סאלח בכרי
 | |
| לידה |
1 במרץ 1977 (בן 47) יפו, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ארץ ישראל, ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-2007 |
| מקום לימודים |
בית צבי |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
סאלח בכרי (בערבית: صالح بكري; נולד ב-1 במרץ 1977) הוא שחקן קולנוע ותיאטרון ערבי-ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכרי נולד בבענה שבישראל למשפחה ערבית-מוסלמית. הוא בנו של השחקן, במאי הקולנוע והתיאטרון, מוחמד בכרי. בשנת 2000 סיים לימודי משחק בבית הספר ללימודי אמנויות הבמה "בית צבי".
לאורך השנים עסק בכרי בקריירת משחק בתיאטרון, בין השאר בהצגות "זוגיות", ו"סמיר ויונתן על כוכב מאדים" (בבימויו של אביו, אשר השתתף בפסטיבל תיאטרונטו), בתיאטרון הבימה, "המלט", בתיאטרון אל-מידאן, ו"תמונע", "פרגודים", ו"יום בחיינו" בפסטיבל עכו, "אלאאז" ו"זיכרון אחר" בתיאטרון עכו, ו"בק-אפ", שהוצגה בפריז, צרפת.
בשנת 2007 גילם בכרי בסרטו של ערן קולירין "ביקור התזמורת" את דמותו של חאלד, נגן כינור וחצוצרה צעיר בתזמורת המשטרה של אלכסנדריה, אשר מגיעה להופעה בישראל, ומגיעה בטעות לעיירת פיתוח מבודדת, לצד רונית אלקבץ וששון גבאי. הסרט זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית רבה, גרף פרסים בפסטיבלים ברחבי העולם, וזיכה את בכרי בפרס אופיר בקטגוריית שחקן המשנה, ובציון לשבח בפסטיבל קאן.
בשנת 2008 שיחק סאלח בכרי בסרט "מלח הים הזה", הפקה ישראלית-אירופאית בבימויה של אן-מרי ג'אסיר, בהשתתפות סוהיר חמאד במשחק וכתיבה.
בשנת 2009 גילם את פואד, אביו של אליה סולימאן, בסרטו "הזמן שנותר".
בשנת 2011 שיחק בסרט "מים ואהבה" עם היאם עבאס בבימוי ראדו מיכאיליאנו.
ב-2012 גילם תפקיד של לוחם פדאיון בסרט "כשראיתי אותך" של אן-מרי ג'אסיר.
בכרי מלמד משחק בבית הספר לתיאטרון ברמאללה ובשנים האחרונות משחק בהצגות תיאטרון אל-מידאן בחיפה. בשנת 2010 שיחק לצידו של ג'וליאנו מר בהצגה "העלמה והמוות", בבימוי שרדי ג'בארין.
בשנת 2021 השתתף בסרט הלבנוני-אמריקאי "Costa Brava, Lebanon" לצדה של השחקנית נאדין לבקי. באותה השנה שיחק בסרט הדרמה השנוי במחלוקת "אמירה" (אנ'), של הבמאי המצרי מוחמד דיאב (אנ'), שהיה אמור לייצג את ירדן בטקס פרסי האוסקר, אך לאחר שארגוני אסירים פלסטינים מחו נגד אופיו של הסרט, ירדן החליטה לא לשלוח אותו לאוסקר.
בשנת 2022 כיכב לצדה של לובנה אזאבל בסרט הדרמה המרוקאי "הכפתן הכחול" (אנ'), בבימויה של מרים טוזאני (אנ'), על פי תסריט מאת נביל עיוש.
בשנת 2023 כיכב בסרט הדרמה הפוליטי "The Teacher" בבימויה של הבריטית-פלסטינית פראח נבלוסי (אנ'). בסרט הוא גילם את באסם, מורה פלסטיני שמוצא את עצמו לכוד בין מחויבותו להתנגדות פוליטית לבין תפקידו כדמות אב לאחד מתלמידיו.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2013 הכריז בכרי כי יחדל מלהופיע בהצגות וסרטים ישראלים תוך ציון שהמעשה הוא "מחאה נגד הפאשיזם המתעצם בישראל".[1]
בכרי מגדיר עצמו כפלסטיני ש"לא מרגיש קשר כלשהו לישראל. היא הרסה את חיי, את חייו של אבי, את החיים של העם שלי. והיא ממשיכה בהרס הזה".[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סאלח בכרי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
סאלח בכרי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- סאלח בכרי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
סאלח בכרי, באתר AllMovie (באנגלית)
סאלח בכרי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2
נירית אנדרמן, השחקן סלאח בכרי: אפסיק להופיע בהצגות וסרטים ישראלים. המדינה פאשיסטית, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2013
| פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| 1990–1999 | ששון גבאי (1991) • שרון אלכסנדר (1992) • אסטבן גוטפריד (1993) • עמוס לביא (1994) • שמואל סגל (1995) • יגאל נאור (1996) • אריה מוסקונה (1997) • עמוס לביא (1998) • מוסקו אלקלעי (1999) | |
| 2000–2009 | יוסף שילוח (2000) • מוני מושונוב (2001) • איתי תורג'מן (2002) • אלון אבוטבול (2003) • משה איבגי (2004) • אסי דיין (2005) • צחי גראד (2006) • סאלח בכרי (2006) • שמיל בן ארי (2008) • זהר שטראוס (2009) | |
| 2010–2019 | מיכאל מושונוב (2010) • ליאור אשכנזי (2011) • גל פרידמן (2012) • צחי הלוי (2013) • ששון גבאי (2014) • נורמן עיסא (2015) • תומר קאפון (2016) • עמי סמולרצ'יק (2017) • דב גליקמן (2018) • דובר קוסאשווילי (2019) | |
| 2020 ואילך | נועם אימבר (2020) • איהאב אליאס סלאמה (2021) • שמואל וילוז'ני (2022) • דרור קרן (2023) | |
