סולימאן עיזאת
 | |
| לידה |
16 באפריל 1910 קהיר, ח'דיוות מצרים  |
|---|---|
| פטירה | 25 ביולי 1970 (בגיל 60) |
| מדינה |
 מצרים |
| השתייכות |
 הצבא המצרי |
| תקופת הפעילות | 1931–1967 (כ־36 שנים) |
| דרגה | פריק אַוַול |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד חיל הים המצרי | |
| עיטורים | |
| |
  | |
סולימאן עיזאת (בערבית: سليمان عزت, בתעתיק מדויק: סלימאן עזת; 16 באפריל 1910 – 25 ביולי 1970) היה מפקד חיל הים המצרי. עיזאת היה מפקדו הראשון לאחר מהפכת הקצינים החופשיים ונחשב לאביו של הצי המצרי המודרני. התפטר מתפקידו לאחר ההפסד המצרי במלחמת ששת הימים, והנזק הכבד שנגרם לחיל הים המצרי.
קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
סולימאן עזאת סיים את לימודיו במכללה הצבאית המצרית (אנ') ב-1931.
ב-1945 ניטרל מנשקו את מחמוד אל-עסאווי עוואד אללה, רוצחו של ראש ממשלת מצרים, ד"ר אחמד מאהר פאשה (אנ') ולכד אותו.
מלחמות נגד ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיזאת השתתף במלחמת העצמאות נגד ישראל. בעקבות טיבוע אל-אמיר פארוק על ידי חיל הים הישראלי, ניסה להגיע לחופי תל אביב. ב-1 בינואר 1949 פיקד על אחת משתי אניות מצריות, נצר ומצר, שניסו להפגיז את נמל תל אביב. במשך 13 דקות נורו 92 פגזים, שלא פגעו בעיר ולא גרמו נזק. חיל הים הצעיר של ישראל איתר את האוניות המצריות והתפתח בניהם קרב תותחים. לא נגרמו נזקים בשני הצדדים אך האוניות המצריות הוברחו לנמל עזה.
לאחר מכן עמד בראש האקדמיה הימית המצרית (אנ'), ראש מטה חיל הים המצרי, והחל מאוקטובר 1959 כמפקד חיל הים המצרי[1][2].
לאחר מלחמת סיני חיזק הצי המצרי את כוחותיו בים סוף, נוכח פתיחת מצרי טיראן והגברת התנועה הימית הישראלית במפרץ אילת. בשנת 1961 מצרים רכשה 3 צוללות סובייטיות, ובסוף תרגיל גדול הצהיר עיזאת כי מצרים מחזיקה בצי החזק ביותר מקרב המדינות הבלתי-מזדהות[3].
ביוני 1963 השתתף עיזאת במשלחת צבאית גדולה של ראשי צבא מצרים אל נשיא ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב[4]. בביקור זה, עיזאת סיכם על רכש חדש לחיל הים המצרי, טילים הדומים לאלה המותקנים על ספינות הטילים מסדרת קומאר. זאת כדי להימנע מקרב־מגע מול חיל הים הישראלי, הנחשב לחולשה היסודית של הצי המצרי[5]. באוגוסט אותה שנה הכריז עיזאת כי מצרים הצליחה לייצר צוללת בעצמה, והשלימה בהצלחה את הפלגת הניסיון שלה[6].
במלחמת ששת הימים נמנע עיזאת מלהפעיל את ציו הגדול של חיל הים המצרי לביצוע פעולות מקיפות. זאת מתוך חשש שחיל האוויר הישראלי, אשר השמיד כבר את חיל האוויר המצרי, יטביע את הצי המצרי, או חלק משמעותי ממנו[7]. במצרים זוקפים לזכותו של עיזאת את פעולת אלכסנדריה בה נשבו 6 לוחמי שייטת 13 ונפגעה הצוללת אח"י תנין (צ-71)[8].
התפטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ההפסד המצרי, מנהיגי הכוחות המזוינים של מצרים הודחו, ובהם הרמטכ"ל עבד אל-חכים עאמר, מפקד כוחות היבשה עבד אל-מוחסן כאמל מורתגי ומפקד חיל האוויר מוחמד סידקי מחמוד וכן שר ההגנה שמס בדראן. למחרת, אולץ עזאת להתפטר. עם זאת, בתקשורת המצרית פורסם כי הוא הגיש את התפטרותו מרצונו, והתעקש על כך עד שגמאל עבד אל נאצר קיבל אותה. זאת כחלק ממזעור הנזקים התקשורתי שעשתה התעמולה המצרית, אשר פרסמה כי כוחות חיל הים המצרי לא נפגעו, ואף השיגו ניצחונות על חיל הים הישראלי. החליפו בתפקיד פואד אבו זיכרי[9].
במהלך שירותו קיבל עיזאת כמה אותות צבאיים, החשובים שבהם הם "מדליית הזיכרון למלחמת פלסטין ב-1948", "מדליית השחרור בשנת 1956", ו"המדליה הצבאית של המחלקה הראשונה בשנת 1961".
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
_underway_in_the_Arabian_Sea_on_12_February_2019_(190212-M-QF372-1023).JPG)
על שמו נקראה ספינת הטילים מדגם "אמבסדור" (Ambassador MK III missile boat) שהגיעה לחיל הים המצרי בנובמבר 2013. בנוסף, נקראה על שמו הקבוצה ה־98 של בוגרי המכללה הצבאית המצרית.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ במצרים רמטכ"ל חיל הים (رئيس أركان القوات البحرية) נמצא מתחת למפקד חיל הים (قائد القوات البحرية فى)
- ^ החלטה נשיאותית על מינוי של עיזאת למפקד חיל הים המצרי, 1959 (בערבית)
- ^ ש. שגב, קע"ם חזקה ציה בים־סוף, תקבל עוד 3 צוללות (עמ' מעריב), 30 אוגוסט 1961
- ^ עמאר במוסקבה – יבקש סיוע צבאי, בעיתון למרחב, 9 ביוני 1963
- ^ "סופרו הצבאי של הארץ", מפקד חיל־הים: דגש הרכש הימי המצרי - טילים, הארץ, 11 ביולי 1963
- ^ מצרים טוענת כי הצליחה לבנות צוללת, בעיתון חרות, 1 בספטמבר 1963
- ^ עמיחי שפירא, תעשיה אוירית - מפתח לעליונות בטחונית, בעיתון דבר, 8 מאי 1968
- ^ נאסר סובחי, مؤسس البحرية المصرية الحديثة في ذاكرة مصر المعاصرة, וואטני נט, 2 באפריל 2015 (בערבית)
- ^ מותמד ריאד - הרמטכ"ל המצרי, בעיתון דבר, 13 יוני 1967