סטפניה מרצ'ינאנו
 | |
| לידה |
18 ביוני 1882 בוקשט, רומניה |
|---|---|
| פטירה |
15 באוגוסט 1944 (בגיל 62) בוקרשט, ממלכת רומניה  |
| מדינה | רומניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות בלו |
| השכלה |
|
| מקצוע | פיזיקאית |
| מעסיק |
Curie Institute, מצפה הכוכבים של פריז, אוניברסיטת בוקרשט |
|
www | |
  | |
סטפניה מרצ'ינאנו (ברומנית: Ștefania Mărăcineanu; 18 ביוני 1882 – 15 באוגוסט 1944) הייתה מדענית רומנייה בעלת דוקטורט בפיזיקה. מרצ'ינאנו מוכרת בעיקר בזכות עבודתה במעבדה של מארי קירי בין השנים 1922–1924, שם חקרה את זמן מחצית החיים של היסוד – פולוניום. כמו כן, היא חיפשה דרכים למדוד את כמות קרינת האלפא, שנפלטת בתהליך הדעיכה של איזוטופים רדיואקטיביים. במעבדה פיתחה שיטה למדידת עוצמת קרני אלפא ושיערה, שניתן להפוך אטומים לאיזוטופים רדיואקטיביים, באמצעות חשיפה לקרינת אלפא, שמתקבלת מיסוד הפולוניום. השערה זו, הובילה לזכייה של המדענים ז'וליט-קירי בפרס נובל לכימיה בשנת 1935, אך עבודתה לא הוזכרה ולכן לא היא זכתה בפרס.[1]
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.png)
מרצ'ינאנו נולדה בבוקרשט, רומניה. מעט מאד, ידוע לנו על ילדותה, היות שהיא נמנע מלדבר עליה[2]. על פניו, מרצ'ינאנו גדלה במשפחה אמידה, אך ככל הנראה, הייתה לה ילדות אומללה. מרצ'ינאנו למדה, בבית הספר המרכזי לבנות, בבוקרשט. בבית הספר היא הביעה עניין בעיקר במקצועות המדעים ובמתמטיקה ואף הצטיינה במקצועות אלה. בשנת 1903, סיימה מרצ’ינאנו את לימודיה בתיכון, עם ציונים ממוצעים (מאחר שלא השיגה ציונים גבוהים בשאר המקצועות.[3] לאחר שסיימה תואר במדעי הפיזיקה והכימיה בשנת 1910, החלה מרצ’ינאנו לעבוד בבית ספר לבנות בבוקרשט. בשנת 1922, עברה לגור בפריז, בכדי לעבוד עם המדענית מארי קירי. משימתה הראשונה הייתה, לקבוע את מחצית החיים המדויקת של פולוניום. לאחר זמן מה של מחקר, מרצ'ינאנו גילתה, שזמן מחצית החיים של פולוניום, תלוי במתכת שעליה נמצאת שכבת הפולוניום.[1]
יש לי הערכה רבה לעבודה שסטפניה מרצ'ינאנו השיגה. בפרט, היא רכשה ידע מושלם במדידות אלקטרומטריות מדויקות.
— מארי קירי[1]
מרצ’ינאנו נאלצה להיאבק, למען הכרה על מחקריה ולעיתים לא קיבלה עליהם הכרה כלל. בשנת 1935, זכו פרדריק ז'וליט ואיירין ז'וליט-קירי (בתם של המדענים פייר קירי ומארי קירי ובן זוגה) בפרס נובל על גילוי רדיואקטיביות מלאכותית[4] אם כי כל הנתונים מראים, כי מרצ'ינאנו הייתה הראשונה לעשות זאת. למעשה, מרצ'ינאנו הביעה את מורת רוחה, מהעובדה שז'וליט-קירי השתמשה בחלק גדול מתצפיות עבודתה, בנוגע לרדיואקטיביות מלאכותית, וכל זאת, מבלי להזכיר זאת.
מרצ'ינאנו טענה בפומבי, שהיא גילתה רדיואקטיביות מלאכותית, במהלך שנות מחקריה בפריז, כפי שמעידה עבודת הדוקטורט שלה שהוצגה יותר מ-10 שנים קודם לכן. "מרצ'ינאנו כתבה לליז מייטנר ב-1936, והביעה את אכזבתה מכך שז'וליט קירי, ללא ידיעתה, השתמשה תכופות בעבודותיה, במיוחד בעבודה הקשורה לרדיואקטיביות מלאכותית", מוזכר בספר " 'התמסרות למדע שלהן': נשים חלוצות של רדיואקטיביות".[1]
חייה הפרטים נשמרו חסויים ואין מידע עליהם.[2]
תגליות חשובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרצ’ינאנו פיתחה במעבדה, שיטה למדידת עוצמת קרני אלפא. היא האמינה, שחלק מהתוצאות שהשיגה הראו, שקרני אלפא שנפלטו בתהליך הדעיכה של יסוד הפולוניום, הופכות מספר אטומים לאיזוטופים רדיואקטיביים[5]. כמו כן, היא הדגישה כי לאיזוטופים הללו תכונות שנוכל להשתמש בהם לצרכים שונים. כיום, ישנם מספר שימושים באיזוטופים רדיואקטיביים: למשל האיזוטופ – קובלט 60, משמש בטיפול הרדיותרפיה נגד וריאציות של מחלת הסרטן. למרות שתצפיות אלה לא אושרו, מרצ'ינאנו טענה בהמשך, שהיא גילתה גם את הרדיואקטיביות המלאכותית. היא גם האמינה, שאור השמש יכול להיות רדיואקטיבי.[1]
בשנת 1930, חזרה מרצ’ינאנו לרומניה, והצטרפה לפרופסור הרומני דימטרי בונגנטיאנו באוניברסיטה של בוקרשט.[2] בתקופה זו, שמה בצד את ייסוד הפולוניום וערכה מחקרים, שבדקו אם יש קשר בין רדיואקטיביות וכמות גשמים, ובין כמות הגשמים ומספר רעידות אדמה.[6] מרצ'ינאנו גילתה את התהליך של יצירת גשם מלאכותי וכך בשנת 1931 היא יצרה את הגשם המלאכותי הראשון בעולם, בברגן, נורווגיה.[2]
פרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרצ'ינאנו פרשה בשנת 1942[3] וכשנתיים לאחר כך,[6] נפטרה מסרטן בגיל 62[6], ככל הנראה, מחשיפתה הממושכת לקרינה רדיואקטיבית בעוצמה חזקה.[4]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סטפניה מרצ'ינאנו (ברומנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Marelene F. Rayner-Canham; Geoffrey Rayner-Canham (1997). A Devotion to Their Science: Pioneer Women of Radioactivity. Chemical Heritage Foundation. pp. 87–91. מסת"ב 0941901157. Retrieved 3 November 2014.
- ^ 1 2 3 4 Cine este Ștefania Mărăcineanu, românca omagiată azi de Google. În 1931 a provocat prima ploaie artificială din lume, De Adelina Mărăcine, Sâmbătă, 18 iunie 2022
- ^ 1 2 4.Șerban, Dănuț. "Ștefania Mărăcineanu – Biografia". stefania-maracineanu.ro (in Romanian). Retrieved April 26, 2020.
- ^ 1 2 Fontani, Marco; Orna, Mary Virginia; Costa, Mariagrazia; Vater, Sabine (2017). "Science is Not a Totally Transparent Structure: Ștefania Mărăcineanu and the Presumed Discovery of Artificial Radioactivity". Substantia. Firenze University Press. 1 (1): 77–96. doi:10.13128/Substantia-14
- ^ Ibrahim Dincer; Călin Zamfirescu (2011). Sustainable Energy Systems and Applications. Springer Science & Business Media. p. 234. מסת"ב 0387958614. Retrieved 3 November 2014
- ^ 1 2 3 5. Marilyn Bailey Ogilvie; Joy Dorothy Harvey (2000). The Biographical Dictionary of Women in Science: L-Z. Taylor & Francis. p. 841. מסת"ב 041592040X. Retrieved 3 November 2014.