נשיא (תואר מקראי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

התואר "נשיא" בתנ"ך מוענק לאדם העומד בראש קבוצה ומנהיגה.

נשיאי השבטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – נשיאי שבטי ישראל

לאחר שעם ישראל יוצא ממצרים הוא מחולק לשלוש-עשרה קבוצות הנקראות שבטים. בראש כל שבט עומד אדם בשם נשיא. הנשיאים מוזכרים מספר פעמים בהקשרים של סדר ההליכה במדבר ושל מפקדים לספירת העם. ישנם שני מפקדים בספר במדבר ובהם מוזכרים שמות שונים של נשיאים, ככל הנראה כיוון שעבר זמן רב והם התחלפו.

בספר במדבר, פרק ז' מתוארים קרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן:

"וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן אֶת־קׇרְבָּנ֑וֹ נַחְשׁ֥וֹן בֶּן־עַמִּינָדָ֖ב לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ וְקׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב"

כל הנשיאים הביאו את אותו הקרבן, אך כל אחד מהם מוזכר בנפרד.

נשיאים שאינם חלק משבטי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לנשיאי השבטים, בתנ"ך מוזכרים אנשים נוספים הזוכים לכינוי "נשיא": בספר בראשית מכונה אברהם בתואר נשיא כאשר אנשי חברון רוצים לכבד אותו. גם שכם בן חמור נקרא נשיא, תואר המראה על חשיבותו ומעמדו. גם צאצאיו של ישמעאל נקראים נשיאים.

לאחר חורבן בית המקדש הראשון היהודים גולים לבבל, שהופכת לפרס, שמלכה כורש נותן להם רשות לחזור לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש. המנהיג שמוביל את העלייה, ששבצר, מכונה גם כן נשיא.

תפקידי הנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא מוזכר תפקיד ספציפי שהנשיא ממלא, אם כי יש לו קרבנות מיוחדים: במקרה שבו הנשיא חוטא, הוא מביא שעיר עיזים זכר ולא שעירה.