשל מושחת, מה שהוביל אותה לבחור להסגיר את קודמה חואן אורלנדו ארננדס לארצות הברית במקום למערכת המשפט של הונדורס בשל קשריו לסחר בסמים.[46] ממשלתה ביקשה עזרה מהאו"ם בהקמת ועדה בינלאומית למלחמה בשחיתות.[47]

קסטרו מתמודדת עם הלחץ האמריקאי לשמירת הונדורס בהסכמי סחר חופשי אזוריים ועם נוכחות צבא ארצות הברית בשטחה. בנוסף בית המשפט העליון, שחבריו מונו על ידי ממשלות קודמות, מתנגד לחלק מתוכניות הרפורמה שלה.[47]

מדיניות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאום ההשבעה שלה הבטיחה קסטרו להקים מחדש מדינה סוציאל-דמוקרטית, והצהירה כי מוטלת עליה החובה לשקם מערכת כלכלית המבוססת על שקיפות, יעילות ייצור, צדק חברתי בחלוקת העושר ובהכנסה הלאומית, וכי השקפת עולמה מעמידה את האדם לפני כללי השוק.[48][49]

בפברואר 2022 עצרה קסטרו פינוי משפחות ילידים שהיו במחלוקת עם איש עסקים בנושא בעלות על חלקת אדמה גדולה מדרום לבירה טגוסיגלפה.[50]

במרץ 2022 היא אסרה על כרייה בבור פתוח בשל פגיעה נרחבת באיכות הסביבה. ממשלתה גם הבטיחה להתערב "מיידית" לשימור אזורים בעלי "ערך סביבתי גבוה" לטובת האוכלוסייה.[51]

במאי 2022 חתמה קסטרו על חוק שהעביר הקונגרס לביטול האזורים הכלכליים המיוחדים של הונדורס, אותו יישמה הממשלה הקודמת.[52]

במאי 2023 הציגה הממשלה רפורמה בחוק המס שעל פיה נועדה לחסל פרצות מס והטבות למגזרים כלכליים מסוימים. הצעת החוק התקבלה במחאה מצד חקלאי המלונים ומגדלי החסילונים במדינה משום שהייתה כרוכה בביטול הנחות בארנונה לענפים אלו.[53]

בביקורה הממלכתי בשאנגחאי ביוני 2023 הגישה קסטרו בקשה לחברות הונדורס בבנק הפיתוח החדש של BRICS בטענה שהדבר יגביר את הפיתוח הכלכלי ויעלה את רמת החיים במדינתה.[54]

אנרגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניסיון להילחם בעוני הודיעה קסטרו במהלך השבעתה כי המשפחות העניות ביותר בהונדורס, שצורכות חשמל מתחת ל-150 קילוואט שעה בחודש, לא ישלמו עוד את חשבונות החשמל, וכי העלות הנוספת הזו תשולם על ידי הצרכנים הגדולים ביותר, בנוסף לתשלום החשבונות שלהם.[55] בנוסף הודיעה קסטרו כי ממשלתה תורה לקונגרס הלאומי להצביע בעד סבסוד דלק, והבטיחה לא לוותר עוד בנושאי ניצול נהרות, אגנים הידרוגרפיים ופארקים לאומיים.[56]

מדיניות פיסקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאום ההשבעה שלה הודיעה קסטרו שהבסיס הגדול ביותר של תקציב המדינה שתציג לפרלמנט יוקדש לשכר.[57] בנוסף היא הצהירה כי הורתה לשר האוצר ולבנק המרכזי לפעול להפחתת הריבית לייצור.[48]

מדיניות ביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בנובמבר 2022 הוכרז מצב חירום לטיפול בפשיעה. הונדורס, יחד עם גואטמלה ואל סלוודור, שייכת ל"משולש המוות" באמריקה המרכזית, אזור מוכה אלימות, עוני ושחיתות.[58]

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2022 נפגש סגן שר החוץ חררדו טורס סלאיה עם נשיא רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית בראהים ע'אלי, שהסתיימה בהודעה לפיה היחסים הדיפלומטיים בין העמים והממשלות שוחזרו ויועמקו.[59]

סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסטרו וסגן נשיא טאיוואן לאי צ'ינג-טה ב-2022

במהלך קמפיין הבחירות שלה הבטיחה קסטרו לשנות את נאמנותה של הונדורס מהרפובליקה הסינית (טאיוואן) לרפובליקה העממית של סין. סגן נשיא טאיוואן, לאי צ'ינג-טה, השתתף בטקס ההשבעה של קסטרו.[60][61] ב-14 במרץ 2023 הורתה קסטרו לשר החוץ שלה לנתק קשרים עם טאיוואן וליצור יחסים רשמיים עם הרפובליקה העממית של סין כמדינה הסינית היחידה.[62] בסוף מרץ כוננו הונדורס וסין יחסים דיפלומטיים רשמיים ומינו שגרירים בבירותיהן.[63]

חבר מפלגת הקוומינטנג הטאיוואנית לשעבר, צאי צ'נג-יואן, פרסם כי המהלך היה תוצאה של סירוב טאיוואן לתת מקלט מדיני לקסטרו במהלך ההפיכה ב-2009.[64][65][66] אחרים טוענים שהסיבה לניתוק היחסים עם הרפובליקה הסינית הייתה תמיכת ארצות הברית בהפיכה הימנית ב-2009 בטענה שמנואל סלאיה ניסה לערוך משאל עם לשינוי החוקה כדי לאפשר מגבלה של שתי קדנציות במקום המגבלה הקיימת לתקופת כהונה אחת.[67] עם זאת, ב-2013 ארצות הברית לא הגיבה כשהנשיא הימני שינה את החוקה כך שתאפשר לו כהונה שנייה ב-2017. לאחר בחירתה ציינה קסטרו את ההתערבות והלחץ האמריקאי, במיוחד בכל הנוגע לטאיוואן, כמניע ליציאת יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה העממית של סין.[68]

ונצואלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר השבעתה של קסטרו, אירוע בו השתתפו נציגי ממשלת ניקולאס מדורו,[69] פונתה שגרירות ונצואלה בטגוסיגלפה על ידי נציגיו של חואן גואידו,[70] שהוכר כנשיא ונצואלה על ידי הנשיא היוצא חואן אורלנדו ארננדס מאז המשבר הנשיאותי בוונצואלה (אנ').[71] כתוצאה מכך אוישה השגרירות מחדש על ידי משלחת של ממשלת מדורו.[70] הנשיא לשעבר והג'נטלמן הראשון מנואל סלאיה הגיב לידיעה בציוץ המברך את מדורו, את אחדות אמריקה הלטינית ואת המהפכה הבוליברית שהנהיג קודמו של מדורו, הוגו צ'אווס.[72] זמן קצר לאחר מכן הודיעו שרי החוץ של ונצואלה והונדורס על חידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות לראשונה מאז 2009,[73][74] אז נותקו זמן קצר לאחר ההפיכה.[75]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיומרה קסטרו בוויקישיתוף
  • ביוגרפיה, באתר מרכז ברצלונה לעניינים בין-לאומיים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Elecciones Nacionales de Honduras 28 de Noviembre 2021 – Escrutinio Provisorio". אורכב מ-המקור ב-28 בנובמבר 2021. נבדק ב-29 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Presidencia de la República" (בספרדית). ממשלת הונדורס. Iris Xiomara Castro Sarmiento, también conocida como Xiomara Castro de Zelaya[…]
  3. ^ "Honduras elects democratic socialist as its first female president, unseating conservative ruling party". וושינגטון פוסט. נבדק ב-30 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 חשש ממלחמת אזרחים: נשיא הונדורס הכריז ניצחון חרף טענות להונאה, באתר וואלה!‏, 20 בדצמבר 2017
  5. ^ 1 2 אישה ראשונה בתפקיד: מועמדת השמאל ניצחה בבחירות בהונדורס, באתר וואלה!‏, 1 בדצמבר 2021
  6. ^ דיאס, בסטיאן (29 בנובמבר 2021). "Xiomara Castro, la izquierdista que se perfila como la primera mujer Presidenta de Honduras". La Tercera. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 3 ארקה, אלברטו (22 ביוני 2013). "Deposed Honduran Leader's Wife Leads in Polls". Associated Press. אורכב מ-המקור ב-12 בנובמבר 2013. נבדק ב-6 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ הפיכה בהונדורס: חיילים עצרו את הנשיא, באתר ynet, 28 ביוני 2009
  9. ^ 1 2 3 4 ארקה, אלברטו (16 ביוני 2013). "Xiomara Castro lanza candidatura en Honduras". Nuevo Herald (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-6 בנובמבר 2013. נבדק ב-6 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Xiomara Castro Sarmiento". Proceso Digital. אורכב מ-המקור ב-9 בנובמבר 2013. נבדק ב-6 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Abogados de derecha disputarán la presidencia a Xiomara Castro, la esposa de Mel Zelaya". El Faro (בספרדית). 18 בנובמבר 2012. נבדק ב-6 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ לייבה, נואה (24 באוקטובר 2013). "A un mes de las elecciones, la izquierdista Xiomara Castro encabeza las encuestas". El Faro (בספרדית). נבדק ב-10 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "A un mes de las elecciones, JOH aventaja por cinco punto a Xiomara Castro". La Prensa (בספרדית). 1 בנובמבר 2013. נבדק ב-10 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 סאבו, אריק; איסבלה קוטה (31 באוקטובר 2013). "Debut Honduran Bonds Rally as Polls Show Tighter Election". בלומברג. נבדק ב-10 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ מאייר, ארו (30 באוקטובר 2013). "Election Update . . Chile, Honduras, and Venezuela". TransAtlantic Magazine. נבדק ב-10 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "TSE official results". אורכב מ-המקור ב-17 בדצמבר 2013. נבדק ב-19 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Candidata opositora Xiomara Castro denuncia 'robo' de su triunfo en Honduras". La Nación (בספרדית). 28 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Xiomara Castro, una política decidida a cambiar a Honduras". El Heraldo (בספרדית). 7 במרץ 2017. נבדק ב-19 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Xiomara Castro gana las primaris de Libre y apunta a la alianza". El Heraldo (בספרדית). 12 במרץ 2017. נבדק ב-19 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ רייס, קארן (21 במאי 2017). "Salvador Nasralla encabeza la alianza opositora" (בספרדית). HRN. אורכב מ-המקור ב-22 בדצמבר 2017. נבדק ב-19 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ הונדורס: מועמד האופוזיציה סלבדור נסראללה מוביל בבחירות לנשיאות, באתר וואלה!‏, 27 בנובמבר 2017
  22. ^ "Elecciones en Honduras: Quién es Xiomara Castro, la mujer que terminó con el primer "golpe blando" de América latina". Página12 (בספרדית). 2021-11-28.
  23. ^ לופס, אוסקר (28 בנובמבר 2021). "What's at Stake in the Honduran Presidential Election?". הניו יורק טיימס (באנגלית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ ארנסט, ג'ף (24 בנובמבר 2021). "'She's the only option': Hondurans hope Xiomara Castro can lead the nation in a new direction". הגרדיאן (באנגלית). נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Last Minute Alliance Shifts Honduras Election Scene". Havana Times. 18 באוקטובר 2021. נבדק ב-1 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ פלנסיה, גוסטבו (26 בנובמבר 2021). "Honduran ruling party hopeful Asfura faces uphill climb". רויטרס (באנגלית). נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ גרסיה, יאקובו (28 בנובמבר 2021). "Los modelos antagónicos de Xiomara Castro y Asfura se enfrentan en las urnas de Honduras". אל פאיס (בספרדית). נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ או'בויל, ברנדן (14 באוקטובר 2021). "Could Honduras Shift Left? A Look at Xiomara Castro". Americas Quarterly (באנגלית). נבדק ב-2 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  29. ^ "Honduras president-elect's China pledge puts Taiwan and US on edge". הגרדיאן (באנגלית). 1 בדצמבר 2021. נבדק ב-2 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ אולסון, ג'ארד (6 בדצמבר 2021). "Honduras Elects a Socialist—but Will She Be Allowed to Govern?". The Nation. נבדק ב-7 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ 1 2 ארנסט, ג'ף (29 בנובמבר 2021). "Xiomara Castro poised to become first female president of Honduras". הגרדיאן (באנגלית). נבדק ב-29 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "First woman president in Honduras faces tough fight on abortion". NBC News (באנגלית). 8 דצמ' 2021. נבדק ב-2022-03-08. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Honduras set for first female president as Castro holds wide lead" (באנגלית). אל-ג'זירה. נבדק ב-29 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Honduras' ruling party concedes presidential election to leftist". רויטרס. 30 בנובמבר 2021. נבדק ב-1 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Honduras elected its first female president, Xiomara Castro". NBC News. 1 בדצמבר 2021. נבדק ב-2 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "Opposition candidate Xiomara Castro elected Honduras' first female president". UPI. 30 בנובמבר 2021. נבדק ב-1 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Libre Party of Honduran President-elect expels defector deputies". Radio Havana Cuba. 22 בינואר 2022. נבדק ב-27 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "Honduran Congress begins term mired in factional fighting". La Prensa Latina Media. 25 בינואר 2022. נבדק ב-27 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ "Honduras political dispute resolved, paving way for president's anti-corruption agenda". רויטרס. 8 בפברואר 2022. נבדק ב-9 בפברואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ "Xiomara Castro: Honduras' first female president sworn in". BBC News (באנגלית). 2022-01-27. נבדק ב-2022-01-31.
  41. ^ "XIOMARA CASTRO INAUGURATED AS HONDURAS' FIRST FEMALE PRESIDENT". latindispatch.com. 30 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  42. ^ "Xiomara Castro toma posesión como nueva presidenta de Honduras". La Nueva España. 27 בינואר 2022. נבדק ב-28 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ "Honduras swears in Xiomara Castro as first female president". אל-ג'זירה. 27 בינואר 2022. נבדק ב-28 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ "Honduras inaugurates first female president, Harris vows closer U.S. ties". רויטרס. 28 בינואר 2022. נבדק ב-28 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ "Xiomara Castro: from first lady to Honduras's first woman president". AFP. 28 בינואר 2022. נבדק ב-28 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ נשיא הונדורס לשעבר הוסגר לארה"ב והואשם בעבירות סמים ונשק, באתר ynet, 22 באפריל 2022
  47. ^ 1 2 גודפרינד, הילרי (28 ביולי 2022). "A new phase of struggle in Honduras". africasacountry.com (באנגלית). {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ 1 2 "Toma de posesión de Xiomara Castro" (בספרדית). 27 בינואר 2022. נבדק ב-27 בינואר 2022 – via CELAG. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ "Xiomara Castro asume la presidencia y propone refundar un Honduras socialista y democrático" (בספרדית). 28 בינואר 2022. נבדק ב-28 בינואר 2022 – via IFM Noticias. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ "Honduras president stops eviction of indigenous community". RFI (באנגלית). 2022-02-10.
  51. ^ "Honduras bans open-pit mining". France24. 1 במרץ 2022. נבדק ב-7 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ גוזאלס, מרלון (30 באפריל 2022). "Honduran economic zones in 'limbo' after government repeal". לוס אנג'לס טיימס. ארכיון מ-5 במאי 2022. נבדק ב-7 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ דרייסיג, דניאלה (15 במאי 2023). "Gesetzentwurf der Regierung für Steuergerechtigkeit polarisiert Honduras". amerika21 (בגרמנית). Mondial21 e. V. נבדק ב-7 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ "Honduras ersucht um Aufnahme in die "Neue Entwicklungsbank" der Brics-Staaten". amerika21 (בגרמנית). Mondial21 e. V. 11 ביוני 2023. נבדק ב-19 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ "Honduras: Xiomara Castro juró como presidenta y anunció gratuidad de la luz para familias pobres" (בספרדית). נבדק ב-28 בינואר 2022 – via רדיו פראנס. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ "Va con todas sus fuerzas: las promesas de Xiomara Castro tras convertirse en la primera Presidenta de Honduras" (בספרדית). נבדק ב-27 בינואר 2022 – via דיאס. {{cite news}}: (עזרה)
  57. ^ @radioamericahn (27 בינואר 2022). "#AméricaNoticias #Honduras "La mayor base del presupuesto se designa a sueldos y salarios": Xiomara Castro, presidenta de Honduras. #RadioAmérica" (Tweet). נבדק ב-27 בינואר 2022 – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ "Honduras declares national emergency over gang extortion – DW – 11/26/2022". dw.com (באנגלית).
  59. ^ "Honduras restablece relaciones con la República Saharaui. Declaración oficial del alto representante de Honduras luego de reunirse con el Presidente Saharaui" [הונדורס מחדשת את היחסים עם הרפובליקה הסהראווית. הצהרה רשמית של הנציג הגבוה של הונדורס לאחר פגישה עם הנשיא הסהראווי.]. Werken Rojo (בספרדית). 13 בפברואר 2022. נבדק ב-13 בפברואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  60. ^ "Xiomara Castro asume como la primera presidenta de Honduras, con foco en lazos con Taiwán" [סיומרה קסטרו נכנסת לתפקידה כנשיאה הראשונה של הונדורס, עם התמקדות בקשרים עם טאיוואן]. La Nación (בספרדית). רויטרס. 27 בינואר 2022. נבדק ב-28 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ "Castro está dispuesta a fortalecer los lazos de Honduras con Taiwán" [קסטרו מוכנה לחזק את קשרי הונדורס עם טאיוואן]. France24 (בספרדית). 28 בינואר 2022. נבדק ב-28 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  62. ^ קוואן, רודה (15 במרץ 2023). "Honduras to switch ties from Taiwan to China, says president". הגרדיאן. נבדק ב-15 במרץ 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  63. ^ אחרי 80 שנה: הונדורס ניתקה יחסים דיפלומטיים עם טייוואן, באתר וואלה!‏, 26 במרץ 2023
  64. ^ 台宏斷交藏"新仇舊恨"?!昔曾冒險庇護"宏國總統家族" 蔡正元還原一手真相... @CtiNews (באנגלית), נבדק ב-2023-03-30
  65. ^ "Taiwan helped Honduran first family in 2009 coup: Ex-ambassador - Focus Taiwan". Focus Taiwan - CNA English News (באנגלית). נבדק ב-2023-03-29.
  66. ^ "Taiwan helped Honduran first family in 2009 coup - Taipei Times". טאיפיי טיימס. 2023-03-25. נבדק ב-2023-03-29.
  67. ^ "Significance of return of the Left in the Honduras elections". The Week (באנגלית). נבדק ב-2023-03-30.
  68. ^ מק'דונלד, סקוט (2021-12-18). "China's Inroads in Latin America and the Caribbean Demand a New Strategy". The National Interest (באנגלית). נבדק ב-2023-03-30.
  69. ^ "Foreign Minister heads Venezuelan delegation in Xiomara Castro's investiture" (באנגלית). נבדק ב-27 בינואר 2022 – via Últimas Noticias. {{cite news}}: (עזרה)
  70. ^ 1 2 "Venezuela restores relations with Honduras, reopens embassy" (באנגלית). 29 בינואר 2022. נבדק ב-29 בינואר 2022 – via אל-מיאדין. {{cite news}}: (עזרה)
  71. ^ "OAS Member States Issue Joint Statement on Venezuela". משלחת ארצות הברית לארגון מדינות אמריקה. מחלקת המדינה של ארצות הברית. 24 בינואר 2019. נבדק ב-14 באוגוסט 2019. The delegations of Argentina, Bahamas, Brazil, Canada, Chile, Colombia, Costa Rica, Ecuador, the United States, Honduras, Guatemala, Haiti, Panama, Paraguay, Peru and the Dominican Republic reaffirm the right to democracy enjoyed by the peoples of the Americas ... In this context, we recognize and express our full support to the President of the National Assembly, Juan Guaidó, who has assumed the role of President in charge of the Bolivarian Republic of Venezuela, in accordance with the constitutional norms and the illegitimacy of the Nicolás Maduro regime. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ @manuelzr (28 בינואר 2022). "Bienvenida la Unidad Latinoamericana y la Revolución bolivariana. @NicolasMaduro" (Tweet). נבדק ב-28 בינואר 2022 – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ @EnriqueReinaHN (29 בינואר 2022). "Recibimos las copias de estilo de la Embajadora @MargaudGpsuv en compañía del Canciller @PlasenciaFelix para el restablecimiento de relaciones diplomáticas con la República Bolivariana de Venezuela" (Tweet). נבדק ב-29 בינואר 2022 – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ @CancilleriaVE (28 בינואר 2022). "#EnVideo 🎥 Desde Honduras el canciller de Venezuela, Félix Plasencia, anunció el restablecimiento de las relaciones diplomáticas entre ambas naciones y la recuperación de la sede diplomática" (Tweet). נבדק ב-28 בינואר 2022 – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ "De facto rulers move to expel Venezuelan diplomats" (באנגלית). 21 ביולי 2009. נבדק ב-21 ביולי 2009 – via France 24. {{cite news}}: (עזרה)
הקודם:
אגווס אוקאניה 		הגברת הראשונה של הונדורסהונדורס הונדורס
2006–2009 		הבא:
סיומרה חירון
הקודם:
חואן אורלנדו ארננדס 		נשיאי הונדורס
2022–הווה 		הבא:
מכהנת
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סיומרה_קסטרו&oldid=37882000"