נתמר הלל

נתמר הלל

אין תמונה חופשית
לידה	1964 (בת 60 בערך) צפון גונדר, אתיופיה
שם לידה	אנט-מר טרונך
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
פרסים והוקרה	מדליקת משואה

נתמר טרונך סלם הלל (באמהרית: אנט-מר טרונך; נולדה ב-1964) היא עולה מאתיופיה, עובדת סוציאלית, ואחת מחוקרי פרשת הדם בוועדת נבון. הדליקה משואה בערב יום העצמאות ה-43 למדינת ישראל.

ביוגרפיה

נתמר הלל נולדה במחוז גונדר שבמדינת אמהרה (צפון אתיופיה) לאם תַגאן אבבה והאב טרונך סלם (סנגור ומגשר של יהודים בבית המשפט), היא גדלה במשפחה יהודית והייתה השנייה מבין תשעה ילדים. בשל ריבוי הבנים במשפחה קיבלה מאמה את השם אנט-מר שפירושו הראשון "חמלה לאמא" ופירושו השני "אמא מתוקה כמו דבש". היא ומשפחתה התגוררו בחבל גונדר באזור שנקרא "טדא". המשפחה התגוררה בחלק היהודי של הכפר, אשר לצידו שכן גם חלק נוצרי. המשפחות באזור היו עובדות אדמה ולכל משפחה היה שטח חקלאי גדול.

בראיון סיפרה הלל כי הנוצרים שהיו גרים כקילומטר ממנה היו מכנים אותה ואת שכניה "פאלשים". משפחתה המורחבת של הלל הייתה נפגשת תמיד בחגים והיה נהוג שכל הילדים עוזרים למשפחה, תפקידה של הלל בתור בת היה לעזור לאמה בהבאת מים מהבאר, בישולים, ניקיון וטיפול באחים הקטנים. כבר בגיל חמש הייתה מכינה הלל אינג'רה, לומדת מאמה איך לבשל ולהכין כלים (אגלגיל) להכנת אוכל ולשמירת תכשיטים, בגדים ועוד.

מאביה למדה לקרוא ולכתוב וכאשר נפתח באזור בית הספר של ארגון אורט הלל המשיכה בו את לימודיה, תחילה למדו מתחת לעץ וכשסיימה את כיתה ג' בית הספר כבר היה בנוי. הוריה של הלל התעקשו כי עליה לסיים לימודיה טרם תתחתן, על אף מספר הצעות שידוך שמשפחתה קיבלה באתיופיה. את כיתה ז' החלה הלל בבית הספר בעיירה אזזו ושכרה שם דירה עם אחיה. בבית הספר נאלצה להסתיר את יהדותה בשל האנטישמיות ששררה באזור ולעיתים אף התלוותה עם חבריה הנוצרים לכנסייה.

כשמפלגת הדרג הדיחה את הקיסר היילה סלאסי ותפסה את השלטון, היו בעם חילוקי דעות רבים, וקרעים פוליטיים אפילו בקרב משפחות או קבוצות חברים, באותה התקופה הצטרפה הלל בסתר לארגון המורדים המפלגה העממית-מהפכנית האתיופית (יחאפ"ה).

החיים בישראל

בגיל 17 הלל עלתה לבדה ארצה והחלה ללמוד בפקולטה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. לפרנסתה עבדה במכינה לעולים ושם הכירה את בעלה לעתיד ארי (אהרון) הלל (בנו של חבר הכנסת שלמה הלל) שעמד להחליפה במקום העבודה. שש שנים לאחר שעלתה לארץ סיימה תואר בעבודה סוציאלית ובגיל 26 נישאה לארי הלל.

הלל בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית ותעודת מומחיות בטיפול בילדים ונוער. הלל היא עובדת סוציאלית בכירה, מנהלת האגף לשירותים פסיכו-סוציאליים ורפואיים, במנהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך. ביחידה זו היא מבצעת איבחונים קליניים, מדריכה עובדים סוציאליים ומלווה צוותים חינוכיים בפנימיות שונות. בעבודתה היא מצאה פתרונות לבעיות הנובעות מפערי התרבות והחינוך, בעיקר בקרב בני נוער. הלל עוסקת בקידום העבודה הסוציאלית בכפרי נוער ופנימיות, המטפלים בילדים ונוער. בין השאר, היא מעבירה במרכזי חינוך ברחבי הארץ סדנאות מבוקשות וקורסים על הפחד מהשונה וגזענות. הלל כיהנה בוועדות ציבוריות שונות אשר תפקידן לקדם את העדה האתיופית ולמנוע בעיות של פשיעת נוער בקרב העדה.

כאשר נחשפה פרשת השמדת מנות הדם הייתה הלל חברה בוועדת נבון שדנה בהשמדת תרומות הדם של יוצאי אתיופיה וצאצאיהם על ידי בנק הדם, בשל הפחד שהוא אינו 'דם בטוח'.

בערב יום העצמאות ה-43 למדינת ישראל נבחרה הלל להדליק משואה אותה הקדישה לכל משפחות העולים ולמיזוג וקבלת העדות השונות בארץ ישראל ולכבוד העוסקים במלאכת קליטת העלייה.

ב-1999 חיברה והנחתה הלל, יחד עם אברהם היימן את "לדבר על הטראומות"; טיפול בטראומה של נשים שעלו לארץ דרך סודאן, במבצע משה.

הלל אם לשלוש בנות ומתגוררת בישראל, במרכז הארץ.