סזאר בן-עטר
 | |
| לידה |
1868  |
|---|---|
| פטירה |
1937 (בגיל 69 בערך) |
| מדינה |
הבייליק של תוניסיה, תוניסיה הצרפתית |
  | |
סזאר בן-עטר (בצרפתית: César Benattar; 1868–1937) היה עורך דין, הוגה דעות ליברלי וסופר יהודי-תוניסאי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בן-עטר נולד בתוניסיה בשנת 1868. היה עורך דין במקצועו וחבר לשכת עורכי הדין בתוניס הבירה.
בשנת 1904 ייצג בבית משפט את הפוליטיקאי התוניסאי עבד אל-עזיז א-ת'עאבי (אנ'), לימים ממנהיגי התנועה הלאומית התוניסאית וממייסדי המפלגה הלאומית דוסתור, אשר הואשם בהפרת הסדר הציבורי עקב הבעת זלזול פומבי בקוראן ובהעלבת עבד אל-קאדר אל-ג'ילאני (מייסד הקאדריה מהמאה ה-12). האשמות אותן אלת'עאבי הכחיש. בבית המשפט טען בן-עטר כי אי אפשר להעמיד לדין אדם על דעות שהביע במרחב הפרטי. למרות התמיכה של העיתונות הצרפתית באלת'עאבי, גזר עליו בית המשפט התוניסאי עונש מאסר של חודשיים, כנראה כדי לרצות את אנשי מעמד העולמא.[1]
בשנת 1905, כשנה לאחר שחרור אלת'עאבי מבית הכלא, חיברו בן-עטר ואלת'עאבי חיבור משותף בצרפתית בשם "הרוח הליברלית של הקוראן" (L’Esprit libéral du Coran). בחיבור טענו השניים כי בימי הביניים היה נהוג לפרש את הקוראן בצורה רציונלית וליברלית, ולכן זכה האסלאם לפריחה התרבותית והרוחנית הידועה כתור הזהב של האסלאם. בהמשך זנחו המוסלמים את הפרשנות הרציונלית לקוראן ולכן התדרדרו רוחנית ותרבותית.[1] הספר קרא למוסלמים לחזור לפרשנות ליברלית של האסלאם, וקרא לרפורמות מעשיות כגון מתן חינוך לנשים וביטול החיג'אב (כיסוי הראש המוסלמי). למרות שאלת'עאבי היה ידוע בעמדותיו הלאומיות-תוניסאיות ועוינות לצרפת, ששלטה באותה עת בתוניסיה כמדינת חסות, הספר מציג עמדה פרו-צרפתית ואף מצדיק את רעיון המשימה המתרבתת.[1] הספר היה ציון דרך בתולדות ההגות הליברלית בתוניסיה.
בן-עטר עסק גם בכתיבת ספרות יפה ובשנת 1922 הוציא לאור בפריז את ספרו "הכפר בזרקור" (Le Bled en lumière), קובץ סיפורים קצרים מהפולקלור היהודי-תוניסאי, ובכך היה מראשוני הסופרים היהודים-תוניסאים בצרפתית שכתבו על הפולקלור של קהילתם. בשנת 1927 חיבר נובלה בשם "בית הקולנוע בגיהנום" (Le Cinéma aux enfers) שעלילתה בעלת נימה פרו-צרפתית ומאזכרת דמויות ידועות מהפוליטיקה וההיסטוריה של תוניסיה.
בשנת 1926 חיבר מחקר על "המושבות היהודיות בתוניסיה" (Les colonies israélites de Tunisie) הסוקר את הקהילות היהודיות בתוניסיה, שפורסם כחלק מספרו של רוז'ה דסור על ההיסטוריה של תוניס.
קיבל מצרפת בשנת 1900 את תואר הכבוד "קצין האקדמיה הצרפתית".[2]
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 'Hospitalité et fanatisme. (Document sur la mentalité indigène.)', Revue tunisienne 39 (1903), pp. 192–194.
- César Benattar, el-Hadi Sebai, Abdelaziz Ettéalbi. L'esprit libéral du Coran, E. Leroux, 1905. (הספר באתר ארכיון האינטרנט)
- Le Bled en lumière : folklore tunisien, Paris : Tallandier, 1923.
- 'Les colonies israélites de Tunisie', Dans Roger Dessort, Histoire de la ville de Tunis, Alger, 1926.
- Le Cinéma aux enfers, Tunis: Maison française d'édition et de publications, 1927.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Arnold H. Green, The Tunisian Ulama 1873-1915: Social Structure and Response to Ideological Currents, Brill Archive, 1978, pp. 185-187.
- ^ "Au jour le jour", La Dépêche tunisienne, 1900/04/11 (Numéro 3565), p. 2.