סופי פון לה רוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סופי פון לה רוש
Sophie von La Roche
לידה 6 בדצמבר 1730
קאופבורן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בפברואר 1807 (בגיל 76)
אופנבך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה מארי סופי פון לה רוש
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה St. Pankratius עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מארי סופי פון לה רוש (בגרמנית: Marie Sophie von La Roche;‏ 6 בדצמבר 1730 – 18 בפברואר 1807) הייתה סופרת גרמנייה. היא נחשבת לסופרת המקצועית העצמאית הראשונה בגרמניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופי פון לה רוש[1] נולדה בקאופבורן (אנ'), גרמניה, ב-6 בדצמבר 1730, כבתם הבכורה של הרופא ג'ורג' פרידריך גוטרמן, ואשתו רג'ינה ברברה גוטרמן (לבית אונולד). גוטרמן היה במקור מביבראך אן דר ריס (אנ'). לה רוש בילתה את רוב ילדותה באאוגסבורג, בחינוך פייטיסטי קפדני, וביקרה תכופות בביבראך אן דר ריס. היא התחתנה עם ג'ורג' מייקל אנטון פרנק (Georg von La Roche) ב-1753, אף על פי שהיא התארסה לכריסטוף מרטין וילנד לפני כן (באותה תקופה, וילנד התגורר בשווייץ).

ללה רוש, היה 2 ילדים מחוץ לנישואים: קתרינה לה רוש וג'ורג' פון לה רוש. אביה של קתרינה אינו ידוע, ואילו אביו של ג'ורג' היה הרוזן יוהאן פיליפ סטדיון (אנ'). סטדיון לקח את המשמורת על ג'ורג', וסיפק לו את השכלתו כמזכיר. ללה רוש, יחד עם בעלה, נולדו 8 ילדים, ורק 5 מהם שרדו את גיל ההתבגרות.

ב-1761–1768, סופי לה רוש הייתה גברת בית המשפט בטירת וורת'האוזן (אנ'), בסמוך לביבראך אן דר ריס (אנ'). שם שוב נפגשו סופי ווילנד. בטירה הייתה ספרייה מקיפה (1,440 כרכים, 550 עבודות), שנמצאת היום בעיקר בטירת קוזל (אנ'), ליד פלזן. היא כתבה מכתבים בצרפתית שהוסמכו על ידי בית המשפט, ולעיתים קרובות, ליוותה את הרוזן, לטירת הוחשטיין (גר') בבוניגהיים (אנ'). באמצעות צוואת הרוזן, מונה בעלה של לה רוש כמפקח על טירת הוחשטיין. לה רוש הלכה בעקבות בעלה לטירה ב-1770, ושם השלימה, בעצת חבר כהן, את הרומן שכבר התחילה בוורת'האוזן, Geschichte des Fräuleins von Sternheim. הרומן פורסם על ידי וילנד ב-1771.

ג'ורג' פון לה רוש פיקח על טירת וורת'האוזן עד 1771, אז נהיה חבר מועצה חסוי של ארכיבישוף טרייר (אנ'). השינוי בקריירה גרם למעבר של המשפחה לקובלנץ-אהרנברייטשטיין (גר'). ללה רוש היה סלון ספרותי בביתם ברובע קובלנץ. הסלון הספרותי הוזכר על ידי גתה ב-Dichtung und Wahrheit (אנ'). בין המבקרים הקבועים לסלון הספרותי היו יוהאן ברנהרד באזדוב, יוהאן יעקב וילהלם היינסה (אנ'), האחים פרידריך היינריך יעקבי ויוהאן קספר לווטר. היא התיידדה עם יוהאן היינריך יונג (אנ'), שהציג לה את אשתו השנייה, מריה סלומה פון סנט ג'ורג'.

ב-1780, הסלון הספרותי של לה רוש נסגר, לאחר שבעלה פוטר מעבודתו על ידי קלמנס ואצלאוס (אנ'), בשל דעותיו הביקורתיות המוצהרות על הכנסייה. המשפחה עברה לגור לחבר בשפייר. ב-1788, סופי התאלמנה מבעלה. המהפכה הצרפתית גרמה לכך שלה רוש לא קיבלה את קצבת האלמנה, כך שהיא נאלצה לעבוד כסופרת. לאחר מות בעלה, היא בילתה את רוב זמנה בשפייר ובאופנבך, ונסעה לשווייץ, צרפת, הולנד ואנגליה. מסעותיה הניעו אותה לכתוב ולפרסם מדריכי טיולים.[2]

בתה, מקסימיליאן, התחתנה עם איש העסקים והדיפלומט, פיטר אנטון ברנטאנו, ולהם היו 2 ילדים: בטינה פון ארנים וקלמנס ברנטנו. לאחר ש מקסימיליאן נפטרה ב-1793, לה רוש לקחה 3 נכדות, בשביל לגדלן.

לה רוש נפטרה באופנבך, ב-18 בפברואר 1807. היא קבורה בקיר החיצוני של כנסיית סנט פנקראס באופנבך.

בספרו ה-13 של גתה, Dichtung und Wahrheit, כתב גתה על סופי פון לה רוש:

היא הייתה אישה נפלאה, ואני לא מכיר מישהו אחרת שניתן להשוות איתה. רזה ובנויה בעדינות, גבוהה יותר מקצרה, היא שמרה על אלגנטיות מסוימת בשנותיה המאוחרות יותר, אלגנטיות שריחפה באופן מקסים בין התנהגות של גברת משובחת לאישה ראויה ממעמד הביניים.

משמעות ספרותית-היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן הראשון של לה רוש, שיצא לאור על ידי וילנד ב-1771, היה המצליח ביותר שלה. עם זאת, היא כתבה גם מספר רומנים אחרים. עבודותיה נועדו ללמד את המוסר לנשים צעירות. חלק מהרומנים, כמו Schönes Bild der Resignation ‏(1795), נכתבו על רקע התקופה שלאחר המהפכה הצרפתית. מטרת ספרה מ-1783–1784, Pomona: Für Teutschlands Töchter, היה "לחנך ולייעץ לצעירות על אמנות החיים".[3]

עבודתה ייצגה את עידן הנאורות, ואת התנועה הסנטימנטאלית (אנ'), בספרות הגרמנית, והיא הייתה אחת הסופרות הידועות ביותר במאה ה-18. הרומן הראשון שלה, Geschichte des Fräuleins von Sternheim, יכול להיחשב כטקסט הראשון שנכתב על ידי אישה בספרות הגרמנית.[4]

פרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרך של Fanny und Julia
  • Geschichte des Fräuleins von Sternheim. Von einer Freundin derselben aus Original-Papieren und andern zuverläßigen Quellen gezogen. Hrsg. v. Christoph Martin Wieland. 2 Bände. Weidmanns Erben und Reich, Leipzig 1771 (München 2007, dtv, ISBN 978-3-423-13530-6,Originalausgabe)
  • Der Eigensinn der Liebe und Freundschaft, eine Englische Erzählung, nebst einer kleinen deutschen Liebesgeschichte, aus dem Französischen. Orell, Geßner, Füßli, Zürich 1772
  • Rosaliens Briefe an ihre Freundin Mariane von St**. 3 Bände. Richter, Altenburg 1780–1781
  • Pomona für Teutschlands Töchter. Enderes, Speyer 1783-1784
  • Briefe an Lina, ein Buch für junge Frauenzimmer, die ihr Herz und ihren Verstand bilden wollen. Band 1. Lina als Mädchen. Weiß und Brede, Mannheim 1785; Gräff, Leipzig 1788
  • Neuere moralische Erzählungen. Richter, Altenburg 1786
  • Tagebuch einer Reise durch die Schweiz Richter, Altenburg 1787
  • Journal einer Reise durch Frankreich. Richter, Altenburg 1787
  • Tagebuch einer Reise durch Holland und England. Weiß und Brede, Offenbach 1788
  • Geschichte von Miß Lony und Der schöne Bund. C. W. Ettinger, Gotha 1789
  • Briefe über Mannheim. Orell, Geßner, Füßli, Zürich 1791
  • Lebensbeschreibung von Friderika Baldinger, von ihr selbst verfaßt. Hrsg. und mit einer Vorrede begleitet von Sophie Wittwe von La Roche. Carl Ludwig Brede, Offenbach 1791
  • Rosalie und Cleberg auf dem Lande. Weiß und Brede, Offenbach 1791
  • Erinnerungen aus meiner dritten Schweizerreise. Weiß und Brede, Offenbach 1793
  • Briefe an Lina als Mutter. 2 Bände. Gräff, Leipzig 1795-1797
  • Schönes Bild der Resignation, eine Erzählung. Gräff, Leipzig 1796
  • Erscheinungen am See Oneida, mit Kupfern. 3 Bände. Gräff, Leipzig 1798
  • Mein Schreibetisch. 2 Bände. Gräff, Leipzig 1799
  • Reise vom Offenbach nach Weimar und Schönebeck im Jahr 1799. Gräff, Leipzig 1800 (auch als Schattenrisse abgeschiedener Stunden in Offenbach, Weimar und Schönebeck in Jahre 1799)
  • Fanny und Julia, oder die Freundinnen. Gräff, Leipzig 1801
  • Liebe-Hütten. 2 Bände. Gräff, Leipzig 1804
  • Herbsttage. Gräff, Leipzig 1805
  • Melusinens Sommerabende. Hrsg. von Christoph Martin Wieland. Societäts-Buch- und Kunsthandlung, Halle 1806 (Digitalisat)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Becker-Cantarino, Barbara; Loster-Schneider, Gudrun (Hgs.): "Ach, wie wünschte ich mir Geld genug, um eine Professur zu stiften": Sophie von La Roche (1730–1807) im literarischen und kulturpolitischen Feld von Aufklärung und Empfindsamkeit. Francke, 2008, ISBN 3-7720-8296-3.
  • Eichenauer, Jürgen (Hrsg.): "Meine Freiheit, nach meinem Charakter zu leben". Sophie von La Roche (1730–1807) - Schriftstellerin der Empfindsamkeit. Weimar 2007, ISBN 978-3-89739-572-5.
  • Haag, Klaus; Vordestemann, Jürgen (Hrsg.): Meine liebe grüne Stube. Die Schriftstellerin Sophie von La Roche in ihrer Speyerer Zeit (1780–1886). Marsilius, Speyer 2005, ISBN 3-929242-36-2.
  • Jost, Erdmut (Kaufbeurer Schriftenreihe): Wege zur weiblichen Glückseligkeit - Die Welt ist das Buch der Frauen. Sophie von La Roches Reisejournale 1784 bis 1786 Bauer-Verlag GmbH, Thalhofen 2007, ISBN 978-3-934509-68-9.
  • Mederer, Hanns-Peter : Romanschriftstellerin Sophie von La Roche - eine Tochter Kaufbeurens. In: Das schöne Allgäu 9. 1993, S. 40-42.
  • Meighörner, Jeannine : "Was ich als Frau dafür halte". Sophie von La Roche. Deutschlands erste Beststellerautorin. Sutton, Erfurt 2006, ISBN 978-3-86680-062-5.
  • Meise, Helga (Hrsg.): Sophie von La Roche – Lesebuch. Ulrike Helmer Verlag, Königstein/Taunus 2006, ISBN 3-89741-111-3 (ausgewählte Werke, darunter auszugsweise der Briefwechsel mit Wieland).
  • Oehlmann, Melanie: Sophie von La Roche: Frau und Autorin im Zeitalter der Aufklärung: Wie Roman und Erzählung zur Schule der Frauen werden. VDM Verlag Dr. Müller, 2008, ISBN 3-8364-6660-0.
  • Pago, Peter: Der empfindsame Roman der Aufklärung. Christian Fürchtegott Gellert und Sophie von La Roche. Meidenbauer Verlag, 2003, ISBN 3-89975-452-2.
  • Strohmeyr,Armin: Sophie von La Roche. Eine Biografie. Reclam, Leipzig 2006, ISBN 3-379-00835-4.
  • Wiede-Behrendt, Ingrid : Lehrerin des Schönen, Wahren, Guten. Literatur und Frauenbildung im ausgehenden 18. Jh. am Beispiel Sophie von La Roche. Lang, Frankfurt u. a. 1987, ISBN 3-8204-0961-0.
  • Baldwin, Claire. "Sophie von La Roche." Encyclopedia of German Literature. Ed. Matthias Konzett. Chicago and London: Fitzroy Dearborn, 2000. 630-631.
  • Blackwell, Jeannie. "Sophie von LaRoche." German writers in the age of Goethe: Sturm und Drang to Classicism. Dictionary of Literary Biography. Vol. 94. Ed. James Hardin and Christoph E. Schweitzer. Detroit: Bruccoli Clark, 1990. 154-161.
  • Blackwell, Jeannie. "Sophie von LaRoche." Bitter Healing. German Women Writers 1700-1830. Ed. Jeannie Blackwell and Susanne Zantop. Lincoln: University of Nebraska Press, 1990. 147-187.
  • Dawson, Ruth P. "The Enabling Effect of Difference: Sophie La Roche (1730-1807).The Contested Quill: Literature by Women in Germany 1770-1880. Newark, Del.: University of Delaware, 2002. 92-154.
  • Garland, Mary. "La Roche, Sophie von." The Oxford Companion to German Literature. 3rd ed. New York: Oxford University Press, 1997. 503.
  • Joeres, Ruth-Ellen. "That girl is an entirely different character!" Yes, but is she a feminist? Observations on Sophia von La Roche's Geschichte des Fräulein von Sternheim." German Women in the Eighteenth and Nineteenth Centuries. Ed. Ruth-Ellen Joeres and Mary Jo Maynes. Bloomington: Indiana University Press 1986. 137-56.
  • Lowry, Helen Mary : "Reisen, sollte ich reisen! England sehen!". A study in eighteenth-century travel accounts. Sophie von La Roche, Johanna Schopenhauer and others. Dissertation, Queen's University, Kingston, Ontario 1998 (Volltext, PDF).
  • Petschauer, Peter. "Sophie von La Roche, Novelist Between Reason and Emotion." Germanic Review. Vol. 61, Spring 1982. 70-77.
  • Winkle, Sally. Woman as Bourgeois Ideal: A Study of Sophie von La Roche's "Geschichte des Fräuleins von Sternheim" and Goethe's "Die Leiden des Jungen Werthers". New York and Bern: Peter Lang, 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סופי פון לה רוש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Georg von La Roche, Sophie's husband, was raised to nobility in 1775. Hence the "von". Name may also be written as Sophie La Roche in other places.
  2. ^ Sophie in London, 1786: Being the Diary of Sophie V. la Roche (London : jonathan Cape) 1933.
  3. ^ Baldwin, Claire. "Sophie von La Roche." Encyclopedia of German Literature. Vol. 2. Ed. Matthias Konzett. Chicago; London: Fitzroy Dearborn 2000.
  4. ^ See Baldwin.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סופי_פון_לה_רוש&oldid=38179121"